אתם מטייחים

, י"ב בחשון תשס"ג

מאת חגית ריטרמן

שני פרופסורים, רופא מנתח, רואה חשבון ואדיר זיק מסרבים לוותר על תביעתם לחשוף את כל האמת על רצח רבין. בין טענותיהם: כוחות הביטחון ידעו על כוונה לביים ניסיון רצח, הסרט של קמפלר זה פוטו-מונטאז', יגאל עמיר ירה כדורי סרק. לוועדת שמגר היה מנדט מוגבל, בית המשפט קנה את הודאתו של עמיר, והאמת לא מעניינת אף אחד. ידיעות אחרונות כינה אותם מכחישי שואה ומשפט הדיבה בדרך

אחרי ששוחחתי עם המרואיינים לכתבה הזאת התחלתי להיות זהירה, שלא לומר מבוהלת. כששומעים שלפרופ' אריה זריצקי חתכו ארבעה צמיגים ושלאדיר זיק מאזינים לא רק דרך הרדיו, מחלחל לו חשש קל אל הלב. וכך, כשהטייפ בו הייתי אמורה להקליט נפל בדיוק לפני הראיון הראשון ונחבט קשות ברצפה, ברור היה לי כי מדובר במזימה של גורמים עוינים. למחרת, רגועה והגיונית לחלוטין באחר צהריים של שישי, מצאתי את עצמי מברכת "...אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שב"כ". בהלה? אני? מה פתאום.

לא מעט אנשים מתייחסים בביטול לתיאוריות הקונספירציה ברצח המחריד של רה"מ יצחק רבין. ועם זאת, נראה שככל שחולף הזמן ונחשף עוד מידע, גדל באופן משמעותי מספר המאמינים בהן. בסקרי דעת קהל שנערכו לפני כחמש שנים ענו 18% כי הם לא מאמינים לגרסה הרשמית, בשנה שעברה עלה המספר עד 30%. אפשר להאמין ואפשר להיות ספקן, אך בכל אופן, נדמה שמהקולות האלה קשה להתעלם. איש השומר הצעיר שהזמין את ברי חמיש להרצאה אמר לידיעות אחרונות: "השומר הצעיר חרט על דגלו פלורליזם וחופש ביטוי, ובמסגרת הזאת אנחנו נותנים במה גם לדעות לא פופולאריות...". אם להם מותר, גם לנו.

המנדט המצומצם של ועדת שמגר

"הוועדה הציבורית לחקר האמת בפרשת רצח רבין" היא קבוצת אישים הקוראת להקמת ועדת חקירה ממלכתית-ציבורית שתחשוף ממצאים הקשורים לרצח רה"מ יצחק רבין ז"ל. הוועדה טוענת, על סמך בדיקות שערכה, שהאמת טרם נחשפה לציבור, ושלא ייתכן כי יגאל עמיר הוא זה שרצח את רבין. חברי הוועדה מעלים תמיהות לגבי התנהלות השב"כ, שלפי דעתם ידע שייערך ניסיון התנקשות בחייו של ראש הממשלה המנוח, ומפזרים סימני שאלה סביב אישים וגופים נוספים. הם מגלים שמדי פעם מגיעים אליהם מסמכים חסויים, פתולוגיים ואחרים, "מבפנים", ורוצים שייבחנו שאלות הקשורות לרצח שצצו עם הזמן, שאלות הנובעות מראיות שלא הובאו בפני ועדת שמגר – ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את אירועי הרצח. הם מסבירים שלוועדת שמגר, שחתמה את הדו"ח שלה שישה שבועות לאחר הרצח, היה מנדט מצומצם: "הוועדה התכנסה לדון בהיערכות הביטחונית והמודיעינית בקשר לאבטחת אישים בכלל ובעצרת בפרט. את יתר השאלות שקשורות לרצח ומבוססות על עובדות שאין עליהן עוררין, לא היה בסמכותה לחקור".

