איש חיי התורה השלמה

התכונה המיוחדת והבולטת ביותר אצל איתמר היא החיות. איתמר היה פשוט חי כל דבר שהוא עושה. הרב גור גלון, ראש ישיבת הר ברכה מספר.

הרב גור גלון , כ"ב בשבט תשע"ח

איתמר בן גל הי"ד עם משפחתו
איתמר בן גל הי"ד עם משפחתו
צילום: באדיבות המשפחה

הרב איתמר, התחיל כתלמידי, המשיך כחבר, ולאחר מכן הפכנו להיות שותפים, שותפים לקידום דרך שהרב איתמר לא רק האמין בה אלא חי אותה בכל ליבו, תורה מלאת חיים, אידיאליסטיות ללא פשרות, עם שמחת חיים טבעית ומתפרצת, לב מלא בתשוקה לעשות טוב, לקדם, לבנות וליצור.

חיים שלמים כאלה קשה להביע ולשרטט, ואנסה דרך סיפורים קטנים, על אדם גדול, שסיפורים אלה שאספר היו דבר יום יומי אצלו.

כשהוא חזר מהצבא, בחור בשיעור ח', בשבוע הראשון הוא הגיע לרב חביב, שהיה הרב שאחראי על ביהמ"ד, ואמר לו אני כאן כדי לעזור, כל מה שצריך, ובאמת תוך זמן קצר, הרב איתמר התחיל ליזום פעילויות לקידום הישיבה, הוא הבין שחוץ מהלימוד, חשוב שיהיה גיבוש, ובשביל זה צריכות להיות עוד פעילויות חוץ מהלימוד, וכך הוא הפך להיות אחראי על כל ארועי הישיבה, החל מט"ו בשבט, חנוכה ופורים, וממשיך באירגון שבת ישיבתית בישיבה אחרת, טיול ישיבתי ועוד.

היה לו ראש גדול, מנהיגות וכריזמה, והוא ניצל את כל התכונות הטבעיות האלה, לקחת אחריות ולהוביל תהליכים, אחד הדברים שהדהימו אותי היה שהוא למרות כל תכונותיו הטובות, לא עשה את הדברים לבד, תוך כדי העשייה הוא ידע להעצים אנשים בדרך לתת אחריות, לתת אמון ולהצמיח אנשים.

מספר יצחק דה-רוס תלמיד שיעור ב': "נכנסתי לישיבה בשיעור א' ומטבע הדברים אתה עם פחות בטחון עצמי ויותר ביישנות. שבוע לאחר שנכנסתי הרב איתמר ניגש אלי ואמר לי : 'בא לך להיות אחראי שבושים בביהמ"ד?', מובן שחששתי אבל הוא עודד אותי ונכנסתי לתפקיד שממנו קיבלתי המון דברים. הרבה ממה שאני כיום בישיבה ובכללי, אני חייב לו".

מספר אביעד עזר, שהוא היום מ"כ בכפיר: "כשהייתי בשיעור א' בישיבה רציתי לארגן פעילות חברתית באחד המוצשים לשיעור שלי, כשניסיתי להרים את האירוע עלו המון טענות למה זה מתאים עכשיו...מבואס ומרוגז מכך שלא ניסו לעזור לי לארגן ולא זרמו איתי באתי לרב איתמר, ושוחחתי איתו על זה, והוא אמר לי משפט חכם: 'לכל דבר שתרצה להרים יהיו אנשים שיתנגדו או שיפריעו, החוכמה היא לדעת להתחזק ולעשות את מה שרצית בניגוד לכל מי שמייאש אותך, עשה את הפעילות ומי שירצה להגיע יגיע, אתה תראה שהרוב יגיע, אם אתה תלך אם האמת שלך אחרים יצטרפו', וכך היה בסוף באמת כמעט כולם הגיעו ונהנו, זה היה עיקרון חשוב אצלו, יש לך רעיון טוב להרים אבל אנשים לא איתך? תעשה בכל זאת בביטחון ואתה תראה שאנשים עוד יצטרפו אליך" – זה היה מדהים כל מה שהוא אמר לאנשים הוא חי בעצמו לגמרי.

יחד עם האישיות הכול כך עוצמתית שלו, הוא ידע לתת מקום.

זה היה טבעי שהאדם הראשון אחרי אשתי שדיברתי על כך שהציעו לי את תפקיד ראש ישיבת הר ברכה, היה הרב איתמר, אמרתי לו 'אני לוקח את זה בתנאי אחד, שאנחנו ביחד', הוא חייך ואמר: 'ברור מה השאלה, אני אעזור בכל מה שאוכל!', אך הוא לא הסתפק בכך ואמר: 'אבל אתה בראש!', שהוא הודיע לי שהוא עוזב, כי הוא מרגיש שהוא יותר מתאים לישיבה תיכונית, התגובה הראשונה שלי הייתה: 'טוב אז גם אני עוזב!, אם אתה לא לצידי זה לא אותו דבר', אבל הרב איתמר כמו הרב איתמר: 'זה האחריות שלך ואין מי שייקח אותה אותה!, וחוץ מזה אתה עושה את זה מעולה'.

הוא גם התעקש שאהיה לא רק ראש ישיבה, אלא גם ר"מ, אי אפשר להוביל אם אתה לא מחובר לתלמידים, ללימוד היום יומי, וכרגיל הוא הצליח לשכנע אותי.

