הנוער נושא את דגל זכרון השואה

יו"ר מצעד החיים נערך ליום הזיכרון הבינלאומי לשואה, מספר על מעורבות נוער בטקסים ומאמין שבכוחו להוכיח לעולם שהזיכרון עוד חי.

שמעון כהן , ט' בשבט תשע"ח

רוזנמן בראש מצעד החיים
רוזנמן בראש מצעד החיים
צילום: ארגון מצעד החיים

יום השואה הבינלאומי מתקרב ולקראתו שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם שמואל רוזנמן, יו"ר מצעד החיים, על מצב האנטישמיות כיום והתמודדות העולם עם תופעות מעין אלה.

"ההחלטה לציין את יום השואה בעולם כולו היא החלטה נבונה מאוד, שגורמת להרבה מדינות לפחות ביום אחד בשנה להעלות את זכר השואה, אבל נצרכת פעילות חינוכית, מלחמה באנטישמיות וגדיעת סממני הפשיזם בעולם. לשם כך נדרשים חוקים נגד גזענות ואנטישמיות בעיקר באירופה", אומר רוזנמן שלא רואה את העולם בכלל ואת אירופה בפרט הולכים בכיוון זה.

לדבריו "אחד הדברים שיכולים להביא לשינוי שכזה הוא לחץ בדעת קהל, וימי זיכרון כאלה יכולים להוות קרש מקפצה לכך".

מחר ומחרתיים ישתתפו בני נוער וצעירים מטעם ארגונו של רוזנמן באירועי זיכרון בינלאומיים בפרלמנט האירופי, במועצת אירופה ובמסגרות נוספות. רוזנמן רואה בכך ראשיתו של מענה לאותם הטוענים כי לאחר שמונים שנה ראוי להניח לזכר השואה ולא לעסוק בו באופן יומיומי והדוק כל כך.

"התשובה לחשיבה הזו היא שלא מדובר באירוע היסטורי חד פעמי, אלא כיום האנטישיות והגזענות מרימות את הראש והעולם לא למד ממנו. לא למדנו מסיפור השמדת העם, לא למדנו להיאבק בגזענות".

על כך נשאל רוזנמן כיצד הוא מגיב לטענה אירופית וכלל עולמית לפיה העולם דווקא כן למד לקח ועבורם הלקח הוא מאבק בגזענותה של ישראל כלפי הפלשתינים ומה שבעיניהם נחשב ללא פחות מהשמדת העם הפלשתיני, אמירות שיש בהן כדי לתרץ מתקפה אנטי ישראלית חדשה.

רוזנמן משיב ומציין שאכן זהו פרצופה של האנטישמיות החדשה בדמות אי ההכרה בישראל ונקיטת צד לטובת הפלשתינים. כמענה יש להוכיח שפניה של ישראל לשלום וכי אין מהעבר השני פרטנרים לאותו שלום, "לא מספיק להשאיר את העולם ללא תשובות לשאלות".

כאמור, בני נוער הם שייצגו את זכר השואה בפורומים הבינלאומיים השונים בימות הקרובות, ועל כך נשאל רוזנמן אם יש בקרב בני נוער צעירים שכאלה די ידע ויציבות כדי לעמוד בפני שאלות קשות שיופנו אליהם. "בני הנוער באים כדי לומר לעולם שלא מדובר בסיפור של זקנים ושרידי שואה שנעלמים מהעולם, אלא בסיפור של הדור העדכני שנושא את לפיד הזיכרון מידי מי שחוו את השואה ומעבירים אותו הלאה כדי להראות שצריך לספר את הסיפור כל יום. לגבי שאלת הכלים, אם יש להם אותם או לא, התשובה היא לא. אנחנו משתדלים לתת להם את הכלים, הם שומעים את הסיפורים מניצולי שואה, לומדים ממדריכים מנוסים, קוראים את החומר ונושאים את המסר. גם אם לא יכולים לעשות הכול מוטלת עליהם החובה לעשות את האפשר ולהמשיך".