בשבע מהדורה דיגיטלית

רוצים בית

הכלים הכבדים שהגיעו השבוע לנתיב האבות הם עדות להרס המיותר שעומד להתרחש בשכונה שבלב היישוב אלעזר.

ניצן קידר , כ"ג בשבט תשע"ח

למרות ההבטחות, תושבי השכונה לא יודעים לאן ילכו בעוד חודש. כלי ההרס בנתיב האבות
למרות ההבטחות, תושבי השכונה לא יודעים לאן ילכו בעוד חודש. כלי ההרס בנתיב האבות
צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

היה משהו עצוב במיוחד בביקור שקיימו ילדי שכונת נתיב האבות בכנסת. כולם הבטיחו להם להיאבק, אבל שום נימה או צל של אופטימיות לא נשמעו שם. ראש הממשלה נתניהו חייך וחיבק, אבל השורה התחתונה הייתה מהדהדת: "בית יהיה לכם. השאלה אם זה יהיה אותו הבית". גם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, תושב גוש עציון, הבטיח לילדים שידאג שיהיה להם בית אמיתי מיד לאחר ההריסה הצפויה בעוד כחודש.

היו גם מי שהפריחו לאוויר סיסמאות ואמרו שעוד אפשר להציל משהו ולהסדיר את השכונה, אבל הטרקטורים והכלים הכבדים שהגיעו השבוע למקום והחלו בעבודות לפריצת דרך נוחה לכלי ההריסה היו עדות רועשת במיוחד למה שצפוי להתרחש בשכונה. הצד הטוב בעניין הוא שלפחות לא מוכרים לאף אחד אשליות. גם אם איכשהו תושג דחייה בהריסה, היא לא תשנה את העובדה שהשכונה תיהרס. הצד הפחות טוב הוא שהתושבים עדיין לא יודעים לאן ילכו בעוד חודש.

בזמן שמפוני עמונה עדיין מחכים בעיניים כלות ליישוב שלהם למרות כל ההבטחות, בנתיב האבות לא רוצים לעבור את אותה מסכת. אבל גרירת הרגליים באשר לעמיחי, היישוב המיועד למפוני עמונה, אינה מבשרת טובות. ראש הממשלה נתניהו התהדר השבוע באישור הסדרת חוות גלעד. הדרך עוד ארוכה עד שזה יקרה בפועל, אבל יהיה מביך במיוחד בשביל נתניהו ואנשיו אם חוות גלעד תוכשר עוד לפני שמפוני עמונה יגיעו אל המנוחה והנחלה.

למה מביך? כי היה אפשר לעשות את זה אחרת. במקום סבך של ביורוקרטיה, היה אפשר להאיץ את העבודות בעמיחי. הציבור לא בוחן את הממשלה ואת העומד בראשה לפי פעולות שנעשות אד-הוק מיד אחרי פיגועי טרור ונועדו להשיג קולות בדעת הקהל. הציבור רוצה תשובות, ובאשר למפוני עמונה אין כאלה. לכן, כשראש הממשלה אומר לילדי נתיב האבות "בית יהיה לכם", השאלה היא אם הוא מתכוון לפנות אותם לאכסניה בעפרה ולשכוח אותם שם. התחושה הכללית בקרב המתיישבים היא שזה בדיוק מה שעומד לקרות.

שאלנו כמה גורמים בסביבת ראש הממשלה ושר הביטחון, ולאף אחד מהם אין הבטחה אמיתית לעתיד הקרוב של מי שביתם ייהרס. מדינת ישראל מתמחה בשנים האחרונות בהסרת חסמי בנייה, אך ביהודה ושומרון ההתמחות הזאת לא באה לידי ביטוי. היחס למפוני גוש קטיף ומפוני עמונה לא הדליק לאף אחד בדרגים הגבוהים במדינת ישראל שום נורת אזהרה. המפונים נאלצו ונאלצים להיטלטל בין בתים ארעיים. המדינה שכחה או התעוררה מאוחר מדי.