ד"ר דוד חן, חבר הוועדה הציבורית, הוא מנתח בכיר בבית החולים אסף הרופא, מומחה לכלי דם. הוא בוגר קורס מג"דים, סא"ל במילואים, ובעבר שימש כמפקד בית החולים של הצנחנים. לד"ר חן ניסיון רב בטראומה צבאית, ממלחמת יום הכיפורים בה שרת ברפידים, לשם הועברו הפצועים מסיני, ועד מלחמת של"ג בה השתתף בקרב סולטן יעקוב. ד"ר חן הוא המדען שבין חברי הוועדה, וניתוחיו מבוססים על ידע נרחב ברפואה, כימיה ופתולוגיה. הניתוחים שלו מקיפים צדדים שונים ויורדים לפרטי פרטים, כולל שיחות עם כמעט כל מי שקשור לחקירת הפרשה.

ד"ר חן מצביע על כך שבכל הדו"חות הרפואיים על ההתנקשות ברבין, מלבד זה של פרופסור יהודה היס מהמכון הפתולוגי, מופיעה פגיעה בעמוד השדרה. "האנרגיה מפגיעת כדור בעמוד השדרה חייבת לגרום לאדם זעזוע, שוק ספינאלי. רפלקס של כאב הוא רפלקס של התכווצות. למרות זאת, בסרט של רוני קמפלר המתעד את הרצח רואים את הרשף מהירי, ואת רבין מפנה פניו לאחור ואז עושה צעד וחצי לכיוון המכונית. אדם שנפגע בעמוד השידרה אינו מסוגל לבצע תנועה כזאת, כלומר זה היה כדור סרק.

"יש גם עדות של יורם רובין, המאבטח, שאמר 'זיהיתי הפסקת ירי... אמרתי לו יצחק, אתה שומע רק לי... ותוך כדי תנועה הוא עוזר לי לקום... זינקנו, בפירוש זינקנו. אני התפלאתי... איך בן אדם בגיל כזה, איך יכולנו לקפוץ ככה'. ושלא נשכח, האדם הזה היה פגוע בעמוד השדרה".

- שאלת את פרופסור היס למה הוא אומר שלא הייתה פגיעה בעמוד השדרה?

"כן. הוא ענה לי 'אני עומד על דעתי'."

הראש הקטן של יגאל עמיר

"הסרט של קמפלר", אומר ד"ר חן, "הוא פוטו-מונטאז' מכאן ועד להודעה חדשה. הראש של עמיר קטן ב 50% מראשיהם של כל האנשים שמסביב, רואים שהוא יורה ביד שמאל – וגם השופט שמגר שאל 'מה הוא ירה ביד שמאל? הרי אנחנו יודעים שהוא ימני'. דבר שלישי, הבנאדם נולד בלי צוואר. דבר רביעי, הפאות שלו קצרות. צייר חילוני לא שם לב לזה, אבל ליגאל עמיר היו פיאות עד קצה האוזן, ורואים את זה (בצילום אחר באותו ערב). בנוסף, בסרט של קמפלר היד של עמיר ארוכה ב 50% יותר מאשר יד נורמאלית, ואת זה אני אומר בתור רופא. וחוץ מזה, בפריים הזה בסרט האותנטי, עמיר בכלל לא מופיע, אז קירבו אותו כדי שיתאים לטווח של הירי".

חן לא הסתפק בהשערות, והחליט לחקור בעצמו. הוא מספר שערך שיחות עם חוקרים המתמחים בבליסטיקה מהמעבדה לזיהוי פלילי שבחנו את הכדורים, עם הכירורגים שטיפלו ברבין באיכילוב, ואפילו עם גורמים בכירים בשב"כ. לדבריו, היה שוני בין הכדורים שהוצאו מגופו של רבין לבין אלה שנמצאו באקדחו של עמיר. הראשונים היו עשויים עופרת, האחרונים נחושת.

שאלתי אותו אם מה שהוא רוצה זה להוציא את עמיר מהכלא. הוא ענה שלא, יגאל עמיר לא מעניין אותו.

- אז למה אתה חוקר?

"אני לא יודע מי רצח את רבין, אבל אני חוזר על מה שיוסי שריד אמר אחרי קו 300. רצו לחשוף את מה שקרה, אבל פחדו שזה יפגע בשב"כ, אז הוא אמר: 'אנחנו חייבים לנקות את האורוות. כי אם ישקרו בדבר אחד, אז אולי בעוד'".

