באירלנד החוק מגביל תרומה ממדינות זרות לעמותות. הפגנת BDS באירופה
באירלנד החוק מגביל תרומה ממדינות זרות לעמותות. הפגנת BDS באירופהצילום: Stefanie Loos, רויטרס

1

יוזמה חדשה שעולה לדיון בפרלמנט האירי בימים אלו ממש, עשויה לסמן מדרגה חדשה במלחמתו של השמאל הישראלי נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון, בעזרתן האדיבה של מדינות אירופה.

מדובר ביוזמה חמורה במיוחד, משום שהיא כוללת לראשונה הגדרה של כל קיום קשר עסקי עם ההתיישבות ביו"ש כעבירה פלילית. עד עתה הסתפקו מדינות אירופה בסימון מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק ובהימנעות ממשלתית מקשרים כלכליים עם האזורים הללו. כעת מבקשת היוזמה החדשה להפוך כל קשר כזה על ידי חברה אירית למעשה פלילי. כמה חמורה היוזמה הנוכחית? לא מדובר רק בחברות ובמוצרים שעיקר העשייה שלהם היא מעבר לקו הירוק. גם אם בקבוק היין, למשל, יוצר כולו בשטחי ישראל הקטנה, ורק הפקק יוצר מעבר לקו הירוק לא עלינו, הדבר מספיק כדי להפוך יבוא של יין כזה לעבירה פלילית.

למה הישראלים אשמים? בגלל שאת פעילות הלובי לתמיכה בהצעה האירית עושים, בטח לא תופתעו לשמוע, דווקא ישראלים פעילי שמאל קיצוני. בקריאה פומבית שפורסמה בעיתונות האירית, שעליה חתמו שורה ארוכה של אישים בולטים בשמאל הקיצוני הישראלי, כלולה קריאה נלהבת לתמיכה ביוזמה, שרגליים לדבר שמקורה בישראל. "אנו קוראים לאירלנד לתמוך בכל חקיקה שתסייע באכיפת הבחנה בין ישראל לבין ההתנחלויות בשטחים הכבושים של הגדה המערבית וירושלים המזרחית", נאמר בקריאה, "אנו משוכנעים שהכיבוש המתמשך של ישראל בשטחים הפלשתיניים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, הוא בלתי אפשרי מבחינה מוסרית ואסטרטגית, מזיק לשלום, ומהווה איום על ביטחונה של ישראל עצמה".

מדובר בחלק מיישומה של פרדיגמה חדשה בשמאל, של בידול בין מדינת ישראל לשטחי יו"ש באירופה. "בעוד שאירלנד, יחד עם שאר האיחוד האירופי, סבורה שהכיבוש אינו חוקי, היא ממשיכה להחזיק מבחינה כלכלית במסחר עם התנחלויות ישראליות בלתי חוקיות שהוקמו תוך הפרה ברורה וישירה של המשפט הבינלאומי. הכיבוש זוהה על ידי ממשלות איריות רצופות כמכשול עיקרי לשלום, שלדעתנו עדיין ניתן להשגה אם נראה את סיום הכיבוש ואת מימוש הפרדיגמה של שתי המדינות שיובילו להופעתה של מדינה ריבונית פלסטין לצד ישראל". נאמר עוד בקריאה.

בטח לא תופתעו לשמוע שבין התומכים החתומים על הקריאה הזאת ישנם חמישה פעילים בקרן החדשה לישראל. השגרירים לשעבר אילן ברוך ואלון ליאל, יו"ר הכנסת לשעבר אברום בורג, חברת הכנסת לשעבר נעמי חזן, נציב שירות המדינה לשעבר יצחק גלנור (השלושה האחרונים חברים בוועד המנהל של הקרן), ועוד פעילים רבים בולטים. נקודה מעניינת בהקשר זה היא העובדה המעניינת שרק לאחרונה אושר באירלנד חוק שמאפשר לממשלה להגביל את התרומות ממדינות זרות לעמותות במדינה. צחוק הגורל.

2

מחיר ההקלטה

מי שצפה בסרטון שבו נשמעת אשת ראש הממשלה צועקת על יועץ תקשורת שעבד בעבר עם המשפחה, לא הצליח מן הסתם להחליט אם לצחוק או לבכות. אבל תוכנו של הסרטון הזה הוא ממש לא הסיפור. נכון, זה לא סוד מדינה ששרה נתניהו היא כנראה לא מופת לרוגע ועדינות. רמזים למה שהיה בסרטון כבר יצאו בתקשורת בשנים האחרונות. למרות זאת, ראש הממשלה נתניהו המשיך להיבחר לתפקיד פעם אחר פעם. קשה לחשוב על משהו שהסרטון הזה חשף ולא ידענו עליו קודם.

