שוד ושבר

יהודה ישראל, מנהל מחלקת תיירות במועצה האזורית שומרון, חשב שזה עומד להיות סיור שגרתי נוסף באתר העתיקות חורבת שחדא, ליד היישוב נופים. אבל שני רועים ערבים שהתיישבו בצורה משונה על המצודה באתר עוררו את חשדו.

יחד עם חבר נוסף מהמועצה, מצאו את עצמם השניים במרדף בלתי מתוכנן אחרי שודדי עתיקות. "קראנו לעברם והם לא ענו, אז התחלנו לרוץ לכיוונם", משחזר ישראל, "תוך כדי שאני רץ אחריהם, הם החלו לברוח. מזכיר היישוב נופים הזעיק את הרבש"ץ המקומי ולאחר מרדף קצר הגענו אליהם. כשתשאלנו אותם, הם טענו שרק עלו לחורבה כדי לתצפת יותר טוב". האמת התבררה כמה דקות מאוחר יותר, כאשר מטיילים באתר גילו סימני הרס טריים ודליי חפירות.

הסיפור בחורבת שחדא הוא רק טעימה מתופעה רחבת היקף של שוד עתיקות ביהודה ושומרון. אלפי אתרי עתיקות נשדדים מדי יום, וכל מקרה כזה מוחק עוד חלק מההיסטוריה היהודית באזור. לרוב, היעד המרכזי של השודדים הוא מטבעות עתיקים. ערך מטבע מגיע בדרך כלל לעשרות או מאות שקלים, ואם הוא מתקופת המרד הגדול הוא יכול להניב רווח של אלפי שקלים לשודד ועשרות אלפי דולרים לסוחר שקנה ממנו.

במקומות רבים ביהודה ושומרון מדובר בחוליות מקצועיות, דור שלישי למעשי הביזה. דרכי הפעולה מזכירות מאוד חוליות טרור: חוליית השודדים כוללת מפקד כוח, תצפיתן, חוליה שחודרת פנימה לאתר וסבלים. השהייה בשטח היא בדרך כלל בת כמה ימים. לא מדובר בחובבנים: השודדים הערבים מומחים במציאת עתיקות. גם בשעות הלילה המאוחרות ובחושך מוחלט הם יידעו לחפור במערות ולומר מה יש להם ביד - שברי כדים, מטבעות או עצמות.

"השוד הגדול בתולדות האנושות"

האתר שסופג בצורה החמורה ביותר את נזקי התופעה הוא שומרון העתיקה, סבסטיה, שבצפון השומרון. "מדובר בבירת מלכות ישראל, אחד האתרים החשובים בהיסטוריה של העם היהודי, תקופת בית ראשון ושני, גן לאומי מוכרז מאז מלחמת ששת הימים, ומזה שנים מתבצע הרס ושוד עתיקות במקום, מול כולם ובלי שום מורא", מספר יוסי דגן, ראש מועצת שומרון. "הייתי בסיור עם מנכ"ל רשות הטבע הגנים, ומול עינינו עוברים שני ערבים עם מריצה ובתוכה אבן עם כותרת. במקרה אחר הגעתי לסיור עם אחד משרי הממשלה. ערבי מקומי פונה לשר ומציע לו מטבעות: אתה שר? נעשה לך הנחה, מאה שקל למטבע".

גורם נוסף שמעורב בשוד העתיקות הוא הרשות הפלשתינית. "הרשות מוכרת זיכיונות לקבלני נדל"ן במימון האיחוד האירופי, במטרה להשתלט על שטחים אסטרטגיים", מספר משה גוטמן מקואליציית 'שומרים על הנצח', הפועלת להגנה על עתיקות יהודה ושומרון. "הם מוצאים שריד כמו מערות קבורה או מערות מסתור, שריד יהודי אופייני מתקופת מרד בר כוכבא, באים עם מחפר וטרקטורים ומחסלים את השטח. בוואדי חרמייה בצפון הרי בנימין, למשל, יש לנו תיעוד של מחפר מפרק אתר עתיקות".

במבצר הורקניה, מצודה מרשימה מימי הבית השני בלב מדבר יהודה שבנה יוחנן הורקנוס השני והורחבה על ידי הורדוס לארמונות פאר, מצא גוטמן לפני חודשים אחדים חפירת שוד מאסיבית. "צוות מתנדבים של הארגון ידע שהיה שוד באתר. הגענו למקום ומצאנו דליים, עצמות שהוזזו ממקומן, אבני פסיפס עתיקות שהושחתו והפכו למשטח נוח להכנת אוכל של השודדים. השוד הגדול בתולדות האנושות קורה פה, מדינת ישראל מאבדת את נכסי צאן הברזל שלה, כמעט הפסדנו במערכה. מה שקורה בתדמור עם דעא"ש קורה כאן, השמדה שיטתית. על אחוז עצום מהעתיקות שבידיהם כנראה לעולם לא נדע", מתריע גוטמן.

