מתינות בתקשורת, ג'יהאד במסגדים. 'בזהות בדויה'
מתינות בתקשורת, ג'יהאד במסגדים. 'בזהות בדויה'צילום: מתוך 'בזהות בדויה' עם צבי יחזקאלי, ערוץ עשר

כשאני מדבר עם חברים על הטלוויזיה הישראלית, לא פעם עולה השאלה מדוע בישראל אין כמעט צפייה בסדרות פנטזיה ומדע בדיוני, כשבשאר העולם מדובר בשניים משלושת הז'אנרים הפופולריים ביותר כיום. התשובה לכך, כנראה, היא שאנחנו לא סיימנו לספר את הסיפורים שקורים לנו כאן יום יום.

הז'אנר האחרון שכובש כל פינה במסכי העולם הוא המציאות הדיסטופית, או פוסט-אפוקליפטית. הרעיון שעומד מאחורי הסוגה הזאת הוא לצייר מציאות שחורה במיוחד לעתיד האנושות או החברה שבה עוסקים התוכנית, הספר או הסרט. מוטיב מרכזי בתוכניות מהסוג הזה מתבסס על אמינות הסיפור. הסבר מדויק שמראה כיצד הגענו מהעולם שאנחנו מכירים כיום, לסיוט הגדול ביותר שאפשר לדמיין.

'זהות בדויה', סדרתו הדוקומנטרית החדשה של צבי יחזקאלי, ראש דסק הערבים בערוץ עשר, מתמקמת באלגנטיות בסוגה הזאת. בעזרת הפקה ועריכה מרשימים ביותר, יחזקאלי נכנס לתוך מעוזי ארגון הטרור האחים המוסלמים, אותו ארגון שאחראי למהפכה במצרים לפני שבע שנים, מראה כיצד מנסה הארגון להשתלט בצורה שקטה על אירופה. הטריגר להכנת הסדרה הוא תחקיר מודיעיני צרפתי על האחים המוסלמים, הגוף שמייצג בעיני הממשל הצרפתי את הקהילה המוסלמית הענקית ברפובליקה, שמראה כיצד הארגון מנסה להשתלט על העולם המערבי באמצעות ג'יהאד שקט של חינוך ו"דעווה" (הזמנה להתאסלם). את הסדרה פותח יחזקאלי עם סרטון שבו השייח' יוסוף אל קרדאווי, המנהיג הרוחני של תנועת האחים המוסלמים, אומר זאת מפורשות.

הסדרה עצמה משרה תחושה של אותנטיות, וההשקעה בפרטים הקטנים ניכרת לעין. את תחילת פרק הפתיחה, למשל, מקדיש יחזקאלי ללימוד מנהגיהם וביטויי המוסלמים. החל מהטקסים הדתיים, דרך חשיבות הזכרת "אללה" בשיח היומיומי, וכלה במונחים כמו "דעווה" ו"טהרה". השיח והמונחים הערביים זרים לנו הישראלים, והסדרה פותחת לנו צוהר להבין אותם.

את הסדרה צילמו במספר רב של מדינות בשלוש יבשות, אבל את הדגש מפנה יחזקאלי בראש ובראשונה לכיוונה של צרפת. שם הוא מציג את האידיאולוגיה של האחים המוסלמים בצורה הברורה ביותר, כולל השיח הדו-פרצופי שמנהלים המוסלמים על אדמת צרפת, כאשר בתוך התקשורת הצרפתית מדברים נציגי הארגון במתינות גדולה, ובתוך המסגדים האימאמים מסיתים וקוראים למאמינים לתמוך במוג'אהדין, הלוא היא מלחמת הג'יהאד. שם הוא גם מראה את הסכנה הגדולה, כאשר ספרי הסתה שנאסרו למכירה ברחבי העולם הערבי, כולל ברשות הפלשתינית, מוצגים לראווה בחנויות מוסלמיות בצרפת.

הבעיות המרכזיות שמראה הסדרה נובעות מאותו גורם: העולם המערבי פשוט לא פותח עיניים ואוזניים אל מול הפעילות של האחים המוסלמים, שפועלים במגוון רחב של ענפים כדי לשתול את היסודות לקראת ח'ליפות אסלאמית על אדמת אירופה. את תמצית הבעיה מסכם יחזקאלי כבר בפרק הראשון, כאשר הוא מציין שפעם אחר פעם נהרסות כנסיות בצרפת מחוסר שימוש, בעוד במסגדים אין מקום.

אך יחד עם כל הדברים הטובים שיש בסדרה, היא לא חפה מבעיות. בראש ובראשונה היא נותנת הרגשה כאילו הסיפור המרכזי הוא יחזקאלי שנכנס למקומות מסוכנים, ולא התיעוד עצמו מתוך המסגדים ומערכת החינוך. גם טענות כמו זו שהילדים המוסלמים לומדים עוד מהגן על כך שדרך התנועה היא הנכונה, אינן זוכות לתיעוד בפרקים הראשונים, אם כי אולי יופיעו בהמשך.

נקודה מעט בעייתית נוספת היא הציפייה שהצופה יבין לבדו מה הסכנות שיש בתנועת האחים המוסלמים ויחבר בעצמו את הנקודות שבין התהליכים שקורים היום באירופה ובין המציאות שאותם תהליכים עלולים להוביל אליה. ולמרות זאת מדובר בסדרה מרתקת שנותנת לצופה הזדמנות נדירה להיכנס לתוך ראשם של הארגונים המוסלמיים שמעוניינים להשליט את חוקי השריעה על העולם כולו, ועל אף שיש בה כמה פגמים היא שווה כל דקה של צפייה.