מכתב אישי מלאה גולדין

אמו של הדר גולדין הי"ד במכתב פתוח ואישי לראש הממשלה, שרי הממשלה וחברי הכנסת. "כל מי ששותק, שותף לעוולה של הפקרת חיילים".

ערוץ 7 , י"ז בשבט תשע"ח

שמחה ולאה גולדין
שמחה ולאה גולדין
צילום: פלאש 90

אתמול, ה-1 בפברואר, חל יום הולדת לבתי הבכורה איילת. מזל טוב מתוקה. החודש בו הפכתי לאמא - לאיילת, לחמי, לצור ולהדר שלנו. בחודש פברואר נולדו התאומים הדר וצור, בחודש פברואר נישאתי לשמחה שלי.

בחודש פברואר הקמנו את משפחת גולדין המקסימה. משפחה יהודית, חכמה, דתית, ערכית, עם שמחת חיים, ספרים, אומנות, ריקוד. וגם אמא מהנדסת אחת.

אתמול, ה-1 בפברואר 2018, בדיוק 3.5 שנים מאז ה-1 באוגוסט, היום בו הדר שלנו נהרג ונחטף אל המנהרות בעזה, בהפסקת האש ההומניטרית של צוק איתן. 3.5 שנים בדיוק מאז שהפקירו את הדר בעזה, נגדע ענף ההדר שלנו, שראה בכל דבר את הטוב.

לראשונה בתולדות מדינת ישראל, תוך כדי מלחמה, הכריזו על חייל נעדר שהוא חלל.
"לא יחזור מקרה גולדווסר ורגב" אמרו לי. כבר 3.5 שנים שאנחנו שואלים מי ישיב את הדר משדה הקרב לקבר ישראל? "ואף אחד לא קם". גם אף אחד לא מדבר על השבת החיילים שהשאירו מאחור.

הדר הוא קורבן של הפסקת אש ולא של מלחמה, הפסקת אש שערבו לה האו"ם וארה"ב. הדר הוא מקרה הומניטרי בכל היבט: הפרה של הפסקת אש, חטיפת חסר ישע, מניעה מקבורה ע"פ דתו, ופגיעה בכבוד האדם.

כן, "מחזקים אותי", אני "בלב של כולם" ו"העליתי את הנושא". כן, מנציחים את הדר והולכים בדרכו, ומצטטים אותו "תשאג אל מול הפחד, תתעקש מול כל אתגר ומשבר, תשאג בגבורה אל הדרך". אני שומעת את הצחוקים של הדר כשהוא מכין את מתנת הפרידה לחניכיו בבני עקיבא ומצייר את האריה בדמות רב.

שר החוץ וראש הממשלה לא רצה שנגיע לבריסל לפגישה של המדינות התורמות. הדרישה שלנו להפעיל לחץ על החמאס, להעמיד תנאים הומניטריים מול תנאים הומניטאריים, הבקשה שלנו להחזיר את הבן שלנו, מקלקלת לו את המסיבה.

זה המפגש שביקשנו להגיע אל המדינות תורמות כדי להתריע שלא יתכן לתת סיוע הומניטרי לגורם שבעצמו מפר את החוק ההומניטרי הבינלאומי.

מיליארד דולר לשיקום עזה נמצאים כעת על השולחן. מדברים על ערכי צה"ל במונחים של ביזנס. במקום בו מונחים עסקיים מחליפים שפה מוסרית - יעשו גם העבירות והפשעים החמורים ביותר שעוד יכתבו עליהם פרקים בדוחות מבקר המדינה.

הרשות הפלסטינית אחראית להחזקת הדר ואורון ומפירה את החוק ההומניטרי הבינלאומי בכל רגע שלא משיבה אותם לישראל. את זה הוכחנו לפני חודש "בערב כריסמס" באו"ם. במפגש מועצת הביטחון של האו"ם, שיזמה ארה"ב, היה קונצנזוס מקיר לקיר שהרשות הפלסטינית אחראית משפטית על הדר ואורון והיא מפרה את החוק ההומניטרי הבינלאומי בכל רגע שהיא לא משיבה אותם הביתה. כן, זו אותה רשות פלסטינית שמעבירה את הכספים הבינלאומיים לעזה.

איפה הדר ואורון? שכחו אותם או השכיחו אותם בעזה. ישראל בחברותא עם הרשות הפלסטינית יקבלו מיליארד דולר לפתרון ההומניטרי של עזה. מי יפתור את הבעיה ההומניטרית של גולדין ושאול?

הזדעזעתי אתמול לשמוע מהפגישה בבריסל, שאליה לא רצו שנגיע, כי מדינת ישראל והרשות הפלסטינית יקבלו מימון של מיליארד דולר.

כמו בעולם עסקים שחותם על פרויקט של מיליארד דולר ומוסיף התניות להצלחת הפרויקט, מה הבעיה להתנות את השבת החיילים כתנאי מוסרי הומניטרי לפרויקט הומניטרי שכזה?

הבעיה שזו הרשות הפלסטינית שפתאום חברה שלנו, והטענות הן לישראל שמשתפת פעולה עם האויב שלנו ולא הגורמים הבינלאומיים. לא מתאים "לטעון" שהרשות מפרה את החוק ההומניטרי הבינלאומי בכך שלא משיבה את החיילים, כי הם שותפים לכסף ולביזנס.

כבר 3.5 שנים שואלים אותי "למה?", למה ביבי לא מחזיר את החיילים? זוכרים את התשובה שלי - ״הדר ואורון מקלקלים לו את המסיבה״. עכשיו זה ברור לכולם, אנחנו, המשפחה של סגן הדר גולדין, עלולים לגרום להפסד של מיליארד דולר.

למי נגרום הפסד? למי ששואל את עצמו בכל עניין, מה נרוויח כשנחזיר את הדר.

החרפה היא שלא מוכנים להביא את החיילים בכלל. זה לא מחבלים, זה לא מלחמה, אלא כסף טוב.

נמאס לנו כבר להיות לבד-לבד במערכה מול המדינה. הכי גרוע לשמוע את ההסברים של נבחרי הציבור: "זה לא פשוט", "זה מורכב" "זה אצל ביבי!"

אני מזועזעת, נמכרנו בעבור נזיד עדשים! בכמה כסף נמדוד את הרווח של השבת החיילים השבויים בעזה? זו כבר שאלה ערכית השייכת כולה לעם ישראל, למדינת ישראל על כל אזרחיה, כולל האזרחים היהודים והמוסלמים השבויים בעזה.

כל מי ששותק על עוולה הוא שותף לעוולה, ולא חשוב איזה גודל כיפה יש לו על הראש או כיסוי ראש אחר. אני לא שלחתי את הדר לעזה. ביבי ובנט וליברמן ובוגי וכל הממשלה שלחו את הדר ועוד הרבה חיילים להציל את מדינת ישראל מירי הטילים וממנהרות הטרור. למה אני והמשפחה שלי צריכים להילחם במדינה כדי להשיב את הדר משדה הקרב? כולם שותקים וכולם שותפים לעוולה של הפקרת החיילים, בלי קשר למפלגה, גזע, מין ודת.

אל תשאירו אותנו לבד, הדר הקצין המצטיין הוא שלנו, אבל חייל של כולנו, ושל כל הילדים-חיילים שיכנסו למלחמה הבאה.

השיבו את הדר ואורון לישראל, השיבו את ההדר ואת האור למדינת ישראל ועם ישראל.


בכאב עמוק,

ד"ר לאה גולדין