בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם הרב ישי בן פזי

בן 31. תושב בני נצרים, נשוי לשירה ואב לשלושה. ראש הישיבה התורנית-חקלאית רגבים בנגב

רבקי גולדפינגר , כ"ג בשבט תשע"ח

הרב ישי בן פזי
הרב ישי בן פזי
צילום: באדיבות המצולם

התחלה/ לפני 31 שנים. נולד בירושלים ובגיל שלוש עבר עם משפחתו ליישוב מצפה נטופה שבגליל התחתון. בן שני מתוך שבעה אחים.

אבא/ הרב יצחק בן פזי (56), ראש ישיבת ההסדר בעפולה ורב הגרעין. "אבי ומורי. יש בו יכולת לגעת בכל אדם באשר הוא. אבא מלמד אותנו לשאול תמיד: מה הקב"ה רוצה ממני עכשיו? ולעשות מה שצריך בלי חשבון".

אמא/ מירה (55), מורה ומחנכת באולפנית בטבריה. "אמא מנהלת בית פתוח לרווחה לכל אדם, החל ממקבץ נדבות, דרך נערה בסיכוי שגרה אצלנו ועד לחברים שלנו שידעו שהבית של משפחת בן פזי פתוח לכולם. אמא היא גם סבתא לתפארת. ביום החופשי שלה היא נכנסת לרכב ונוסעת לבלות עם הנכדים שלה".

נוף ילדותי/ מצפה נטופה, יישוב קהילתי-דתי. "ילדות קלאסית עם הרבה טיולים בגליל הפורח ושעות של משחק במגרש. הבית שלנו היה צמוד לכמה משפחות חקלאיות מהיישוב, וככה כבר מגן חובה עבדתי אצלם בפרדסים ובמטעים. אהבתי את עבודת האדמה". היה חניך ומדריך בסניף בני עקיבא המקומי.

לגולן/ בוגר הישיבה התיכונית חיספין. "תקופה משמעותית מאוד". את הזמן הפנוי בישיבה בחר לנצל, איך לא, לעבודת אדמה. "אני לא יכול לשבת בלי לעשות כלום. הייתי חייב להוציא אנרגיות, אז כשלא הייתי בכיתה הלכתי לעבוד בלולים ביונתן ובמטעים של רמת מגשימים. הייתה תקופה טובה ובונה".

מצפה/ עם סיום לימודיו בחיספין פנה לישיבה הגבוהה במצפה רמון. "הלכתי לשם מתוך מחשבה עם עצמי שאני עכשיו בא ללמוד תורה. זה הזמן". שנתיים וחצי חבש את ספסלי הישיבה. "אני מחובר למקום הזה בכל נימי נפשי. ראש הישיבה הרב צבי קוסטינר הוא מקור אנרגיה בלתי נדלה. מחנך להתמסר לתורה, עד הסוף בהכול".

עד הסוף/ "גם כשהתגייסתי לצבא באתי עם רצינות ותחושת שליחות עד הסוף, ולא רק כדי לעשות וי קטן. אם זה התפקיד שלי - אני כולי כאן". התגייס לגולני. "עשיתי קורס מ"כים, קורס קצינים, ובהמשך גם הייתי מ"פ".

חיבור לאנשים/ "דווקא כמ"פ הבנתי שהיתרון הגדול שלי הוא בחיבור לבני אדם, וכמ"פ אני יותר בתפקיד של ניהול מערכת. לכן החלטתי להשתחרר מהצבא".

נחיתה רכה/ כשהשתחרר שב לספסלי הישיבה, אבל בנה לעצמו סדר יום משלו. "בבוקר עבדתי בכרם של ענבים שנמצא סמוך לישיבה, בצהריים ובערב למדתי בישיבה". לאחר שלושה חודשים הכיר את מי שלימים תהפוך לרעייתו ונישא לה.

החצי השני/ שירה (30), במקור מבית אל, מחנכת בבית ספר יסודי. "היא הכול בשבילי. אשתו זה ביתו. היא ה‑בית, על כל המשתמע מכך".

זוג צעיר/ כזוג צעיר קבעו את ביתם במצפה רמון סמוך לישיבה. "הייתי אברך. גרנו שם במשך שנה וחצי".

הנחת/ שלושה. הבן הבכור איתן בן חמש, הבן האמצעי דוד בן שלוש והקטנה רוני בת שנה. "מדהימים. מקפיד, למרות העומס בעבודה, למצוא כל יום זמן כדי להקדיש להם".

התובנה/ בהמשך שימש ר"מ (רב ומחנך) בישיבה התיכונית במצפה רמון. "במהלך העבודה החינוכית והמפגש הקרוב עם תלמידים נוספים בני גילם התחדדה אצלי ההבנה שרבים מבני הנוער לא באמת מנצלים את הזמן שלהם בישיבה תיכונית".

לא יעיל/ "בשביל נערים לשבת מהבוקר עד הערב ורק לקלוט חומר, שרובו לא רלוונטי, זה לא יעיל ולא מצליח להוציא את הכוחות הטמונים בהם בצורה מיטבית. ומה גם שבהרבה ישיבות תיכוניות החבר'ה נמצאים הרבה זמן בפנימיות ולאו דווקא בכיתות".

