כולם היו ילדיו

הרב שמואל רסקין - שליח חב"ד לבודפשט ורב הקהילה הישראלית בעיר, מפרסם בכל יום חמישי "פוסט שבועי". הנה הפוסט לפרשת "בשלח".

הרב שמואל רסקין , ט' בשבט תשע"ח

הרב שמואל רסקין
הרב שמואל רסקין
צילום: חב"ד קרן אור

את הסיפור הבא כתבה בזכרונותיה אמו של הרבי מליובאוויטש, הרבנית חנה, על בנה מנחם מענדל ׳הרבי׳ בהיותו בערך בגיל 9:

"בשנת 1911 שהיתי עם בני במקום מרפא בחצי-האי קרים בשם באלאקלאווה. הייתה שם מין מערה שנכנסה אל הים. זרם צר של מים, שזרם כבין שני קירות דרך המקום שבו התחברה המערה אל הים, היה מסוכן מאוד לשחייה, וגם שחיינים גדולים היו נזהרים בו. פעם אחת הייתי באותו חוף ים, שבו נהגנו לבלות את זמננו, ושמעתי אנשים מדברים על ילד הטובע באותו מקום. התקרבתי כדי להביט בנעשה, ואכן הבחנתי במתרחש, ושמעתי את פרטי הדברים ממה שסיפרו לי האנשים שם:

ישנו סוג של סירות קטנות, "ביידרקה" שמן, המשמשות לשיט של אדם אחד באמצעות משוט אחד. באותו אירוע שט בסירה כזו ילד, והסירה החלה לטבוע (כפי שתיארתי כבר לעיל, היה זה מקום מסוכן למדי). כשהבחין בכך בני, שחה מייד לעבר הסירה, נכנס לתוכה, תפס את המשוט מידו של הילד, שהיה נתון באפיסת-כוחות וכמעט מחוסר-הכרה, נטל לידיו את הובלת הסירה, הוציא אותה מהאזור המסוכן והוביל אותה אל החוף.

הנוסע יצא בשלום, אבל בני – לאחר עבודה כה גדולה וקשה (כך הייתי מגדירה זאת), מתוך מאמץ פיזי ורוחני (שכן כדי לשוט באותו מקום היה צורך באסטרטגיה של ממש, כדי לדעת לאיזה כיוון ניתן לשוט, ובאיזה מקום הסכנה קטנה יותר) – ובכן, בני נחלש, והחל לטבוע כשהגיע כבר סמוך לחוף. הבחנתי בו שם, תשוש וחיוור להחריד. חפציו היו רטובים. תודה לא-ל, עלה בידינו להביאו משם בשלום."

חברים יקרים! עשרות שנים לאחר שהציל הרבי את הילד מטביעה, עשה הרבי פעולה דומה, אך הפעם לא לילד אחד אלא לעם שלם. הרבי הבחין כיצד דור שלם של ילדים ומבוגרים טובעים בפיתויי העולם הזה, ושוכחים את צור מחצבתם, הרבי לא היסס אלא קפץ אליהם במסירות נפש כדי להציל אותם.

ביום שישי הזה - יו"ד שבט, אנו מציינים את יום ההילולא של הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסון, ויום עלייתו לנשיאות של הרבי מליובאוויטש. לרבי לא היו אף פעם ילדים משלו, ועם זאת - היו כולם הילדים שלו. במשך כל תקופת מנהיגותו ייחד תשומת לב מיוחדת לצורכיהם של הילדים ולכישרונותיהם ובשנת 1980 הגה תוכנית בינלאומית בשם ״צבאות השם״ בכדי לעודד ילדים לדבוק במורשתם ולחיות חיים רוחניים יותר, מתוך מסר ברור - כי הילדים הם העתיד שלנו.

את כוחם הגדול של הילדים אנו מוצאים גם בפרשתנו, המתארת את נס קריעת ים-סוף. הנס קרה לאחר שבני-ישראל נדחקו למצוקה, כאשר הים לפניהם והמצרים רודפים אחריהם. ובדיוק אז קרה הנס הגדול: הים נבקע לפניהם, והמים ניצבו כמו "חומה מימינם ומשמאלם". המכשול עצמו, הים, נהפך לחומה שהגנה על עם-ישראל.

בזכות מה זכו בני-ישראל לנס כזה? בזכות הילדים. חז"ל מספרים על הילדים שהיו ביציאת מצרים, ש"הם הכירוהו (את ה') תחילה". אמנם היו שם משה ויהושע וכל גדולי וזקני ישראל, אבל מי שהכיר ראשון את הקדוש ברוך הוא היו דווקא הילדים. אותם ילדים, שנולדו וגדלו בתוך שעבוד מצרים, אבל זכו לחינוך המתאים - הם שהכירו ראשונים את הקדוש ברוך הוא, והורו באצבע: "זה א-לי ואנווהו"!


כאשר ילד יהודי יודע שהמציאות היחידה היא המציאות של הקדושה והוא מרגיש בפשטות ובטבעיות ששום דבר אינו יכול להפריע לו למילוי רצון-ה', הוא זוכה שכל ההפרעות אכן נופלות ונעלמות, ועוד יותר מזה - שהן עצמן מסייעות לו בעבודת-ה'.

לא רק ביציאת מצרים נזקק העם היהודי לנס על-טבעי כזה - בכל דור ודור אנו זקוקים לניסים. עם ישראל דומה תמיד לכבשה אחת בין שבעים זאבים, וכל בסיס קיומו הוא על טבעי, מין נס מתמשך, כמו קריעת ים-סוף. בכדי לזכות תמיד לנס זה, שיבטיח את הקיום היהודי, אנו צריכים לחנך את הילדים ללימוד התורה שבכתב והתורה שבעל-פה וגם לשמירת מנהגי ישראל הקדושים; ואז נזכה לראותם קוראים מאליהם "זה א-לי ואנווהו" עוד לפני הוריהם וסביהם!

שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
חב״ד קרן אור בודפשט