'שומרים על הנצח' היא קואליציה רחבה שהוקמה לפני כשנה, אשר מאגדת שורת גופים, רשויות מקומיות וארגונים במטרה להגן על עתיקות ביהודה ושומרון. חקיקה בכנסת, ריכוז מידע על אירועי שוד והרס, שימוש במתנדבים המפעילים קו חירום ואמצעים טכנולוגיים לצורך דיווח וסיוע בזמן אמת לרשויות במקרי שוד, הם רק חלק מהתוכניות שהארגון בונה בימים אלו כדי לעצור את התופעה. בין הגופים בקואליציה: תנועת רגבים, ירוק עכשיו, הפורום המשפטי למען א"י ואיגוד ערים לאיכות סביבה, בתי ספר שדה עפרה וכפר עציון, וכן רשויות מקומיות ומועצת יש"ע.

בעמותת רגבים הצטברו בשנה האחרונה עשרות פניות לגבי חריגות בנייה באתרים ארכיאולוגיים. "פגיעה בארכיאולוגיה ובהיסטוריה היא פגיעה בריבונות, והיא נעשית באופן מכוון כדי למחוק את הקשר של עם ישראל לארצו. מהסיבה הזאת הקמנו קואליציה שמתעדת, פונה ומעלה למודעות את שוד העתיקות", אומר ישי חמו, רכז אזור יו"ש של רגבים. "ליד היישוב שילה יש אתר ארכיאולוגי בשם חרבת אל-מראג'ם, שרידי יישוב מהתקופה הביזנטית והרומית. על העתיקות בנויים אחד עשר מבנים של ערבים תושבי הסביבה. עתירה שלנו הובילה להריסה של שני מבנים. המבנים האלה נבנו ללא הפרעה, ובתצלומי אוויר אפשר לראות חפירות ופגיעה בכל מה שהיה שם אלפי שנים".

היו עמודי סטיו?

מי אחראי על מניעת שוד העתיקות? במדינת ישראל יש כ-40 אלף אתרים ארכיאולוגיים. בתוך הקו הירוק יש כ‑30 אלף אתרים שנמצאים תחת אחריותה של רשות העתיקות, וביהודה ושומרון מצויים כעשרת אלפים אתרים. בשטחי A ו‑B האחריות על אתרי העתיקות מוטלת על הרשות הפלשתינית, כך שלא מתקיימות שם כל פעולות פיקוח מטעם ישראל. אבל הרשות מצידה לא נוקטת פעולות אכיפה, למרות סעיף בהסכמי אוסלו המורה על שיתוף פעולה עם מדינת ישראל בעת מציאת עתיקות ארכיאולוגיות.

על האתרים בשטחי C אחראי המינהל האזרחי בראשות קצין מטה ארכיאולוגיה (קמ"ט) חנניה היזמי. מרבית העובדים במטה ארכיאולוגיה אחראים על חפירות הצלה, טרם בניית מבנים חדשים, כדי לוודא שאין במקום אתרי עתיקות. על תחום מניעת שוד עתיקות ממונה רק פקח אחד, אשר אחראי על כל עשרת אלפים האתרים. במינהל האזרחי טוענים כי הם פועלים נגד התופעה ואומרים כי "יחידת הארכיאולוגיה במינהל האזרחי פועלת לפיתוח ולשימור האתרים הארכיאולוגיים ביהודה ושומרון. כמו כן, פועלת היחידה בשיתוף פעולה עם יחידת הפיקוח ומשטרת ישראל למיגור תופעת שודדי העתיקות באזור". בפועל, אומרים ל'בשבע' בכירים במנהל האזרחי, "יש לנו בעיה חמורה של כוח אדם. יש פעילויות יזומות נגד גנבי עתיקות בכל יו"ש, אבל עם פקח אחד די קשה להתמודד".