"כולם אמרו שזה סרק"

"אני יודע על כמה גורמי ביטחון שהיו במרחב הכיכר והתייחסו בו זמנית ובמקומות שונים לתוצאות הסרק", אומר חבר הוועדה הפרופ' הלל ויס. ויס הוא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, שפרסם שבעה ספרים וכ150- מאמרים מדעיים. "אבישי רביב", הוא מזכיר, "הודיע לעיתונאים בביפרים 'הפעם פספסנו, בפעם הבאה נצליח יותר', וידע לתאר את עמיר ברגע שזה קרה, למרות שלא היה ביחידת השטח של האירוע. בנוסף, אנשי השב"כ אמרו ללאה רבין 'זה לא אמיתי' – היא כתבה את זה בספר שלה. הדבר הבא הוא עצם האמירות שנשמעו בשטח 'סרק! סרק!', 'זה לא רציני' או כל ביטוי דומה".

- ועדת שמגר לא דנה בזה?

"חברי, אריאל רוזן-צבי, שהיה חבר ועדת שמגר, אמר לי: 'אנחנו לא הצלחנו לפתור את עניין הסרק, סרק. שמענו על זה הרבה עדויות, ואנחנו לא יודעים מה המקור של זה'."

ד"ר חן: "לצורך התביעה שלנו (ר' מסגרת), ניצנה דרשן-לייטנר ביקשה לראות איך נראה כדור הולופוינט. הלכתי לחנות נשק, והמוכר מייד אמר: 'אה, אתה ד"ר חן? לא יעזור להם שום דבר'. עניתי 'מה לא יעזור שום דבר?' אז הוא אומר: 'יגאל עמיר לא רצח את רבין'. שאלתי 'איך אתה יודע?', אז הוא הסביר לי: 'אתה זוכר את הרשף הזה שרואים בצילום? יש רק כדור אחד שעושה כזה רשף, זה כדור חסר קליע. כלומר כדור סרק'. ואנחנו חשבנו בהתחלה שהרשף הזה הוא ציור, לא ראינו אף פעם רשף כזה".

- פרופ' ויס, מה מניע אותך לחקור את רצח רבין?

"אותי מעניין דבר אחד שנראה לי ודאי, ואם מישהו יגיד לי שיש לזה תשובה ארד מכל העניין: הרצח הזה בראשיתו בוים. ועל זה הקרב שלי, על פרשת הביום. מעניין אותי העניין הנפשי, איך שלטון מרשה לעצמו להכשיל עם שלם, להכפיש את כל הימין ולהפוך אותו ללא לגיטימי בצורה כל כך צינית ואכזרית עד כדי ביום רצח. זה אומר 'אין יראת ה' במקום הזה' – שזה ברור – 'והרגוני על דבר אשתי'".

- את מי לדעתך רצו להכפיש ולהכשיל?

"את ההתנחלויות, הדתיים, הדוסים, החרדים. זו הבגידה ביהדות כעיקרון אידיאולוגי. העניין, ברובד תודעתי מסוים, היה להשתמש באוסלו כדי לקדם את המטרות הרוחניות-הפוליטיות. ולכן כל דבר היה כשר בעיניהם, ואחד הדברים העיקריים היה לביים את הרצח כדי לשתק את הימין לעולם ולדורות, זה הפשע הרוחני. היה הרי הפרש של 20% אחוז בסקרי דעת קהל לטובת נתניהו, ורצו להטות את המשקל בחזרה. אני אומר, ברגע שייאלצו להודות באופן של ידיעות נסיבתיות והגיוניות שהרצח לא היה פשוט, אלא בוים, יצטרכו לחקור איך רבין נרצח. זה לא התפקיד שלי. התפקיד שלי זה לגרום לעם לפקוח את העיניים ולומר 'לא יכול להיות שכל גורמי הביטחון במרחב הכיכר חיכו לאותה תוצאה – תוצאת הסרק – שהיא הייתה תוצאה מתואמת ומוסכמת'. אם תיפתח על זה ועדת חקירה, אז ייאלצו להלשין אחד על השני ולהודות".