האבסורד/ "שזה קורה דווקא בגיל שיש להם המון אנרגיות וכוחות שאפשר ללמד אותם להשתמש בהם ולפתח אותם ולגדל את האישיות שלהם. מכאן התחדדה אצלי הנקודה שחייבים לשנות משהו במערכת החינוכית". ולכן כשהציעו לו בקיץ האחרון לעמוד בראשות ישיבת 'רגבים' בנגב, זה היה בשבילו כמו כפפה ליד.

כפפה ליד/ הישיבה היא ישיבה חקלאית השוכנת ביישוב בני נצרים שבנגב המערבי. "בבוקר, אחרי לימוד קצר, תפילה וארוחת בוקר, יוצאים בשעה שבע לעבוד בחקלאות. בצהריים חוזרים לישיבה לארוחת צהריים והתארגנות, ואחרי מנחה לומדים שיעורי חול אינטנסיביים לבגרות. ארוחת ארבע ואחריה שיעורי קודש, ובהמשך חברותא בבית המדרש".

השראה/ "התלמידים עובדים אצל חקלאים בנגב וחקלאים מגורשי גוש קטיף, שהקימו פה מחדש את האימפריה שהייתה להם. יש כאן גם לא מעט חקלאים ממגורשי ימית. אלו אנשים שמיישבים את הנגב, כפשוטו. אנשים שחטפו עקירה ובמקום להתרסק וליפול הם מגיבים בדיוק הפוך".

בצמיחה/ "כיום יש כ-30 תלמידים. אנחנו ישיבה צומחת. כל נער שרוצה לפתח ולבנות את האישיות שלו בצורה גדולה ובריאה ומתוך יראת שמיים ובאווירה תורנית - זה המקום בשבילו".

עמל/ מציין כי הישיבה לא מיועדת רק לנערים שלא מסוגלים לשבת כל היום בכיתה. "ממש לא. כמו שאני מאמין, לשבת מהבוקר עד הערב זה לא טוב לרוב הנערים. החבר'ה כאן עובדים קודם כול על העמל שלהם, מידה בנפש שמתאימה לעבודת כפיים ולעבודה בבית מדרש ולחיים בכלל".

אחריות/ "בסוף החקלאי נותן לתלמידים אחריות על החממה שלו ועל הגידולים שלו, כשזה האוכל והפרנסה שלו. ואם הם לא יעבדו כמו שצריך - היבול לא יהיה כמו שצריך. לכן יש על הכתפיים שלהם אחריות אדירה, וממילא זה מצמיח בגרות נפשית גדולה".

דוגמה אישית/ ולא רק התלמידים עובדים. ראש הישיבה וצוות המחנכים מפשילים שרוולים ועובדים איתם בשטח. "כל בוקר יחד עם כל הצוות אני יורד לעבודה. עובדים עם התלמידים כתף אל כתף בכל מזג אוויר. יש משהו בשדה הפתוח, שפותח את הלב".

אם זה לא היה המסלול/ "יש לי חלום ליצור מסגרת הנחיה שתפעל להחזיר את החיבור הטבעי בין ההורים לילדים שלהם, ותחזיר את ההורים להיות השחקן המרכזי מול הילדים".

במגרש הביתי:

בוקר/ משכים קום בשעה חמש ורבע ואז יוצא לחברותא עם התלמידים בבית המדרש. תפילת שחרית, לימוד קצר והביתה. מארגן את הילדים, שולח לגנים ויאללה, לעבודת כפיים בשטח עם התלמידים. בצהריים חזרה לישיבה, לימוד בכיתות וענייני משרד שוטפים. את שעות הערב מקדיש לניהול הישיבה. בשעה עשר וחצי מסתובב בחדרים לומר לילה טוב לתלמידים והביתה.

דיסק ברכב/ כשהוא נוסע לבד ברכב הוא מעדיף דווקא את השקט והשלווה, אבל כשכל המשפחה מצטרפת יושמעו בכיף שירים חסידיים קלאסיים.

השבת שלי/ "מעין עולם הבא". עוד לפני שבת מאזין לשיעורים של הרב אלי בזק על שיחות של הרב צבי יהודה לפרשת השבוע. "ככה אני נכנס לשבת אחרת". השבת עצמה משפחתית מאוד. "זמן טוב לילדים, לשחק יחד, ללמוד, וכמובן זמן זוגי בנחת".

משאלה/ "שנדע לדייק יותר את האות המיוחדת שלנו בתורה".

מפחיד אותי/ "לא מפחד, כי גם אם כרגע זה אולי נראה שהמציאות מורכבת ומאתגרת לעם ישראל, ברור לי שאנחנו בדרך קדימה".

דמות מופת/ סבתא חנה טל. "סבתא היא דור שמיני בארץ, ירושלמית בדם, ממגורשי נווה יעקב במלחמת השחרור, בעלת חוכמת חיים. למרות שאיבדה בן במלחמת יום הכיפורים היא חיה באופטימיות אמיתית ועם אמונה אדירה".

כשאהיה גדול/ "מה שריבונו של עולם ירצה ויכוון".

rivki@besheva.co.il