ענישה על העלבת עובד ציבור – רלוונטי?

החוק האוסר על העלבת עובד ציבור הוא שארית מהמנדט הבריטי. האם הוא עדיין רלוונטי? ומה עם מי שאינו עובד ציבור? בו מותר לעלוב?

שמעון כהן , ט"ו בשבט תשע"ח

פרופ' אביעד הכהן
פרופ' אביעד הכהן
צילום: חזקי ברוך



טוען....

העמדתו של עו"ד יורם שפטל לדין משמעתי בשל הדברים שהטיח ברמטכ"ל, ההפגנות מול בית היועץ המשפטי לממשלה ואירועים נוספים מעלים לדיון את סוגיית איסור העלבת עובד ציבור.

האם האיסור הזה עודו רלוונטי בארצנו גדושת המלל הבוטה? האם האיסור לא מתנגש עם חופש הביטוי? ומדוע עובד ציבור יזכה למגננה שאזרח שאינו נושא תפקיד, אשת ראש ממשלה לדוגמא, יזכה לה?

את השאלות הללו ועוד הצבנו בפני המשפטן פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, המזכיר כי כעיקרון מנחה במשטר דמוקרטי אין מציבים מגבלות לחופש הביטוי למעט מקרים של סכנה לשלום הציבור, "כך שכאשר אתה מעליב מישהו ברוב המקרים, אם לא מדובר בהסתה נגדו, אין חשש לשלום הציבור".

עם זאת מקורו של החוק האוסר העלבת ציבור הוא ירושה מנדטורית. "ירשנו מורשת מנדטורית מפוארת או לא, וכיוון שהמשטר אז לא היה כל כך דמוקרטי נחקק אחד הסעיפים הוא איסור העלבת ציבור, כאשר ההיגיון הוא שהפגיעה בעובד ציבור היא לא אישית אלא פגיעה במוסד שאותו הוא מייצג ולמעשה מדובר באיום של פגיעה באמון הציבור במוסדות השלטון אם פוגעים בפקיד או מורה או שוטר. לכן הסעיף הזה נשאר בחוק העונשין עד היום. בפועל רשויות האכיפה כמעט ולא העמידו לדין פלילי על עבירה שכזו".

מוסיף פרופ' הכהן ומספר כי "לפני כ-3-4 שנים חלה תפנית בפסיקת בג"צ שקבע שיש מקרים שיעמידו לדין על העלבת עובד ציבור, אבל בית המשפט העליון הדגיש שאלו צריכים להיות מקרים מועטים ורק כאשר מדובר בפגיעה בליבת השירות הציבורי. הערה לעובד ציבור לא תיחשב כזו, אלא אם כן מדובר במטר של קללות, והיו גם הרבה מקרים שהעמידו לדין אבל האנשים זוכו, כך שמדובר בעבירה חריגה ביותר בנוף המשפטי שלנו כחברה דמוקרטית".

בעקבות דבריו על מקור החוק בעידן המנדטורי נשאל פרופ' הכהן מה ידוע על החוק הבריטי כיום בסוגיה זו, והוא משיב כי לא רק בבריטניה אלא "ברוב המדינות אין עברה כזו, ואם היא קיימת הגבולות שלה מאוד מצומצמים, וגם כשהיא קיימת בחוק העונשים עושים בה שימו מועט ביותר. משטר דמוקרטי אמור להכיל אמירות לא נעימות לאוזן' המבחן של חופש הביטוי אינו כשנשמעות דעות נעימות. המבחן של חופש הביטוי הוא כשיש אמירות מקוממות מרגיזות שצורמות את האוזן וצובטות את הלב".

לאחר התייחסותו להיבט המשפטי נשאל פרופ' הכהן אם מחיקתה של העברה הפלילית מספר החוקים אינה יכולה להביא אנשים מוכשרים המתבקשים להצטרף לשירות הציבורי לחשוב פעמיים אם לבחור בקריירה בה אין מי שיגונן עליהם ממתקפה מכפישה כזו או אחרת.

פרופ' הכהן מדגיש כי הוא עצמו אינו מצדיק שיח בוטה ומכפיש ותפיסתו היא ש"ערכית מוסרית וחברתית אסור לדבר בשפה לא יפה לאף אדם". עם זאת באשר לשאלה שנשאלה "אין ספק שזה מרתיע חלק מהאנשים. אחד מנשיאי ארה"ב אמר שמי שלא יכול לעמוד בחום המטבח שלא יכנס אליו".

הוא מזכיר כי הפגיעות בעובדי ציבור חצו זה מכבר את הגבולות והגיעו גם לעולם מערכת החינוך, "גם מורה בבית ספר חשופים להעלבות ופגיעות של תלמידים בעיקר בעידן הרשתות החברתיות", ואולם לטעמו זהו האיזון שצריך להיעשות בין חופש הביטוי לבין המחיר שאדם משלם, הוא ובני משפחתו, על תפקיד ציבורי שהוא נושא. "אנחנו חיים בחברה אלימה מילולית וכחברה אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש ותיקון גדול", אומר הכהן הקובע כי המענה לא יבוא מהדין הפלילי אלא מחינוך.

לטעמו אין לומר נואש מנושא החינוך ואין לחשוש שהסיכוי לתיקון כבר אבד, "כיהודים אנחנו מאמינים בתשובה. אנחנו זוכרים את דבריו של אחד מגדולי החסידות שאם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן. עלינו לחנך קודם את עצמנו ואת ילדינו כבר מגיל בית הספר".

לדבריו התיקון יגיע כאשר החברה תדע להקיא מתוכה את המדברים בשפה לא יפה ופוגענית, ואולם עוד לפני שאנחנו מטיחים האשמות באחרים עלינו לבוא בתביעה עצמית אישית לתיקון.