בעוד חודש יבואו האזהרות מפני פינוי אלים, כי ברור שהאנשים הללו שעומדים להרוס להם את הבית הם אלימים. על פי קו המחשבה הזה, מה בעצם נשאר לאדם שאיבד את ביתו להפסיד. קו המחשבה המעוות הזה יוצר את העימותים, ומדליק את הקיצוניים שיזרמו לאתר ההריסה. הם כבר יספקו את התמונות שיעוררו את השיח התקשורתי האהוב כל כך על חלקים מסוימים בציבור.

זה עדיין יכול לקרות אחרת הפעם. הצבת קרוואנים באתר חלופי, מציאת דיור הולם למשפחות, לא באכסניה או בבית מלון אלא בבית שכור, כל אלה יהיו הרע במיעוטו, אבל לפחות סוג של הבנה והתחשבות של המדינה. ראש הממשלה, שר הביטחון, אתם עדיין יכולים לעשות את זה אחרת.

הדיפלומטים נרדמו בשמירה

זה היה יכול להיראות אחרת. החוק הפולני, שלפיו מי שמזכיר את חלקם של הפולנים בשואה צפוי לעונש של עד שלוש שנות מאסר, היה יכול לבוא לעולם בצורה שונה לגמרי. הפולנים לא מבינים על מה המהומה. השבוע הם אפילו הטיסו למדינתם כמה כתבים ישראלים כדי שראש ממשלת פולין יסביר להם את עמדתם. אחד הטיעונים שלו היה שהנושא נמצא על השולחן כבר שנתיים, ואף אחד לא הרעיש עולמות נגד סעיף כזה או אחר בו.

גורם מדיני ישראלי בכיר לא חוסך את שבטו מהמערכת שהוא עצמו חלק ממנה. "יש פה פשלה רצינית של משרד החוץ. אחת המשימות הקבועות של כל נציגות ישראלית במדינה זרה היא לעקוב אחרי הליכי החקיקה, ולראות שאין משהו בעייתי. כאן הייתה תקלה חמורה. אני רואה גם לפי התנהלות הפולנים שאילו הם היו יכולים להחזיר את השעון אחורה, הם היו מחוקקים את אותו חוק – אבל בלי התנערות מהאחריות של העם הפולני. חוק שהיה מספק אותם בלי להטריד אותנו".

עכשיו, כשכל המערכת המדינית כבר מגויסת לעניין, עולה השאלה מה בעצם רואים הפולנים שאנחנו לא מבינים. "מבחינתם הם עם שנלחם בגבורה נגד הנאצים, הפסידו ונכבשו, ואז הנאצים פיזרו את כל המדינה. לא היו רשויות, לא הייתה מערכת חינוך. זה היה דבר מאוד נדיר בכיבוש הנאצי: הגרמנים סימנו אותם כעם עבדים ואותנו כעם להשמדה. יש ביניהם הרבה חסידי אומות העולם, וזה ייאמר לזכותם. אבל לא מעט ניצולי שואה שונאים את הפולנים לא פחות מהגרמנים על ההתנכלויות והפגיעות בשואה, וכשאתה שומע אלפים שמעידים על אותם דברים, אתה מבין שהייתה שם אנטישמיות קשה, שהיו שם מעשי זוועה".

הגורם הבכיר פסימי באשר לסיכוי לשנות משהו בחוק הזה. "היינו יכולים לשנות אילו היינו אומרים משהו. אף אחד לא אמר להם שזה מפריע לנו. עכשיו, אחרי שהחוק חוקק, בגלל פוליטיקה פנימית שלהם הם לא יכולים לרדת מהעץ. יכול להיות שיותר מאוחר יעשו שם חקיקה מתקנת, אבל אני לא רואה שמשנים את החוק".

השיעור בהיסטוריה של בנט

שר החינוך נפתלי בנט נכנס לסערת החוק, בלי שידע שהוא עומד להפוך לאחד המוקדים שלה. פולין הזמינה אותו כדי לדבר על החוק, והוא נענה. ביום שני סיפר בכנסת שהוא מתכוון לומר לפולנים את האמת: להבהיר להם שלפולין כמדינה לא היה חלק בשואה, אבל העם הפולני היה מעורב מאוד בפגיעה ביהודים. שעות ספורות אחר כך בוטלה ההזמנה של בנט בשל זעם הפולנים על דבריו.

