מותחן מרענן: איש הפח

הסופר ליעד שהם מוציא ספר מתח נוסף בסדרת ספרי הנוער שלו ומספר על השילוב בין מקצועו כעורך דין להיותו סופר שהחל לכתוב בגיל מאוחר.

עוזי ברוך , י"ט בשבט תשע"ח

ליעד שהם
ליעד שהם
צילום: עדו פרץ

הסופר ועורך הדין ליעד שהם מספר לערוץ 7 על ספרו החדש ''תיק נוער 2 - איש הפח'', ועל עלילת המתח שבטרילוגיית ספרי הנוער שלו שהגיעו לאחר שורת ספרי מבוגרים.

"זו ספרות מיוחדת כי היא מיועדת לבני נוער אבל מתאימה גם למבוגרים", הוא אומר ומסביר את ההבדל בין השניים: "כשהתחלתי חשבתי שאולי אשנה את צורת וסגנון הכתיבה, אבל מהר מאוד הבנתי שרצוי שלא, ושני הספרים שכתבתי הם באותה רמת תחכום ומורכבות כמו הספרים למבוגרים.

''ההבדל הוא בכך שהגיבורים הם בני נוער, והעובדה הזו מכתיבה עלילה מסוימת מכיוון שבני נוער ניצבים בפני קשיים שמבוגרים לא ניצבים, ולהיפך".

על ספרו 'מראית עין' שמתרחש בהתנחלות הוא מספר: "בספרות המבוגרים אני לוקח סיטואציה חברתית, לומד אותה ונעזר בז'אנר ספרות המתח כדי לספר את אותה סיטואציה. ב'מראית עין' כתבתי על רצח בהתנחלות. רב הישוב נמצא הרוג ליד מעין ובהתחלה חשובים שזה מעשה טרור, ובהמשך מבינים שזה מישהו מתוך הישוב. באמצעות החקירה מגלים דברים על ההתנחלות עצמה ועל יחסי הכוחות שם".

"לצורך התחקיר נסעתי לישוב טלמון. עברתי שם שבת מאוד מהנה, למדתי הרבה ודיברתי הרבה עם מה שנקרא מתנחלים, למדתי ולמדתי עד שיצא הספר", הוא מספר.

כשהוא נשאל אם שבת בטלמון שינתה בעיניו את הסטיגמה על המתיישבים, משיב שוהם וקובע כי השינוי שחל בעמדתו על הנושא ככל שהוא לומד אותו הוא שינוי בנאלי וטבעי ביותר שכן ''פתאום לא מדובר במתנחלים אלא באנשים ספציפיים שאליהם הוא מתוודע וגם העלילה משתנה ואתה מגלה שהרבה דברים שחשבת אינם כפי שהם".



טוען....

בדבריו הוא מציין כי בקיום השיח עם המתיישבים לא בהכרח שישתכנע מצדקת עמדתם, אך יראה אותם מכאן ואילך כבני אדם ויתכן וניתן לחיות ביחד למרות כול מה שחשב בעבר.

כתיבת הספרות של שוהם החלה בגיל מאוחר יחסית, ולדבריו איש, עד גיל מאוחר, לא סבר שיש לו כישרון כתיבה, כולל לא הוא עצמו. לאחר שהשלים את לימודי עריכת הדין שלו ושב מתקופה קצרה בלונדון כתב לעצמו זיכרונות על תקופת החיים בבירה האנגלית, וכאשר הראה את הדברים למישהו הם הפכו לספרו הראשון שהוא למעשה ספר זיכרונות 'לונדון בפיתה'.

שוהם מדגיש בדבריו את ההפרדה שהוא עורך בין מקצועו כעורך דין והמידע אליו הוא נחשף במסגרת זו לבין עיסוקו כסופר, גם משום חסיון עורך דין ולקוח וגם משום שהוא סבור שכאשר לקוחות מגיעים לשירות משפטי הם לא צריכים לחשוש שסיפוריהם יהפכו לספר במדפי הספרים.

על השילוב בין עריכת דין לכתיבה ספרותית הוא מספר כי אחד מלקוחותיו סיפר לו שישנו סופר בשם ליעד שוהם וכאשר הוא הבהיר לו שמדובר בו עצמו זעם הלקוח המדובר וקבע כי 'זה לא יכול להיות'. רק מאוחר יותר התקשר הלקוח והתנצל על תגובתו שכן בירר ואכן מדובר באותו אדם. כאשר שאל אותו שוהם מדוע הדבר מפתיע אותו השיב לו הלקוח שליעד שוהם הסופר מעניין כל כך, בעוד עורך הדין ממש לא...

"אני מנסה לשלב בין שניהם. אני גם וגם ושני הדברים מתקיימים אצלי בסימביוזה ולא הייתי מוותר על אף אחד מהם. זה מצריך ארגון זמן מיטבי", מסכם שהם.