סיפורי מופתים השכיחו את גדולתו בתורה

סיפורי המופתים על הבבא סאלי, שבימים אלה מצוין מלאת 34 לפטירתו, ואבדן רוב כתביו משכיחים את גדולתו כדיין, ראש ישיבה וגדול בתורה.

שמעון כהן , ה' בשבט תשע"ח

דיין, ראש ישיבה ובעל מופתים. בבא סאלי
דיין, ראש ישיבה ובעל מופתים. בבא סאלי
רישום: שמעון כהן



טוען....

34 שנים חלפו מאז הלך לעולמו הרב ישראל אבוחצירא, ה'באבא סאלי' זצ"ל, וביומן ערוץ 7 שוחחנו עם קרוב משפחתו ומי שהיה מבאי ביתו, הרב חיים אמסלם, על דמותו הייחודית והשפעתה

"בגיל צעיר הייתי רב המושב שרשרת הסמוך לנתיבות, וכיוון שאנחנו קרובי משפחה, הרבנית בת דוד של אבי, היה לנו קשר והרבה הזדמנויות הינו הולכים לביתו להתברך ולהתבשם", מספר הרב אמסלם הקובע כי "הדמות שמצטיירת לציבור הרחב כעושה מופתים ומברך היא פן חלקי ביותר של דמותו. הוא היה רוב ימיו ראש ישיבה והעמיד תלמידים רבים, שימש כרב ראשי וגם כדיין. גדול בתורה על פי כל קנה מידה, נודע כמנהיג מעבר לעירו ולמחוז שהוא היה בו".

לעומת זאת "בארץ, כאשר הגיע לכאן, יצא שמו לתהילה כצדיק ומברך ופחות נודע על גדולתו בתורה, מה גם שכמעט ולא נשארו כתבים ממנו". הרב אמסלם מצין כי מכתביו של הבאבא סאלי נותר מעט מאוד, בשעתו "פרסמתי תשובה מרתקת שכתב בהלכות בכור, ויכוח למדני עמוק מול גדול תורה אחר".

"הוא האריך ימים עד גיל 94. בימי כוחו וגבורתו היה שקדן גדול בתורה וגדולים התרשמו מגדולתו. בסוף ימיו נודע כנצר הממשיך של משפחת אבו-חצירא וכממשיכו של אבי השושלת, הרב יעקב אבוחצירא זצ"ל", ככזה היה מוכר בציבור כצדיק שגוזר והקב"ה מקיים ועל כך "יש סיפורים רבים", אומר הרב אמסלם שבהמשך השיחה עמו יזכיר כמה דוגמאות מפן זה של מפעליו של הבבא סאלי.

על מיעוט הכתבים שנותרו ממנו מספר הרב אמסלם כי "חתנו, הרב דוד יהודיוף זצ"ל, סיפר שהבבא סאלי אמר לו שהוא יודע איפה הכתבים הללו 'ואם אזכה אדאג שיצאו לאור', אבל פרסמו ממנו חלק מספר שמשולב בו גם הלכות וגם מוסר בשם 'אהבת ישראל', אבל אי אפשר לומר שיש ממנו תורה מסודרת שאפשר ללמוד, אלא יותר את סיפור המופתים, שככל שעובר הזמן שומעים יותר עליהם ומתפרסמים יותר".

הרב אמסלם מסכים עם התחושה שהעיסוק במופתיו של הבבא סאלי פוגע במידה מסויימת בגדולתה של דמותו.

הרב אמסלם מזכיר כי "הבן שלו, הבבא מאיר, היה לו קשר ידוע ומפורסם עם הרבה רבנים גדולים שהיו מגיעים אליו לשאת ולתת בתורה, כמו הרב ווזנר והרב וייס מהעדה החרדית, שתיארו את גאונותו וגם ממנו לא נשאר הרבה, והדבר מעמעם את דמותם וזוהרם כי הציבור החושב פחות מתחבר למופתים ולניסים ונפלאות". בהקשר זה מזכיר הרב אמסלם רבנים אחרים ממשפחת אבו-חצירא שכתבו ספרים רבים שהופצו בעולם.

על חיי הסגפנות והצניעות של הבבא סאלי מספר הרב אמסלם: "אנשים באו ונושעו מברכותיו. גבירים השאירו סכומי עתק, אבל הוא לא רצה ליהנות מהכספים הללו ודאג לפזר אותם לצורכי צדקה ולאורחים הרבים שהגיעו אליו לסעודות שהיה עורך לזכר גדולים שנפטרו. הוא היה בקי מאוד בכל השושלות והיה עורך הרבה סעודות והיו הרבה אורחים, אבל בסך הכול פשטות וצניעות היו המאפיינים שלו".

על המופתים המפורסמים של הבבא סאלי נשאל הרב אמסלם אם הוא עצמו מכיר באופן אישי כמה מהם, והוא מספר: "אני זוכר שסיפר לי מי שהיה ראש מועצת נתיבות, שלום דנינו, דבר שהוא היה נוכח כשקרה. הוא ישב ליד הבבא סאלי בסעודה כלשהי כשמישהו נכנס בדמעות שליש. הרב שאל על מה הוא בוכה. אמרו לרב שהוא נשוי שנים רבות ואשתו לא ילדה. הרב הרהר כמה שניות ואז שאל את אותו אדם באיזו שנה אנחנו. היהודי הזה השיב 'אנחנו בתשל"ד', והרב אמר 'אותיות שתלד, ואשתך תלד' וכך היה תשעה חודשים אחר כך ילדה רעייתו.

''הוא היה צדיק שגוזר והקב"ה מקיים. ראו את זה. סיפר מו"ר רבי מאיר מזוז שהיה אצלו וביקש ברכה שאשתו תיפקד, ואז הבבא סאלי בירך אותו שיהיו לו חיים טובים וארוכים. הרב חשב שהוא לא שמע טוב וחזר על הבקשה שהיא תיפקד והרב חזר על הברכה שיהיו לך חיים ארוכים'. מספר חודשים אחר כך הייתה לו תאונה קשה ממנה יצא בדרך נס ותלה זאת בברכת הרב שראה את הדברים ברוח קודשו. סיפורים כאלה יש למאות ואלפים".

"אפשר לומר שהוא היה אחרון הגאונים בזמן ומהראשונים במעלה. הבבא סאלי היה שריד לרבנים מיוחדים בארצותיהם ובקהילותיהם שהחומריות והממון מהם והלאה, הישרות והצדקות ועבודת השם שלהם היא בצורה טוטאלית. לא פלא שזכה לתהילה הגדולה עוד בחייו. כל מי שבא אתו במגע הרגיש שבתוכנו איש אלוהים קדוש. התחושה הזו חצתה עדות ומעמדות וזה היה מדהים.

''מצד אחד הגיעו אליו גדולי האדמו"רים כמו האדמו"ר מסאטמר ומויזניץ וגדולי תורה, ומצד שני הוא היה מחובר לאדם הפשוט ביותר, מושיב אותו לידו ומבקש ממנו לפייט לו פיוט יפה או לומר דבר תורה. מה, ליד הרב? כן, תגיד משהו, והרב היה מוסיף כהנה וכהנה. הייתה לו יכולת מדהימה להתחבר לגדול ולקטון".