אבשלום קור עם אבנר שרף מנהל מוזיאון חצרות האכרים בכפר תבור
אבשלום קור עם אבנר שרף מנהל מוזיאון חצרות האכרים בכפר תבורצילום: בית הרב קוק

לפני ימים אחדים התקיים מסע נוסף בסדרת המסעות אותה מוביל בית הרב קוק ומבקשת לשחזר את מסע המושבות אותו הוביל הרב קוק זצ"ל ובו השתתפו הרב חרל"פ, הרב זוננפלד ואחרים.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הד"ר אבשלום קור שהשתתף במסע האחרון והוא מספר:

את דבריו פותח ד"ר קור בתיאור מסעו המקורי של הרב קוק וחשיבותו אז, חשיבות שממשיכה לעורר הדים וגלים עד ימינו אלה, 104 שנים לאחר מכן. "מדובר באירוע חד פעמי שלא היה כמותו. 104 שנים חלפו מאז, מה שמעיד עד כמה הדבר נדיר".

"בחשוון וכסליו תרע"ד, לפני תום שלטון התורכים בארצנו, הרב קוק, שאהבת ישראל הייתה דגלו הגדול, אמר שהוא חייב להפיל מחיצות, לקרב את האנשים והוא הרכיב משלחת של שבעה רבנים ובתנאים של חורף בסוף 1013 יצאו ובשלושים יום עברו ב-26 מושבות".

על המסע שעשו הוא עצמו ואחרים בעקבות המסע ההיסטורי ההוא מספר קור: "פתחנו בזכרון יעקב, ראינו סרטון על הברון רוטשילד, איש עשיר שהחליט להשקיע מהונו בארץ שוממה ושדופה מתוך אמונה עצומה בסיכוי שיש לכך. לאחר עשרות שנות של עמל בערוב ימיו הוא זכה לראות ברכה בעמלו".

לאחר מכן פנו המבקרים לבית הכנסת של זכרון יעקב ושם, מספר קור, עלתה דקדקנותו של הרב קוק בהלכה עם כל הרצון לקרב כל יהודי. על כך הוא מספר בהשוואה לאירוע אחר שהתרחש במהלך מסע המושבות, האירוע שאירע בקיבוץ מרחביה: "כאשר הרב קוק וחבריו נכנסו לבית האבן בקיבוץ מרחביה, הסועדים אמרו 'תלכו מכאן, לא תצליחו להשפיע עלינו'. הרב קוק חייך במאור פנים ואמר 'לא באנו להשפיע עליכם, אלא להיות מושפעים מכם, מאהבת הארץ שלכם ומהחריצות שלכם. יש לנו הרבה ללמוד מכם'".

מוסיף אבשלום קור ומזכיר את סיפור המפגש בפוריה, שם ניגש הרב קוק למעגל השומרים הרוקדים, קרא לאחד מהם הצידה והחליף עמו בגדים. הרב והשומר שבו אל הרוקדים כשהרב בבגדי שומר והשומר בבגדי הרב, 'אתם רואים שאנחנו אחים', אמר להם אז הרב קוק.

מדגיש ד"ר קור כי על אף גישתו זו לאחדות בעם כאשר הגיע הרב קוק לבית הכנסת בזכרון יעקב לא "עיגל פינות" בהלכה ו"הציץ לבית הכנסת ואמר שזה לא בית כנסת, כי הבמה צריכה להיות במרכז בית הכנסת כמו המזבח שבמרכז בית המקדש, ובית הכנסת שלכם בנוי כמו כנסייה כשהבמה צמודה לארון הקודש ולא אוכל להתפלל במקום כזה. אחרי דין ודברים הוא הלך והתפלל באכסניה וכל הקהל של זכרון הגיע לרבנים. בשבת היה פיוס כשהגבאים החליטו לתקן וכיום הבמה נמצאת באמצע ורק בתמונות רואים את הבמה מקדימה".