המחסור בפקחי אכיפה גורם לכך שלעיתים גם כאשר ישנו מידע מודיעיני מדויק על מקרה שוד שעומד להתרחש, רשויות האכיפה לא מגיעות למקום כדי למנוע אותו. מקרה כזה אירע בבקעת הירדן באתר ארכילאיס, הקרוי על שם בנו של הורדוס. "באחת הפעמים שהגעתי למקום ראיתי סטיו של עמודים קשורים לברזלים. התקשרתי לרשויות האכיפה ואף אחד לא בא", מספר חזי אייל, תושב שדמות מחולה ופעיל 'שומרים על הנצח'. "היום אין שם עמודים, עמודי הסטיו נעלמו אחד אחרי השני. אותו דבר קורה גם בסרטבה", מעיד אייל, "השודדים מגיעים בסופי שבוע כשאין אף אחד בשטח. הם הולכים עם גלאי מתכות ומנסים לחפור. לאחר מכן אנחנו רואים את החפירות וההריסות שהם משאירים במקום. זוהי המציאות, שרחוקה מלהיות מספקת, כשיש רק פקח אחד".

רשויות האכיפה השונות שאליהן פנינו, ובכללן רשות העתיקות ומג"ב, מסרו כי הדבר אינו מצוי בתחום הטיפול שלהן והאחריות היא של המינהל האזרחי בלבד. מי שכן עובד בשיתוף פעולה עם המינהל האזרחי הוא משטרת ישראל. "במסגרת הפעילות השוטפת בטיפול בפשיעה, מטפל מערך החקירות של מחוז ש"י גם בפגיעה באתרים ובגניבת עתיקות", נמסר מדוברות המשטרה לפניית 'בשבע', "התלונות בנושא מטופלות בשיתוף עם קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי ועם רשות העתיקות. איסוף הראיות כולל ביקור של חוקרי הזירה בזירות השונות, חקירת עדים ואיתור חשודים וחקירתם". לאחרונה, מציינים במשטרה, אף הוגשו כתבי אישום נגד מעורבים במעשי שוד.

"במגרש החנייה אין לי סמכות"

בעיות נוספות שמקשות על מיגור הפשיעה בתחום הן הפרצות בחוק והענישה המקלה, מה שלא מאפשר אכיפה יעילה והופך את שוד העתיקות להשקעה נטולת סיכונים בשביל השודדים. כך למשל, בניגוד לחוק העתיקות הישראלי האוסר על החזקת עתיקות למי שאין בידו היתר לכך, על פי חוק העתיקות הירדני הדבר מותר. פרצה משפטית זו מאפשרת הברחת עתיקות מתחומי הקו הירוק אל סוחרי עתיקות הפועלים בגלוי באזור יהודה ושומרון. בחווארה ובסבסטיה, לדוגמה, פועלות חנויות המוכרות עתיקות באין מפריע. מבחינת הענישה, היא משתנה בהתאם לזהות השודד: כאשר מדובר בחשודים פלשתינים גורמי התביעה הם צבאיים, ואילו כאשר מדובר בחשודים ישראלים, מועברים התיקים לגורמי התביעה בארץ ונדונים על פי החקיקה הישראלית. במקומות רבים המציאות היא ששטחי A ו‑B שבסמכות הרשות הפלשתינית הם בסמיכות ממשית לשטחי C שתחת שליטה ישראלית, כך שהאכיפה כמעט לא ניתנת ליישום. אסתר אלוש, דוברת המועצה האזורית שומרון, ממחישה את האבסורד בעדות מהשטח: "הגענו לסיור בסבסטיה עם גורמי אכיפה, ומולנו היו שודדי עתיקות. אנשים שהיו במקום פנו לאחד מגורמי האכיפה בדרישה לתפוס את השודד. תשובתו הייתה: עכשיו השודד עבר לחנייה, זה שטח B, מצטער, אין לי יכולת לאכוף שם".

לא מעט גורמים, בהם שרים, חברי כנסת ואנשי התיישבות, פועלים כדי לשנות את המצב הנוכחי. אחת ההצעות שהובאה אל גורמי הביטחון על ידי כמה מועצות מקומיות היא הקמת בסיס צבאי בסמיכות לאתרי העתיקות. ההנחה היא שבאתרי עתיקות שנמצאים בתוך היישובים או בסמיכות אליהם כמעט לא מתבצעות פעולות שוד, ואילו רוב מעשי השוד מתבצעים במקומות שמרוחקים מהיישוב. פלוגה של צה"ל אשר תתיישב באתר עתיקות, מציעות המועצות, תחזק את הריבונות במקום ותעניק הגנה למבקרים. אחת ההוכחות המרכזיות להצלחת התזה הזאת הוא המודל של אתר ההרודיון שבגוש עציון. שם, לאחר החלטת צה"ל ליישב את המקום עם פלוגת חיילים, הפך המקום מרדוף מעשי ביזה לאתר תיירות שמושך המונים. את המודל הזה מבקשת ההצעה להעתיק לאתרים נוספים. משרד הביטחון ודובר צה"ל אומרים כי אין להם כרגע כוונה לבצע את התוכנית, וכי פריסת כוחות צה"ל היא בהתאם לצורך מבצעי ועל מנת לספק ביטחון לתושבי האזור.