הסיפור הבאמת חשוב כאן הוא ההשלכות הרחבות של הפרסום. בקלטת לא נשמעת שרה נתניהו מודה במעשה פלילי, ואפילו לא במעשה לא אתי, במובן חמור של הביטוי. בסך הכול נשמעת הגברת נתניהו במופע של כעס קצת קיצוני. כאשר חושבים על זה ככה, עולה כמובן שאלת המחיר של הפרסום. בסופו של דבר מדובר בשיחה בין שני אנשים, שבזמן שבו היא התקיימה שררו ביניהם, לפחות לכאורה, יחסי אמון.

כל אחד מאיתנו מקיים מדי יום עשרות שיחות. לא בכולן מתקיימים יחסי אמון בין הצדדים. כך למשל, כאשר אנחנו משוחחים עם נציגת שירות בחברה סלולרית, השיחה איננה חלק ממערכת יחסים כלשהי. אולם מרבית השיחות שאנחנו מנהלים, פנים בפנים או בטלפון, הן חלק ממערכת יחסים. הן שיחות שבהן מתקיימים יחסי אמון בסיסיים בין שני הצדדים המשוחחים.

לא מדובר רק בשיחות שהן חלק מקשר אישי רגשי, כמו שיחות בין חברים טובים או בני משפחה. גם שיחות שמתנהלות בין עובד לבוס שלו, בין שותפים עסקיים או בין שכנים הן שיחות שמבוססות על יחסי אמון. בלי יחסי האמון הללו כל האינטראקציות האישיות שאנחנו מנהלים במהלך חיי היומיום תהפוכנה לדבר בלתי נסבל. חיים שכולם תחת אזהרת הקלטה, הם לא החיים שרובנו מאחלים לעצמנו.

כשהקלטה דרושה כדי שאדם שנפגע יוכל להוכיח את הפגיעה בו, יש מקום להתייחס אחרת לעניין. כמובן שאם ההקלטה דרושה להוכחתו של עניין פלילי, אנחנו נמצאים כבר במישור אחר. אולם אם כל הסיפור הוא דיבור לא אסתטי, זה לא מצדיק את שבירת יחסי האמון בין בני אדם. אחרת, הסיפור הזה לא ייעצר בשרה נתניהו, הוא עלול להתפשט למקומות רבים אחרים.

3

הפריבילגיות של המסתננים

להגיד שהקמפיין נגד הרחקת המסתננים מהארץ עלה השבוע מדרגה, זו כבר אמירה נדושה. קמפיין האנטי-הרחקה מתעצם מדי שבוע, הטונים עולים, ויחד איתם מתרחבים גם מאמצי פיזור הדיס-אינפורמציה. בתחום עליית הטונים תפסה השבוע את הכותרות חברת הכנסת תמר זנדברג, זוכת השבוע באות זילות השואה. בדיון בוועדת הפנים של הכנסת צעקה זנדברג, אשר מתמודדת בימים אלו על ראשות מפלגת מרצ, על חברי הכנסת מהימין: "אתם חברים של הנאצים". ח"כ יואב קיש שניהל את הישיבה הוציא כמובן את זנדברג מחדר הישיבה, אך את ליטרת תשומת הלב התקשורתית שקיוותה לה, זנדברג אכן קיבלה.

בדיון בוועדה הוצגו גם לא מעט נתונים שהפריכו שורה של טענות שנשמעות לא פעם על ידי מתנגדי ההרחקה. דוגמה ראשונה היא הטענה שהמסתננים מאפריקה מתקשים להגיש בקשות מקלט בגלל קשיים טכניים שרשות האוכלוסין מערימה על הגשת הבקשות. אולם הנתונים שהוצגו בישיבת הוועדה על הגשת בקשות המקלט על ידי מסתננים ממזרח אירופה (שמיד נחזור אליהם) מפריכים את הטענה הזאת. מתברר שהמסתננים האירופים מצליחים להגיש בקשות מקלט, במספרים גדולים, בלי שום בעיה. אין סיבה להניח שדווקא המסתננים מאפריקה לא מצליחים להגיש בקשות.