"אנחנו מדברים על רצון גדול לאהבה ונכונות לגשר", אומר קור המספר על מארחי המשתתפים במסע ובהם "שלמה שדאור מקיבוץ רחביה שאמר שפעם היינו החשובים בארץ וכעת נדחקנו לשוליים. הפסיפס של עם ישראל השתנה אבל מתוך כבוד הדדי והקשבה. בחוות כנרת פגשנו את מנהלת החווה שסיפרה גם היא. בכפר תבור נפגשנו עם שבתאי גולדמן שהסבא שלו נפגש עם הרבנים ועם אבנר שרף, אנשים ששחזרו בפנינו את המציאות שהייתה אז".

"היה צריך לספק אפשרות של השגחה על השחיטה ורבנים שיאפשרו חיים יהודיים סדירים, והכול מתוך רצון לקרב. המציאות הזו של הענקים הובילה אותנו הגמדים להקמתה של המדינה", אומר קור המציין כי את המסע עשה כבר בעבר לפני שנים אחדות "ואני חושב שאעשה אותו שוב. אומרים על ברנר שהלך בחולות של נווה צדק בעקבות שהשאיר הרב קוק בחול, הוא הלך בתוך עקביו. זה דבר שראוי לעשות אותו כדי להיטיב את נפשנו".

קור מספר על תחושתו לאחר הביקור ואומר: "אני חושב שחזרתי יהודי טוב יותר אחרי יומיים. לפני חודשיים דיברתי בבית הכנסת שלנו בפרשת 'ויגש' ואמרתי בדרשה את מה שמייצגת ההפטרה על עץ אפרים ועץ יהודה 'והיו לאחדים בידיו' ויש גם שיר שנעמי שמר כתבה לפתיחת המכביה 'מכל ארבע רוחות שמים כולכם שלום כולכם אחיי'. אנחנו צריכים להבין שאנחנו אחים. אנחנו בתקופה של תסיסה וכל אחד צריך להיות יותר סבלן כלפי הסובב אותו. הייתי רוצה שהמסע הזה יהיה נחלת הרבים ולא רק נחלת דתיים. חילוניים לא צריכים להירתע. כל מה שיש לי בתנ"ך למדתי בבתי ספר חילוניים כששרי החינוך היו ממפא"י. מעודי לא למדתי בבית ספר דתי, אבל פעם היה ברור שיהודי לומד פרקי תנ"ך שלמים בעל פה ואף אחד לא אמר הדתה ולא נלחמו נגד זה. היום יש אנשים שנלחמים כדי שילדיהם לא ידעו את מה שידעו סביהם".

"חזרנו ארצה בשביל התנ"ך. לא בשביל רעננה אלא לשכם וחברון. אנשים נרתעים מהמילים הגדולות האלה וזה קשה", אומר קור וכשהוא נשאל אם המסע מתאים גם לבני נוער הוא משיב: "הוריי לקחו אותי לכל דבר של גדולים. אף פעם לא אמרו שאני קטן מדי למשהו. כשנותנים רף לילדים הם קולטים, כל אחד לפי יכולתו. לא צריך להגביל. הדברים נקלטים רבדים רבדים גם בערכים וגם בידע. לא הייתי מגביל את הדבר. אני חושב שלתלמידי תיכון זה דבר נפלא. יותר מכך, אני לא יודע למה נוסעים לפולין למחנות ההשמדה של סבא וסבתא ויש בתי ספר שלא נוסעים לחברון עיר האבות. אברהם ושרה מרכזיים לא פחות ממחנות ההשמדה, אבל לפולין נוסעים ולחברון לא נוסעים. העולם השתגע".

"הבנים שלנו ביחידות מובחרות ובהשבעה בכותל המערבי ורואים בחורים שמעולם לא היו בכותל המערבי. איך יכול להיות שבחור מסיים תיכון ולא היה מעולם בכותל המערבי?", תוהה קור המוסיף וקובע כי נכון וראוי שגם את משל יותם ילמדו תלמידי תיכון במקום בו נאמרו הדברים, בהר גריזים.

ועד כמה הדברים מעניינים את בני הנוער? ד"ר קור לא מקבל את השאלה: "אנחנו יכולים להציב לנוער תכנית לימודים וזו השליחות שלנו. כתוב 'והגדת לבנך' ולא 'ובנך יגיד לך'. מספיק עם ההשתחוויה לנוער".