הצעה נוספת שנראית ישימה יותר מבחינת משרד הביטחון היא אבטחה אזרחית. מי שתומך ברעיון הוא סגן שר הביטחון, אלי בן דהן. "הצבת בסיסים משמעותה תוספת של פלוגה, וביו"ש יש מחסור בחיילים אפילו לשמירה על הצירים. הכיוון לפתרון הוא בדרך חלופית: שימוש במאבטחים אזרחיים עם אפשרות להזנקת כוחות צבאיים אם מתפתח אירוע ביטחוני". סגן השר מציין שסוגיה זו נבחנת כעת לבקשתו בפיקוד מרכז.

פתרון נוסף שמציע בן דהן הוא החלת סמכותה של רשות העתיקות גם בתחומי יהודה ושומרון, מה שיכפיף את קצין מטה ארכיאולוגיה לרשות העתיקות. בעבר רשות העתיקות הייתה חלק ממשרד החינוך, אך כשהפרידו את משרד התרבות ממשרד החינוך, עובדי המינהל האזרחי נשארו עובדי משרד החינוך והגורמים שאמורים להנחות אותם ברשות העתיקות נותרו תחת משרד התרבות. המצב האבסורדי בין הרשויות מתנהל כך כבר שני עשורים. היעדר גורם מקצועי שינחה את עובדי המינהל האזרחי פוגע בתוכניות העבודה ובהתוויית סדר יום ברור וגורם לנתק כמעט בכל הרמות בין יחידת השוד של רשות העתיקות למינהל האזרחי.

בחודשים האחרונים פעלו שרת התרבות מירי רגב וסגן השר בן דהן לקידום מהלך שזכה להסכמתו של שר החינוך נפתלי בנט, שיגדיר את אנשי יחידת הארכיאולוגיה במינהל האזרחי כעובדי רשות העתיקות. התוצאה היא הכנסת יחידת הפיקוח של רשות העתיקות לפעילות ביהודה ושומרון, מהלך אשר יגרום להקצאת משאבים נוספים לאכיפה. המהלך גם יאפשר הזרמת תקציבים על ידי שרת התרבות מירי רגב ליחידת הארכיאולוגיה, דבר שישנה את פניה של יחידת הארכיאולוגיה ביהודה ושומרון ויאפשר קידום פרויקטים רבים. בן דהן צופה כי המהלך יסתיים בשבועות הקרובים. "לא כולם מרוצים מהמהלך", אומרים גורמים בממשלה, "מי שבעיקר מנסים למנוע אותו הם אנשי המינהל האזרחי. כיום אין להם בוס במשרד החינוך והם חופשיים ומאושרים לעשות כרצונם, הם מעוניינים שהמצב הנוכחי יימשך".

גם בתחום הענישה פעלו בשנה האחרונה כמה שרים וחברי כנסת, וניסו לקדם חקיקה נגד שודדי העתיקות, אך במשרד המשפטים הביעו התנגדות למהלך. בן דהן קידם בנוסף לכך צווי אלוף שיכפו עונשים על שודדי העתיקות, שכן צה"ל הוא הריבון בשטחים אלו. צו אלוף נוסף שעומד כעת בבחינה אצל גורמי הביטחון יחייב קבלן שגילה אתר ארכיאולוגי לממן ולהשלים את החפירה, וכן לסגור את האתר עד לקבלת אישור בנייה מרשות העתיקות. חוק זה חל בישראל, אך עדיין לא ביהודה ושומרון.

סיפור הצלחה בחברון

במקביל לפעילות האכיפה, ניתן דגש גם על שימור האתרים ופיתוחם. "אנחנו במשרד שמים בסדר עדיפות גבוה את אתרי המורשת ביו"ש. האזור הזה הוא מרכז המורשת היהודית לאורך הדורות", אומר השר להגנת הסביבה, ירושלים ומורשת, זאב אלקין, "פיתוח אתרי מורשת ביו"ש הוא פעולה שהיא צו השעה גם מבחינת החשיבות למורשת ישראל, וגם אמירה ריבונית איידאולוגית על השורשים שלנו במקומות האלה".