נתון מעניין נוסף נוגע לטענת הגזענות. מתברר שמדינת ישראל מרחיקה מסתננים ממדינות אירופה בשיעורים לא פחות גדולים מהרחקת המסתננים ממדינות אפריקה. בניגוד למיתוס, ישראל משקיעה משאבים רבים בהרחקה בכפייה של מסתננים מכל המדינות. המסתננים מאפריקה, אגב, זוכים לפריבילגיות שלהן לא זוכים המסתננים מאירופה, וזאת בגלל שאי אפשר להרחיק אותם חזרה למדינותיהם. כך למשל המסתננים מאירופה לא זוכים למענק עזיבה כמו זה שמקבלים המסתננים מאפריקה.

*** הפינה הכלכלית ***

נפילת הביטקוין

רכבת ההרים ששמה ביטקוין המשיכה להתנדנד גם השבוע. התנודות בשבוע האחרון לא היו חמורות במיוחד, אולם במבט של כמה שבועות כבר מדובר בתנודתיות גבוהה מאוד. למעשה, מי שקנה ביטקוין כאשר המטבע הקריפטוגרפי היה בשיאו, הפסיד עד היום קרוב לחצי ממה שהשקיע. שאלת השאלות היא כמובן האם הביטקוין הוא הדבר הבא בכלכלה העולמית, או שהוא בועת הפונזי הגדולה בהיסטוריה. אם תשאלו את חתן פרס נובל פול קרוגמן, שפרסם השבוע מאמר בנושא, התשובה השנייה קרובה הרבה יותר לאמת.

למה? התשובה די פשוטה. אנחנו מכירים למעשה שני סוגים של כסף. הסוג הראשון הוא סחורה שתכונותיה הופכות אותה למתאימה להפוך לאמצעי חליפין אוניברסלי (זהב, למשל). במצב כזה הערך של הכסף כאמצעי תשלום, צמוד לערכו כסחורה. הסוג השני הוא משהו שמדינה מעניקה לו ערך. בפועל, מדובר בשטרות ומטבעות. איך המדינה מעניקה לו ערך? בצורה פשוטה מאוד. היא מוכנה לקבל אותו כאמצעי לתשלום מיסים או לתשלום על שירותים שהיא מוכרת. זו הסיבה שהאזרחים מוכנים לקבל מהמדינה את הכסף הזה בתמורה לעבודה או לשירותים שהם נותנים לה - ההתחייבות לקבל אותם בחזרה.

הטכנולוגיה שבבסיס הביטקוין נועדה לתת מענה לשתי בעיות. הראשונה היא איך להעביר רישום ממוחשב באותו אופן שאנחנו מעבירים חפץ או שטר. למה זו בעיה? כי כשאנחנו שולחים מייל, למשל, הוא גם נשלח וגם נשאר אצלנו. הבעיה השנייה היא איך לדאוג שלא כל אחד יוכל לייצר את המשהו הממוחשב הזה כמה פעמים שהוא רוצה, כלומר להטביע באופן חופשי.

אולם שני האלמנטים הללו לא יוצרים ערך. נכון, באופן אינטואיטיבי אנחנו יודעים שיש קשר בין נדירות לערך, אבל הקשר הזה לא מוחלט. כך למשל, אם אדפיס את ספר השירים שכתבתי בעשרה עותקים בלבד, איש מלבד הוריי, שגאים בבנם, לא יהיה מוכן לשלם בעבורו דבר.

אז מה באמת נותן לביטקוין את ערכו - וכרגע יש לו ערך, אי אפשר להכחיש את זה, כי ערך הוא בסופו של דבר מה שאנשים מוכנים לשלם, ואנשים הרי מוכנים לשלם? אך ורק העובדה שאנשים מוכנים לשלם בעבורו כסף רב. למה הם מוכנים לשלם? כי הם משוכנעים שבהמשך עוד רבים אחרים ירצו לקנות אותו ולשלם עליו עוד יותר. ולמה שהם ירצו לקנות אותו ולשלם עליו מחיר עוד יותר גבוה? כי הם יהיו משוכנעים שעוד יותר רבים ירצו לקנות אותו במחיר גבוה אפילו יותר מזה. כמו מה זה נשמע? כמובן, כמו פירמידת פונזי. הטענה איננה שמדובר בהונאה מכוונת. הטענה היא שבועות מהסוג הזה מתנהגות כמו פירמידה, שבה הוותיקים מרוויחים רק מטיפשותם של החדשים.

לתגובות: [email protected]