- אפשר לומר שאתה מזהה ברצח רבין הזדמנות לצאת נגד דברים יותר גדולים, דברים חובקי עולם שמפריעים לך?

"נכון, זאת הנקודה הנכונה".

"הרוצח האמיתי מסתובב חופשי"

עם חברי הוועדה נמנה גם הפרופ' אריה זריצקי מאוניברסיטת בן-גוריון, מומחה לגנטיקה של חיידקים וזוכה הפרס הבינלאומי מטעם האגודה האמריקנית למיקרוביולוגיה. זריצקי, שבעבר גם שימש כראש המחלקה למדעי החיים באוניברסיטה וכמשנה לדיקן הפקולטה למדעי הטבע, מבחין בין תיאוריות למסמכים ועדויות: "במדע אנחנו יודעים מראש שהתיאוריות שאנחנו מנהיגים על תצפיות טבע הן לרוב פשטניות; הן משתנות כשמתגלות תופעות חדשות. בוועדה אנחנו לא אומרים שיש לנו תיאוריה איך רבין נרצח, אלא על סמך עובדות בלבד ברור לנו שעמיר הוא לא זה שרצח אותו. הרוצח האמיתי מסתובב חופשי, ואנחנו רוצים לדעת מי הוא ואיך זה קרה".

לדבריו היו שתי קנוניות: אחת להכפשת הימין, "וכנראה שרבין היה מעורב בזה", ושנייה – מישהו שידע וניצל את זה לרצוח את רה"מ. "יש כמה תיאוריות לגבי הקנוניה השנייה, אבל לא יודעים מי יזם ומי ביצע את הרצח".

פרופ' אריה זריצקי, הקרוי על שם דודו שנרצח ע"י האצ"ל ב39-', גדל בבית של "שונאי רוויזיוניסטים". "הייתי בולשביק", הוא אומר, "ב67-' התחלתי להבין, אבל אוסלו נתן לי את המכה. חבורת אוסלו מנסה לנהל את חיינו, ומעניין אותי הכוח שניתן לתהליך הזה. אם תתגלה האמת, אפשר יהיה להשתחרר מהצבת. ברגע שהאמת תצא לאור, התמונה הציבורית תשתנה".

זריצקי אומר שהוא חושב שרבין רצה להפסיק את תהליך אוסלו: "בתחילת 95', כשהייתי בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, ביקשנו פגישה עם הנשיא עזר ויצמן. היינו אצלו בבית, שמונה מחברי ההנהלה, ואני זוכר אותו אומר בפירוש – 'רבין מנסה לשים ברקס על אוסלו, ושמעון פרס נותן גז'. הסכם אוסלו היה פשע מוסרי".

שני החברים האחרונים בוועדה הם רואה החשבון יעקב ורקר, בעבר חבר נשיאות לשכת רואי החשבון וסגן נשיא לשכת העצמאיים בישראל, ואדיר זיק, מפיק ושדרן רדיו פופולארי, בעבר איש הערוץ הראשון של הטלוויזיה.

אדיר זיק, מנהל כבר שנים מאבק למען מה שהוא מכנה 'חשיפת אבישי רביב כפרובוקטור ראשי שהופעל ע"י השב"כ נגד היהדות הדתית הלאומית'. "אני מחפש למעשה את ראשם של אלה שהפעילו אותו", הוא אומר. "מהרגע הראשון חשתי את מה שחש פרופ' מיכאל הר-סגור וגם ה'גארדיאן' הבריטי, שהרגישו שהייתה כנראה קונספירציה שנכשלה, ניסיון לביים התנקשות-נפל ברבין כדי שאפשר יהיה לחסל את כל הימין. לא שאני מגן על עמיר, אלא אני חושב שהוא היה מכשיר בידי השב"כ. אני שואל למה לא ירו בעמיר, למה לא עשו תוכנית פינוי לבי"ח איכילוב, למה לקח בין 12 ל20- דקות להגיע, הרי יש כפתורי מצוקה בתוך הקאדילק הזה. כל הדברים האלה מעוררים שאלות שאני חושב שגם הילדים של רבין צריכים לשאול, וברגע שהם התחילו לשאול אולי סגרו להם את הפה ואמרו אל תשאלו כי זה עלול לעזור לימין. אבל אין תשובות לשאלות האלה. אני לא יודע מי רצח את רבין, אבל השאלות ישנן. ברור לי שהשב"כ לא רצה לרצוח אותו".

