דרושה עצמאות לרבנות הצבאית

החלטת הרמטכ"ל להורות על ביטול הפגישה בין הרב הצבאי הראשי לרב הראשי היא רק עוד עדות אחת לצורך בשינוי מעמד הרב הצבאי הראשי. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , ו' בשבט תשע"ח

לא יתכן שתהיה כפיפות. הרב קרים ואיזנקוט
לא יתכן שתהיה כפיפות. הרב קרים ואיזנקוט
Photo by Marc Israel Sellem/POOL

1. בעל הבית השתגע. אין דרך אחרת להגדיר את ההחלטה של הרמטכ"ל שפורסמה אמש לראשונה בערוץ 7 לבטל את הפגישה שנקבעה בין הרב הצבאי הראשי הרב אייל קרים ובין הראשון לציון הרב יצחק יוסף.

לא מדובר הרי בהרצאה שאותה אמור היה הרב יוסף למסור באוזניהם של חיילים רכים ותמימים שאת נפשותיהם הרכות היה עלול אולי הרב יוסף לקלקל בדברי הסתה לשמיעה לדעת תורה. מדובר ברב הצבאי הראשי, תת אלוף בצה"ל בעל עבר הלכתי עשיר ועבר קרבי עשיר לא פחות, שאמור היה להיפגש עם מי שאמור להיות הסמכות ההלכתית העליונה במדינת ישראל, הרב הראשי לישראל.

מישהו שם בצה"ל השתגע, והחליט להכניס את הפוליטיקה של שר הביטחון ליברמן אל תוך שורות הצבא, בלי להבין את המשמעויות החמורות של צעד כזה לחוסנה של הרבנות הצבאית וליכולתה לתת מענה אמתי לחיילי צה"ל.

2. הרבנות הצבאית היא מוסד בעייתי. את הקביעה הזו צריך להניח על השולחן באופן הברור ביותר. המציאות שבה פוסק הלכה נתון למרותו של מפקד צבאי גם בשבתו כפוסק היא מציאות שמבטלת את יכולתו לפסוק הלכה.

יהיה הרב הצבאי הראשי גדול בתורה ככל שיהיה, ויהיה אפילו גדול התורה הגדול ביותר שבדור, כפיפותו המוסדית לפיקוד הצבאי הופכת אותו למי שפסיקת ההלכה שלו "מצוידת" תמיד ב"כוכבית" אזהרה, פסיקה זו כפופה לשרשרת הפיקוד הצבאי, היא איננה פסיקה חופשית המחויבת אך ורק להלכה המסורה לנו מדורי דורות.

לא מדובר בשאלה של תוצאה. גם אם הרב הצבאי הראשי פסק אלף פסיקות, וכולן נכונות טובות וראויות, עדיין, כל עוד שיקול דעתו כרב כפוף להיררכיה הצבאית, "כוכבית" האזהרה המדוברת לא סרה. ולכן, כל חייל בצה"ל חייב לקחת את הכוכבית הזו בחשבון כאשר הוא סומך על פסקיה של הרבנות הצבאית.

אין דרך יפה להגיד את זה, אז אין מנוס מלומר זאת בבוטות: במצב הנוכחי פשוט לא ניתן לסמוך על הרבנות הצבאית. רבנות צבאית שהעומד בראשה נתון למרותו של הרמטכ"ל במשאו ומתנו התורני עם הרב הראשי לישראל היא רבנות צבאית שחיילי צה"ל מנועים מלהתייחס אליה כסמכות הלכתית, חד וחלק.

3. יש רק דרך אחת להפוך את הרבנות הצבאית למוסד רבני, ואת הרב הצבאי הראשי למי שיכול להוות כתובת אמתית לפסיקת הלכה בצה"ל. הדרך הזו היא להגדיר בחוק מיוחד, לא בפקודה צבאית, את עצמאותו ההלכתית של הרב הצבאי הראשי.

נשמע לכם מוזר השילוב שבין העובדה שאדם הוא קצין בצה"ל ובין עצמאות בתחום המקצועי שבו הוא עוסק? ישנם לפחות שני מפקדים בכירים בצה"ל שנהנים על פי הפרשנות הקיימת היום מעצמאות שכזו, ואין פוצה פה ומצפצף.

ראשון הוא הפרקליט הצבאי הראשי. הפצ"ר עצמאי לחלוטין בהפעלת סמכויותיו ואיננו כפוף לאיש, ובכל הנוגע לקביעת מדיניותו כפוף רק במידה מסוימת ורק ליועץ המשפטי לממשלה.

שני הוא מפקד גלי צה"ל, שעל פי הגישה הנוהגת היום למרות שהוא ממונה על ידי שר הביטחון איש במערכת הביטחון איננו רשאי לתת לו הוראות. לוח המשדרים שהוא קובע כפוף באופן חלקי מאוד לאישור מועצת תאגיד השידור הציבורי, הוא ותו לא. בכל יתר הפעלת סמכויותיו הוא עצמאי לחלוטין.

4. רק אם תוגדר בחוק עצמאותו של הרב הצבאי הראשי ניתן יהיה לומר לחיילי צה"ל בלב שלם שהם יכולים לסמוך על פסיקותיו וללכת על פי הנחיותיו, כמי שמשמש בפועל כ"מרא דאתרא" של חיילי צה"ל.

עד שדבר כזה יוגדר בחוק, אין מנוס מלהתייחס לרב הצבאי הראשי כ"רב מטעם", ולרבנות הצבאית כולה כ"רבנות מטעם", על כל המטען ההיסטורי השלילי שנושאים התארים הללו בחובם.

עצוב מאוד שזהו המצב במדינת היהודים שקמה לאחר אלפיים שנות, אבל אם לא מציבים את הבעיה בכל עוצמתה אין כל סיכוי לפתרון של ממש.