הרב אברהם שפירא זצ"ל
הרב אברהם שפירא זצ"לצילום: פלאש 90

בצעירותו למד בתלמוד תורה של ישיבת 'עץ חיים' הירושלמית ב'חורבה' בעיר העתיקה.

בילדותו התבלט כירא שמיים ובעל כישרונות, והיה שקוע תמיד בספרי קודש. אחר כך למד בישיבת 'תפארת צבי' ובישיבת 'חברון'. באותה תקופה כבר ידע שלושה סדרי ש"ס על בוריים. בישיבת 'חברון' הרב שקד על תלמודו שקידה עצומה, עד שלא הכיר את היושבים לידו בספסל. בצעירותו היה קשור לרבנים בולטים כמו החזון אי"ש, הרב משה פיינשטיין, הרב צבי יהודה קוק והרב איסר זלמן מלצר.

הרב שפירא נשא את פנינה, אחותו של הרב שלום נתן רענן, חתנו של הראי"ה קוק. בשנת תש"ה הוזמן ללמד בישיבת מרכז הרב, שבה לימד יותר משישים שנה. בשנת תשט"ז מונה הרב שפירא לחבר בית הדין הרבני בירושלים, ובשנת תשל"א מונה לאב בית דין. משנת תשל"ד כיהן בבית הדין הרבני הגדול וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.

הרב צבי יהודה קוק העביר אליו בשנותיו האחרונות את סמכויות ניהול ישיבת מרכז הרב. בשנת תשמ"ב, לאחר פטירתו של הרצי"ה קוק, נתמנה לראש הישיבה לצידו של הרב שאול ישראלי. באותה תקופה ייסד את מכון הרצי"ה אשר מוציא לאור את כתבי הראי"ה קוק והרצי"ה קוק. בא' בניסן תשמ"ג נבחר לכהונת הרב הראשי לישראל.

כאשר הרב שפירא שימש כרב הראשי, התלווה אליו באחד הימים בנו הרב יעקב לנסיעה מירושלים לבת-ים כדי לערוך חיקור דין, ולנסות לפתור בעיה של תיק עגונה שהיה סבוך ומורכב במיוחד.

הנסיעה לשם והניסיון להתחקות אחר עקבות הבעל על ידי שאלות לקרובים ואנשים נוספים שהיו קשורים אליו, לא העלו דבר. הבעיה נשארה סבוכה כשהייתה, וכך למרבה הצער אי אפשר היה להתיר את האישה מכבלי עגינותה.

הרב שפירא ובנו חזרו ברכב לירושלים, והנה הם רואים בדרך יהודי לבוש בלבוש חרדי מסורתי מסמן בידו ומבקש לעצור טרמפ. הנהג כמובן לא חשב לעצור, שכן מדובר ברכב שרד של אישיות רבנית חשובה, והוא לא העלה בדעתו שיש לעצור לטרמפיסטים כאשר הרב הראשי עמו ברכב, אך הרב שפירא הבחין באיש המבקש, ומיד אמר לנהג: "עצור בשבילו ותשאל מה הוא רוצה".

הנהג עצר ושאל את היהודי לאן ברצונו להגיע. אותו אברך ענה שהוא מבקש טרמפ לכיוון שדה התעופה. הרב שפירא שאל את הנהג: "האם זה כיוון הנסיעה שלנו?".

הנהג השיב בחיוב, והרב שפירא הורה לו לקחתו עמם, והאיש עלה לרכבם.

כשהגיעו למחלף שדה התעופה, היהודי הודה להם, והרב שפירא שאל: "להיכן בדיוק אתה צריך להגיע?".

השיב הנוסע האורח: "לשדה התעופה".

הרב שפירא שאל את הנהג: "האם זה רחוק מכאן?".

הנהג השיב: "לא, מדובר במרחק קצר".

"אם כך", אמר הרב שפירא, "תיסע לשם ותיקח אותו למקום חפצו. מצווה יש לעשות בשלמות".

האיש התרגש והודה שוב לרב ולנהגו, ואז שאל לתומו: "מדוע נסעתם לבת-ים?".

הרב יעקב הסביר לו שיש תיק של עגונה שאביו הרב אינו מצליח להתיר, כי עקבות הבעל שהיה קשור לעולם התחתון נעלמו ואינם, ועד כה לא הצליחו להגיע לראיות ממשיות בדבר היעלמותו ומותו.

הנוסע התעניין בשמו של הבעל, וכאשר שמע את השם, אמר: "אני לומד בכולל של בעלי תשובה, אתעניין במקום בשם שאמרתם לי, ובעזרת ה' אקווה שאוכל לגלות עליו פרטים חדשים".

מכוניתו של הרב הראשי הגיעה לשדה התעופה, ואותו יהודי ירד מהרכב כשהוא מודה מקרב לב על החסד השלם שגמלו עמו. כעבור כמה ימים הוא התקשר והודיע לרב כי חקר אודות הבעל שנעלם. ממה שאמרו לו כמה בעלי תשובה, ששמעו מחבריהם שעודם נמצאים בעולם הפשע, נודע כי האיש הוא פושע ידוע והוא נרצח על ידי עבריינים ומקום קבורתו מוסתר לעת עתה.

הרב שפירא התרגש לשמע הידיעה, ומיד החליט לפתוח שוב בסבב של חיקורי דין לנסות ולגלות ראיות מוצקות יותר המאששות את דברי הטרמפיסט. הרב פנה לכמה ראשי ישיבות של בעלי תשובה לברר האם יש אצלם מישהו שהגיע אליהם מאותה חבורת עבריינים. לאחר בירור דברים, נמצא אדם שאישר בוודאות את המידע שמסר הטרמפיסט.

הרב שפירא קרא לרב יהושע מגנס ולרב ישראל שליסל כדי לקבל עדות בפני שלושה כנדרש בהלכה, וכך בסופו של דבר התיר הרב אברהם שפירא את אותה אישה אומללה שהייתה אסורה בכבלי העיגון זמן ממושך, והכול בזכות מצוות גמילות חסדים שנעשתה בתמימות ובענווה.

על פי הספר 'ראש דברך' מאת הרב יצחק דדון

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]