"השב"כ לא נגעו בי ולא הציקו לי מעולם. בעבר ניסו להתנכל לי אבל לא הצליחו ונשארו עם הבעיה. לשיחה שלנו כרגע הם מאזינים. הדבר היחיד שעושים זה שולחים לי כל מיני אנשים, כאילו לפשר ביני ובינם, להרגיע אותי. יכול להיות שהם יודעים שאני פשוט לא פוחד מהם. את האלוקים אני ירא, וקצת את אשתי".

דליה רבין הופתעה

"נפגשתי עם דליה רבין-פילוסוף", מספר ורקר, יו"ר הוועדה, "כשהבאתי לה לכנסת מסמכים ובהם הדו"ח הסודי של וועדת שמגר שכותרתו אבישי רביב".

- מה היה כתוב בדו"ח?

"שאת הפוטו-מונטאז' של רבין במדים נאציים עשה אבישי רביב, הוא הציג את התמונה הזאת בפני מצלמתו של כתב הטלוויזיה ניצן חן. שאבישי רביב הקים שלושה ארגוני מחתרת שעל כל אחד מהם הוא היה צריך ללכת למשפט, וויתרו לו על כולם".

- איך היא הגיבה?

"דליה הייתה מופתעת. היא ראתה בעבר את המסמך, אבל לא נתנו לה לצלם. היא שאלה אותי מה זה עושה אצלי, והסברתי לה. היא נתנה למזכירה שלה לצלם את זה מיד. היא סיפרה לי שאמא שלה שמעה מפי אנשי השב"כ שלקחו אותה למשרדיהם 'זה לא אמיתי', ומשם היא טלפנה לה ואמרה 'אל תשימי לב למה שמשדרים כעת כי זה לא אמיתי'".

- מה אתה בעצם טוען שקרה ברצח רבין?

"מישהו ידע שיש תרגיל, התלבש עליו ורצח את רבין. אני בכל מקום אומר – 'רבין, השם ייקום דמו', כי הרוצח עדיין מסתובב חופשי".

- למה לכם כל הסיפור הזה, אתם לא מפחדים?

ויס: "אני מצפצף, ואמשיך עד שיהרגו אותי, כי אני לא מסכים שישמיצו את העם היהודי".
ורקר: "אני יודע שמאזינים לי, גם עכשיו, וזה לא מפריע. גם אם אני לא אהיה, החומר שלי קיים וצועק, מתועד בכמה מקומות, כולל אצל שלושה עורכי דין. דבר שני, שמואל תמיר לימד אותי לא לפחד, הוא נלחם בכל הממסד".

- ומה אתם רוצים שיקרה? שיותר ויותר אנשים ישתכנעו שהגרסה הרשמית היא לא נכונה?

"כן, אנחנו רוצים לעורר את דעת הקהל. אנחנו לא רוצים לשחרר את יגאל עמיר, זה בכלל לא מעניין אותנו. הבעיה היא אבישי רביב".

ד"ר חן, שחוקר את הרצח שש שנים, מצליב מידע ממספר מקורות. על אחת השאלות טרח שלוש שנים, בלי לעשות לעצמו הנחות, ובאפריל השנה כתב לשופט שמגר שהוא רוצה להביא לו ממצאים שלא הוצגו לוועדת שמגר או שאם הוצגו – משמעותם לא הובנה. שמגר השיב לו שהוא מחוץ לתחום עכשיו, והפנה אותו ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין.

"בשבועות פגשתי את רובינשטיין בכותל, והוא אמר 'קיבלתי את המכתב משמגר ואני אגיב, אבל עוד לא החלטתי באיזו צורה'. בערב ראש השנה קיבלתי מכתב שהם הקימו עוד פעם וועדה פנימית של משרד המשפטים בעקבות המכתב. צוות הבדיקה הפנימי של כל אלה שעסקו בזה הגיע למסקנה שאין שום אמת בטענות, מפני שעמיר הודה ולא העלה את הטענות האלה. ועל מה ביסס אדמונד לוי את ההרשעה שלו? הוא אמר 'לא מספיק ההרשעה על סמך ההודאה של הנאשם כי אולי היה לו מניע חולני, אלא צריך עוד דבר אחר', והתנא-דמסייע היה הסרט של קמפלר, שהוא זיוף מכאן ועד להודעה חדשה".