אלקין הוא אחד השרים היותר פעילים בסוגיית אתרי העתיקות ביו"ש תחת המשרד למורשת, ובימים אלו הוא מניע כמה פרויקטים גדולים בעלות של עשרות מיליוני שקלים. אחד המעניינים והחשובים שבהם הוא ארמונות החשמונאים ביריחו, האתר החשמונאי שהשתמר בצורה הטובה ביותר. "האתר היה תחת סכנת השמדה וביזה, משום שהוא אומנם בשטח C אך ההגעה אליו היא דרך שטחי A ו‑B, דבר אשר גרם להזנחתו. שילוב של תופעות טבע של שחיקת הוואדי וביזה, גרם לכך שהאתר היה בסכנת הכחדה", מתאר השר אלקין את המצב. "החלטנו לגאול אותו ולהחזיר אותו לציבור. השקענו מיליוני שקלים בחפירות ובחיזוק הוואדי כדי שהארמונות לא יקרסו פנימה. מבחינתנו מדובר בפרויקט דגל ביו"ש".

הפרויקט בארמונות החשמונאים הוא לא היחיד, אך מתברר שלא בכל אתר אפשר להתקדם בקלות. "במקומות כמו תל שילה, סוסיא, אמת הביאר וההרודיון הפרויקט עבר מהר והחלו לעבוד בשטח. אבל במקומות כמו שומרון העתיקה, תל רומיידה וארמונות החשמונאים אנחנו נתקלים לא פעם בבעיות. לרוב המינהל האזרחי פותר את הבעיה והם מאשרים". לדברי אלקין, הגורם המרכזי שמעכב הוא לא המינהל האזרחי. "בשומרון העתיקה היו לנו כמה פגישות, אבל אנחנו עדיין בבעיה. הבעיה העיקרית שלנו היא בדרך כלל יועמ"ש יו"ש, שאינו כפוף לשר הביטחון".

הפרויקט בשומרון העתיקה כנראה עוד רחוק מלהיפתר. "אנחנו עובדים עליו בשיתוף פעולה עם השרים זאב אלקין ויריב לוין. הבעיה שהדרך אליו עוברת בכפר ערבי", מוסיף סגן השר בן דהן. כדי לשמור על האתר צריך להקיפו בגדר ולהציב מצלמות, אבל "בלילה, כשאנחנו הולכים, הם יכולים להמשיך את שוד העתיקות שלהם", הוא מסביר. "הדרך לאתר עוברת בכפר והיא בעייתית. את הדרכים החלופיות שהציעו צריך לבחון מבחינת מקרקעין, למי הם שייכים".

תרומה נוספת לשימור העתיקות היא פרויקט ההצלה של המשרד למורשת במדבר יהודה, שקורם עור וגידים בהקצאה של כחמישה מיליון שקלים. "המטרה המרכזית בפרויקט היא מיפוי כל אתרי העתיקות במדבר יהודה ומציאת המגילות שעוד נותרו", אומרת דוברת השר אלקין, מוריה חלמיש. היא מסבירה את הקושי ביישום הפרויקט: "הפרויקט הזה הוא ייחודי. רוב עונות השנה חם מאוד ואי אפשר לשלוח לשם בני אדם. העבודה במקום היא בתקופות מסוימות בשנה, וגם בהן אנחנו עובדים עם צפרים בשטח, כי אפשר להגיע לבצע חיפושים במערות רק בזמן שהנשרים והעיטים לא מקננים".

הפעילויות באתרים השונים דורשות מאמץ אינטנסיבי מצד היוזמים מול גורמים רבים שאמורים לאשר אותם, ביניהם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, רשות הטבע והגנים, קמ"ט ארכיאולוגיה ועוד. גם מחלוקות בין שרי הקואליציה בנושא לא פעם מאטות את קצב ההתקדמות.

ויש גם סיפור של מאבק עם סוף טוב. לפני כמה חודשים הוכרז אתר עתיקות מימי בית שני בתל רומיידה בחברון כאתר קולט קהל, והאחריות על ניהולו צפויה לעבור לרשות הטבע והגנים. עבודה מאומצת של השר אלקין וסגן השר בן דהן הניבה פירות בסופו של דבר. "גמרנו את כל התהליך וחסרים לנו פרטים קטנים כמו שלטים, גידור ושמירה", אומר בהתרגשות בן דהן, "הממצאים באתר מוכיחים כאלף עדים על קיומו של יישוב יהודי בחברון לפני יותר מ‑3,000 שנה, למי שעדיין פקפק בקשר של עם ישראל לארץ ישראל".

לתגובות: [email protected]