הייתה לו עין טובה נדירה, כלפי עצמו וכלפי אחרים, הוא ידע להגיד אחרי שיעור, אחרי פעילות שאירגן היה מדהים, ממש מדהים! בטבעיות זורמת ושמחה, והוא ידע להגיד את זה לאחרים, כל הזמן, לפרגן מכול הלב, כל פעם שהיינו מדברים הוא אמר לי איזה בחורים מדהימים יש לנו בישיבה, ממש מונה את שבחן, פלוני כל כך רציני ושקדן, אלמוני הוא פשוט טוב לב, וכך אחד אחד, הוא ידע לשמוח בטוב באמת, ומתוך השמחה הגדולה בטוב להמשיך וקדם הלאה דברים כל הזמן.

מספר הרב מאור קיים, כותב ההרחבות לפניני הלכה, ויד ימינו של הרב מלמד בכתיבת ספרי פניני הלכה, אחרי ששיבחתי את הרב איתמר על פעילותו הרבה הוא השיב לי: 'וואו, תודה רבה לך, שימחתני בהחלט. אתה מצליח להוציא מהבחורים יותר ממה שאני רגיל לראות. יישר כח" – שקראתי את זה חשבתי לעצמי, כל הפוסל במומו פוסל! - וכל המשבח במה שיש בו משבח.

הוא קלט אנשים בצורה מדהימה וידע לפתח בכל אחד את התכונות הטובות שלו, אחרי שעשה מחנה קיץ תורני שהיה מלא באידאלים והנאה, בלימוד וכייף כמו שרק ידע לעשות הוא הגיע אליי עם עיניים נוצצות גיליתי את ישמבל! (אחד הבחורים בישיבה), הוא מדהים, תן לו אחריות והוא יעשה אותה, החיבור שלו עם הבחורים הוא אדיר, הוא יודע, להנהיג בחברות, להוביל ולהיות חלק מהחברה, והם ממש אוהבים אותו!" – ואני חשבתי לעצמי, גם אז, אדם מזהה את התכונות שיש לו בעצמו.

הוא ידע להוביל תהליכים כלליים, אבל לא לפספס אף אחד, אחד הנושאים שהוא לקח ברצינות, כמו כל נושא שהחליט 'להתלבש עליו', היה הקשר עם החיילים הוא אמר לי, הם תלמידים שלנו!, אז מה אם הם בצבא, הוא הקפיד לא להפסיד ביקור, ושיגע את כל הרמי"ם שיבואו איתו, הוא הקים קבוצת יצאפ לחיילים ודאג לעדכן אותם שיהיו חלק, ולדאוג שכל שבוע אחד הרמי"ם ישלח להם ד"ת, ללוויה, הגיעו הרבה חיילים עם דמעות בעיניים, איך הוא אהב אותנו, כל חייל שהגיע הזמינו לאכול אצלו, לחבר אותו, באהבה פשוטה.

בהלוויה ראיתי אחד מבני הנוער ביישוב ממרר בבכי, שאלתי אותו, היה לך קשר עם הרב איתמר? והוא ענה לי "אתה יודע אני לא כל כך מסתדר עם מסגרות, והרב איתמר כל פעם שראה אותי שאל והתעניין מה שלומי? עם הלימודים, עם החברים, היה ממש איכפת לו ממני, הוא היחיד חוץ ממשפחתי שהרגשתי שממש איכפת לו..."

בשנה האחרונה הוא השקיע את כל כוחותיו בחינוך כיתתו, כיתה ח' בישיבת גבעת שמואל, אבל גם השנה הוא דאג לחזק, מספר דביר כחלון: "אפילו בשנה האחרונה שהוא "עזב" את הישיבה והתחיל ללמד בגבעת שמואל, הוא כל הזמן היה מתעניין במה שקורה בישיבה. איך שיעור א' החדשים, איך שיעור ד' חזרו מהצבא. מה עם שיעור ב' שלקראת גיוס, כמה שבושים מגיעים... בשיחה האחרונה שלי איתו הוא כמובן דיבר על הישיבה וסיים במשפט, שלצערנו הפך להרבה יותר ממשי ומשמעותי: "אני עכשיו כבר לא פה. זה התפקיד שלכם לשמור על הישיבה".

התכונה המיוחדת והבולטת ביותר אצל איתמר היא החיות. איתמר היה פשוט חי כל דבר שהוא עושה. התכונה המיוחדת הזאת אפשרה לו לתת לכל נקודה בחיים שלו משמעות ועומק, החל מהלימוד הכי פשוט, שתמיד הדליק לו אור בעיניים והוא היה נסחף לתוכו כל כולו. החזון של הישיבה שפיעם בו בעוצמה. רק תיתן לו הזדמנות והוא בלהט יסביר לך איך מחברים שמיים וארץ, איך התורה גדולה דווקא כשהיא מתבטאת בכל תחומי החיים. איך החיים הטובים והשפע הם ממש ציווי אלוקי. הוא היה יכול לסדר כוסות במייבש בפינת קפה, אבל בחיות שבה זה היה נעשה, היה אפשר לחשוב שהוא עושה את אחד הדברים שהכי חשובים לו. כי הוא באמת היה רואה את האידיאל בכל דבר קטן. מצליח לראות מעבר לאותו אובייקט. לתת לו משמעות.

הרב איתמר חי בכל כוחו חזון שנשען על שלושה דברים: יישוב הארץ, התורה שלימה וחינוך לתורה.

אפשר היה לספר יותר, וצריך היה לספר יותר, אסיים בדברי חותנו הרב שלומי בדש, הקב"ה מנהל את ההצגה הזאת, ואנו לא תמיד מבינים, אבל דבר אחד אנחנו מבינים, כמו בהצגה כל פעם הזרקור מאיר דמות אחרת, הקב"ה הפנה את תשומת ליבנו לרב איתמר, שנלמד מחייו, ממעשיו ומתורתו, זו האמירה האלוקית אלינו, שימו אליו לב, התבוננו בו, וקדשו שם שמיים בדרכו!

הדברים יפורסמו בשבת הקרובה בעלון "קרוב אליך"