תביעת דיבה נגד 'ידיעות'

לפני כעשרה חודשים, לאחר כנס רב משתתפים שערכו אנשי הוועדה ובו הציגו את ממצאיהם לציבור, פורסמה אודותם כתבה מאת יובל קרני במוסף 'שבעה ימים' של ידיעות אחרונות. הכתבה זכתה לכותרת "הרוקדים על הדם", לאחר הפניה משער המוסף שהכריזה: "הרצח הכפול", לא פחות. שלושה מחברי הוועדה, שלטענתם נפגעו מהכותרות ומתוכן הכתבה, הגישו לאחרונה, באמצעות עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, תביעה על לשון הרע נגד הכתב יובל קרני, עורכת המוסף רותי יובל וארנון מוזס, מבעלי העיתון.

יצירת הפאר העיתונאית הזאת פגעה לא רק בהם: על שער הגיליון התנוסס איור ובו פרוטומה (פסל ראש) של רבין, ששמונה אנשים קטנים מנתצים בהינף קרדומים. שישה מהם צוירו כחובשי כיפות.

הלל ויס: "ידיעות אחרונות מעולם לא פנה אליי, לא דיבר אתי, ושם את שמי בתוך הכתבה. מה שפגע בי נורא זה שהופיעו המילים "מכחישי שואה". הדבר שתמיד היה פוגע בי עד דמעות, גם במפגשים עם ערבים שאמרו את זה, זה שימוש ב'נאצים', 'מכחישי שואה' או דברים כאלה. אנחנו לא מכחישים את רצח רבין".

דוד חן: "הרגשתי כאילו עשו מאיתנו צחוק. כל מה שאני אומר זה דברים מבוססים. הדו"חות הבליסטיים, הרפואיים והכל – כולם מבוססים".

- יובל קרני, כתב ידיעות, תגובתך?

"מאחר והוגשה תביעה לבית המשפט8, אני לא יכול לתת לך תגובה אלא רק להפנות אותך לעו"ד מיבי מוזר".

גם רותי יובל, עורכת המוסף, מסרה כי היא מנועה מלענות על שאלותיי כיוון שהנושא נמצא בהליך משפטי.

- עו"ד מיבי מוזר המייצג את ידיעות אחרונות, היו ביטויים פוגעים בכתבה כמו "מכחישי שואה".

"מאחר שהם בחרו את בית המשפט כזירה לבירור העניין, אז העניין יתברר בבית המשפט".
אריה זריצקי: "אחרי פרסום הכתבה בידיעות חתכו לי את כל ארבעת הצמיגים במכונית וריססו על תיבת הדואר שלי כתובת בשחור".

חברי "הוועדה הציבורית לחקר האמת בפרשת רצח רבין" חשים עצמם פגועים גם בעקבות התבטאויות של מרואיינים בכלי תקשורת אחרים. ויס: "עכשיו גם היה לי סיפור אצל דן שילון – היה שם פרופ' אחד, שאמר שאני לכאורה הצדקתי את רצח רבין וכל מיני דברים כאלה. הדברים האלה עושים גם נזק עצום וגם בושות עצומות. אני לא רוצה לפרט כאן את הדברים כי זה יכול לגרום לי עוד יותר נזקים, אבל נגרם לי נזק כספי גדול מאוד".

חן: "היה דיון אצל מתי גולן ב'דוקומדיה' בנושא הזה בעקבות הכתבה. הוא ראיין את מיכאל בר-זוהר, ושאל אותו – 'האם היית מוכן להינתח ע"י כזה כירורג?', אז מה הייתה התשובה: "הייתי מוכן להינתח, אבל לא הייתי אומר לו את דעותיי". יעני אני כזה אחד שאם הייתי יודע את דעותיו אז הייתי עושה לו איזשהו נזק בזמן הניתוח. נגרם לי נזק תדמיתי".