שר החינוך מודה שהופתע מהביטול: "ההתבטאויות שלי היו הכי מדויקות והכי מאוזנות משל כולם. המשפט שאמרתי הוא עובדה שאין עליה מחלוקת – שרבים בעם הפולני היו מעורבים ברצח יהודים בשואה. הופתעתי, כי המשמעות של התגובה שלהם היא ממש התנערות ממעשיהם בעת השואה".

בנט מודאג מהמשמעויות של ביטול הביקור. "כשהם התרגזו על התבטאויות של פוליטיקאים ישראלים שאמרו שמחנות ההשמדה היו פולניים, יכולתי להבין ואפילו להסכים עם עמדתם, כי המחנות היו גרמניים, ביוזמה גרמנית ובביצוע גרמני, ואסור לשחרר את גרמניה מאחריותה. קיבלתי גם לחלוטין את האמירה שלא מדינת פולין כמדינה נושאת באחריות לשואה, כי למעשה לא הייתה מדינת פולין בזמן השואה, אלא כיבוש נאצי בלי הנהגה מקומית מסודרת. אבל על העובדות אין ספק: משפחתי שלי נרצחה על ידי פולנים בשואה, וכמוהם עוד כ‑200 אלף יהודים. התגובה הסירה את המסיכה מפניהם, והתברר שהם לא מתנערים ממחנות ההשמדה אלא מאחריותם האמיתית, וזה חמור מאוד בעיניי".

יש מה לעשות עם זה עכשיו, אחרי שהצעת החוק אושרה סופית?

"אני כשר חינוך הולך להעמיק את הלימוד במערכת החינוך על אחריות עמי אירופה בשואה, לא רק הפולנים אלא גם האוקראינים, הצרפתים, הקרואטים ובני כל אחת מהמדינות שפעלו שם. אין ספק שבלי הרקע של האנטישמיות העמוקה ביבשת הזאת, אי אפשר היה לקיים את השואה בצורה שהיא התרחשה. ברמה הבינלאומית, ראש הממשלה מנהל את כל הקשר מול פולין ואני מקווה שהוא יטפל בזה".

על רקע התקרית הזאת ביחסי ישראל ופולין, גברו בשבועות האחרונים הקולות שקראו לבנט לבטל את מסעות בני הנוער לפולין. חשוב לציין שהפולנים אינם אוהבים את הביקורים האלה. בשונה מהמיתוס המוכר, זו לא תעשייה שמספקת לפולנים פרנסה משמעותית. פולין היום משווקת את עצמה כמדינת תיירות, ממש לא כמדינת זיכרון. התחושה של הפולנים היא שבכל ביקור כזה מאשימים אותם בכך שהם היו אחראים לשואה. למרות שזה לא נכון עובדתית, ההרגשה בקרב העם הפולני היא שהמסעות ומצעדי החיים מביאים ישראלים שמציגים את דגלי הלאום ומעבירים מסר שלא ישכחו שפולין אשמה בשואה.

אבל זה לא מה שמטריד את שר החינוך. לדעתו, הסיורים הם חלק חינוכי משמעותי מאוד בהסברת השואה לדור הצעיר. "אני לא אבטל את הסיורים", הוא אומר, "כי הם לא נועדו לפולנים, אלא נועדו לנו. אני לא עושה טובה להם, אלא מחנך את הדורות שלנו. השתכנעתי שהסיורים הם הכלי הכי משמעותי וטוב ללימוד השואה. אני אומר את זה כאדם ששנים לא האמין בזה. עד לפני ארבע שנים מעולם לא דרכתי בגרמניה ובפולין, ואז יצאתי לסיור הראשון שלי בפולין ושיניתי את עמדתי מהקצה אל הקצה. אני מכיר היטב את נושא השואה, וכשהייתי שם זה שינה לי את כל הגישה לגבי הסיורים".

סביר להניח שהשר בנט יחזור לפולין, אם יזומן לביקור רשמי. נראה שהתקרית הזאת ביחסי ישראל-פולין אולי לא תותיר משקעים משמעותיים ביחסים הדיפלומטיים, אבל בהחלט תשאיר טעם רע, אולי אפילו רע מאוד, בצד הישראלי.

לתגובות: nitsan@besheva.co.il