דיסקין: המנהיגות הנוכחית שלנו חלשה

ראש השב"כ לשעבר אמר בראיון מיוחד לתכנית 70 פנים בכאן 11 כי למנהיגות היום אין דרך אמיתית ודוגמה אישית.

ערוץ 7 , י"ט בשבט תשע"ח

יובל דיסקין
יובל דיסקין
מרים אלסטר, פלאש 90

ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין תוקף את דרג מקבלי ההחלטות ובמיוחד את ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

בראיון מיוחד לתוכנית 70 פנים הערב (ראשון) בכאן 11 אמר דיסקין כי המנהיגות בישראל חלשה מאוד כבר הרבה מאוד שנים. "עבדתי לצדם של כמה ראשי ממשלות", מספר דיסקין, "ישנם יוצאים מן הכלל אבל המנהיגות הנוכחית שלנו אין לה באמת דרך אמיתית ואין לה דוגמה אישית".

דיסקין נשאל היכן הבחין בכך אצל ראש הממשלה נתניהו. על כך השיב: "ראיתי את זה בהרבה דברים ביומיום, באופן קבלת ההחלטות והרצון באמת לשאת באחריות". ראש השב"כ לשעבר רמז על הקיפאון המדיני עם הפלסטינים ואמר כי "גם אנחנו פגענו פה ושם באנשים שהיו חפים מפשע לאורך הנשים. כשרוצים לעשות שלום, צריך לשבת עם האויבים שלנו. זה קשה".

דיסקין התייחס לשיטת החיסולים הממוקדים שהיה בין מפתחיה בימיו בשב"כ. הוא סיפר כי זו החלטה קשה שפעמים רבות נאלץ לקבל לבדו. לדבריו, יש בשיטה זו דילמה מוסרית תמידית, שעם השנים הבין שאין למשפטנים באמת פתרון לה.

"בסופו של דבר אתה עומד לבד כמפקד שצריך להחליט - כן או לא - וזו החלטה מאוד קשה. אם אתה רואה את המחבל שהולך לעשות פיגוע ונוסעות אתו שתי בנות ברכב שאינן קשורות לעניין. הוא לא אולי הרגע בדרך לפיגוע. הפיגוע עומד לקרות עוד יום, יומיים או שלושה. אתה תפגע בו עם שתי הבנות או לא?".

לדבריו, "יש אנשים שאין להם שום דילמות – 'תהרוג, זה או אנחנו או הם'. זה מפחיד אותי. כשעושים בדרכים עקומות, אנחנו משחיתים את עצמינו".

על השיטות לגייס סוכנים, אמר ראש השב"כ לשעבר כי "הסיפורים של הפעלת לחץ הם ברובם הגדול מאוד לא נכונים. כשאתה מגייס סוכן ומפעיל אותו תחת לחץ, בסופו של דבר הסוכן הזה בוגד בך. אתה לומד למצוא דרכים אחרות לגייס סוכנים שהם פחות שליליים. כל הסיטואציה עצמה היא לא נחמדה במיוחד".

דיסקין סיפר בתכנית על חוויות קשות שחווה במלחמת לבנון הראשונה, שבה שירת כלוחם צעיר. "עלינו לחיפושים במשרד של אש"ף בביירות. היה שם ילד ששיחק בכדור. כשיצאנו מהרכבים היה שם ריח חריף של גווייה שאני יכול להריח עד היום בנחיריים. הילד שיחק וצחק ובעט בכדור אל הקיר. בפינת חדר המדרגות עמד שם אופנוע שעליו הייתה חתיכת בד. ראיתי שזה בן אדם הרוג, גופה מרקיבה, והילד עמד ושיחק בכדור וצחק. הניגודיות המוטרפת הזו בין הדברים הללו נחתמה ונצרבה לי במוח. באחד הלילות חלמתי על זה אבל הילד שראיתי משחק שם היה גל הבן שלי. אני זוכר שהתעוררתי באיזשהו שלב באותו לילה והייתי די מסויט מזה. אז הבנתי שבעצם במלחמה לא מנצחים. לא משנה מי חושב שניצח, בסוף כולם הולכים עם הצלקות שלהם ממלחמות".