אורי אורבך
אורי אורבךצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

הספר "דתי נורמלי" שרואה אור בימים האחרונים מאגד לתוכו מעט מתוך מאות טורי הדעה והמאמרים שכתב אורי אורבך ז"ל במהלך חייו.

מאמרים שבהם הביע את דעותיו בנחרצות מחויכת, בלב אוהב ובמבט חד ואירוני - תכונות אשר קנו לו מעריצים רבים בקרב תומכים ומתנגדים גם יחד.

הספר עוסק במנעד רחב של נושאים שעל סדר יומה של החברה הישראלית, ומחולק לפיהם: מלחמות הדת, הפוליטיקה, התקשורת, הדאגה לחלש, הימין והשמאל, הציונות הדתית, וכן פרק העוסק ב"חיים עצמם" – חינוך, איכות הסביבה, חיי היומיום ועוד.

קריאה בו תאפשר לקוראים היכרות עם תפיסת עולמו ועם סגנונו הכובש של אדם יחיד במינו, שהלך מעמנו לדאבון הלב בגיל 55, בשנת תשע"ה (2015).

עורכי הספר הם מיכל אורבך, אלמנתו של אורי אורבך ז"ל, כותבת ועורכת לשון, אשר הייתה שותפה למלאכת הכתיבה של אורי מראשית היכרותם ועד יומו האחרון; ואלי ויסברט, מראשוני חניכיו של אורי בעולם התקשורת וכיום כותב ומנהל תוכן במיזמים לאומיים.

אורבך, בן הציונות הדתית, היה עיתונאי, סאטיריקן ועורך, איש רדיו וטלוויזיה, סופר, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל.

כעיתונאי היה אורי ממקימי עיתון הילדים הדתי "אותיות" ועורכו הראשון; עורך ביטאון בני עקיבא - "זרעים" ועורך המדורים הסאטיריים "פסיק" ו"הלחי השנייה" בעיתון "נקודה". היה ממקימי רדיו קול חי ומנהל התוכניות של ערוץ המסורת הראשון בישראל, ערוץ תכלת; והיה ממייסדיה וממגישיה של התוכנית הפופולרית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל, שבה שידר במשך עשור עד לכניסתו לפוליטיקה.

כפוליטיקאי היה אורבך מחוללה של המהפכה אשר הובילה את הציונות הדתית ("היפהפייה הנרדמת", בלשונו) אל בחירתו של נפתלי בנט ליו"ר הבית היהודי ואל הצלחתה המסחררת בבחירות הארציות.

בתפקידו האחרון, כשר לאזרחים ותיקים, הפך את המשרד הקטן למנוף אדיר לקידום הדאגה לבני הגיל השלישי.