הולוגרמות מדברות במוזיאון השואה

מבקרים במוזיאון השואה בסקוקי שבאילינוי מפנים שאלות להולוגרמות של ניצולים אמיתיים – ואלה משיבים.

גיא כהן , ז' בשבט תשע"ח

מוזיאון שואה
מוזיאון שואה
צילום: אייסטוק

הצופים באודיטוריום החשוך פערו את פיהם לרווחה כשלפתע ראו מול עיניהם דמות של איש בן 83, בחולצת כפתורים בצבע ירוק בהיר ומכנסיים בצבע חאקי.

זה היה אהרון אלסטר משיקגו, והוא השיב לשאלות על בריחתו מגטו סוקולוב בפולין, כשהיה בן 10. הוא הסתתר בעליית גג מטונפת במשך שנתיים.

"מדוע אחיותיך לא ברחו איתך מהגטו", שאלה אותו סורי ג'ונסון, בת 11, מוויסקונסין, ומדריך מטעם המוזיאון חזר על השאלה לתוך המיקרופון. "זה היה בלתי אפשרי", השיב אלסטר. "היו שם מאות אנשים תחת שמירה של חיילים אוקראינים עם רובים... לא היתה שום דרך שהם יכלו לברוח. אני זחלתי על הבטן שלי, מאחורי האנשים. הם לא ראו אותי".

אבל זה לא היה באמת אלסטר. זו היתה הולוגרמה, שנוצרה שנתיים קודם לכן.

סוכנות הידיעות JTA דיווחה כי מוזיאון השואה ומרכז החינוך של מדינת אילינוי, הממוקם בסקוקי, מרחק כ-25 ק"מ משיקגו, הוא הראשון שהעניק מקום של קבע לתצוגת מיזם "ממדים חדשים של עדות", אשר יצר דמויות הולוגרמה מעדויותיהם של 15 ניצולים שצולמו לצורך כך באמצעות ציוד מיוחד.

הדמויות הופקו ע"י המכון לטכנולוגיות יצירתיות של אוניברסיטת דרום קליפורניה בשיתוף עם קרן השואה של האוניברסיטה, שנוסדה ע"י הבמאי סטיבן שפילברג.

לפני שהם "פוגשים" את ההולוגרמה, המבקרים צופים בווידיאו בו הניצול מספר את סיפורו בחמש דקות. אז הוא פונה לקהל ואומר "אבל יש לי עוד כל כך הרבה שאני רוצה לספר לכם. כעת הייתי רוצה שתשאלו אותי שאלות". אז מתחיל המפגש עם ההולוגרמה,, שמתוכנתת לענות על אלפי שאלות בעזרת טכנולוגיית ניתוח קול המזהה מילות מפתח בשאלות.