דעה
נקמת הכלל ותקומת הפרט

במישור הלאומי, הנקמה צריכה להיות כזו שאינה רק מבטאת גמול הולם על מותו של אדם פרטי אלא ביטוי כוח המחזיר את כבודה האבוד של האומה.

הרב אבינדב אבוקרט , כ"ו בשבט תשע"ח

יעל שבח ומרים בן גל
יעל שבח ומרים בן גל
צילום: רועי חדי

במאמר שפרסמתי ברשתות החברתיות [ופורסם כאן באתר, לבקשת אנשיו] קראתי לבירור מדוקדק של המידות, התכונות והמעשים של הקדושים שנרצחו בפיגועים ופעולה ממוסדת ומשמעותית להגדלת העשייה בתחומים אלו.

כך כתבתי: "כל אמא שנהרגת גורמת לנו לחבק יותר חזק את ילדינו, כל אב שהרגתם גורם לנו להקדיש עוד שעה עם הנער המתבגר, כל רב שפגעתם בו הופך למיזם תורני חדש, כל ילד ותינוק באים שוב בדמותם של ילדים רבים שנולדים".

הדברים עוררו תהיות או ביקורת חריפה, בשל החידוש שבהם, לכן נבקש להרחיב בהם מעט ולבררם.

הנקמה על הירצחו של אדם מישראל - בידי יהודי או בידי גוי - היא פשוטה לכל בן אנוש. מותו של הרוצח הוא העונש היחיד המשמש כמידת הדין כנגד המידה המגונה שבה נהג. זהו היגיון בסיסי שאין צורך להסביר אותו או לתת לו נימוקים. במישור הלאומי, הנקמה צריכה להיות כזו שאינה רק מבטאת גמול הולם על מותו של אדם פרטי אלא ביטוי כוח משמעותי המחזיר את כבודה האבוד של האומה.

מי שלא נרתע מלהפר את ריבונות ישראל בארצו, יחוש את נחת זרועה המרתיע. עוד לפני הדיונים על יישוב הסכסוך בין העמים, הדברים הללו צריכים להיות ברורים.

אלא שדברים אלו מוטלים על הממלכה - ממשלת ישראל, צבא ישראל ושירותי הביטחון שלו. אדם פרטי אינו יכול לנקום על רצח אדם מישראל. אסור לו. זוהי מלחמה כללית ולאומית. על האומה מוטלת החובה להשיב את כבודה האבוד. באגרוף ברזל, בזרוע נטויה, ביד ארוכה.

מי שזורק אבנים על מכוניות כתגובה לרצח אדם מישראל אינו נוקם את דמו אלא מכלה את זעמו שלו בלבד. אבל מאידך אדם פרטי אינו יכול להישאר אדיש על רצח אדם מישראל. אסור לו. זהו חילול כבוד האדם ושם האלוקים, הכי גדול ביותר שיכול להיות.

רבים וטובים מישראל, מהמון העם ועד למנהיגי הציבור - שאינם נמנים על מקבלי ההחלטות - בוחרים לבטא את הנקמה בקריאות לנקמה. הם עושים זאת לעיתים בשפה תקיפה, לעיתים בציטוט פסוקים, לעיתים בהתלהמות. העיקרון העומד מאחורי דבריהם הוא אמת מוצקה, נקמה אינה מילה גסה, מותו של האויב אינו דבר מגונה. אבל לצערנו, אין בידי האדם הפרטי - בדבריו בפייסבוק או בשיחת הסלון - בכדי להשפיע על ההנהגה בהחלטה זו.

הקריאות לתגובה מלחמתית חמורה לא מגיעות ללב השלטון, הם לא השפיעו עליו, אבלים צעקו מול ראש הממשלה, נערים צווחו מול שרים בזמן הספד. דבר לא הועיל. מערכת הלחצים הבינלאומית והתפישה הפנימית של שמירה על איפוק וקיפאון [בכל תחום בטחוני ולאומי] משקיטות את הקולות של האדם הפשוט.

ובכן, כדאי אולי לחשוב שוב על ההתנהלות הפרטית שלנו. על האדם הקטן, הקהילה המקומית ומעגל החברים המצומצם. כיצד אני הבודד אמור להתמודד עם אובדן חמור כל כך, האם די בעוד תסכול בשולחן המשפחתי או מילים זועמות ברשת החברתית. הלא התחושה הזו היא שהובילה את אחד מחבריי לכתוב לנו: "מה אני צריך לעשות בערב שכזה?".

ובכן, מתוך רצון לענות לו, דומני שאפשר לחשוב על עוד דברים שאפשר לעשות - לצד הבעת הרצון שכוחות הצבא שלנו ינקמו באויב.

אדם מישראל אינו יכול לנקום בהכנעת האויב, הוא יכול ללחום בהקמת האוהב. עליו מוטלת החובה לגרום לכך שיהיו עוד ילדים טובי מראה, עוד הורים מסורים, עוד למדנים גדולים ואנשי מעשה דגולים. לגרום לאלף קולות אחרים שיאמרו את מה שרצה הנרצח לומר ולא הספיק.

כיון שנשאלתי (בדרך אגב) גם אענה אם הבטחתי מומשה. מאז הרצח של הרב רזיאל והרב איתמר, אני מלקט סיפורים שנאמרים עליהם. אני משתף את כל מי שרק שומע - בדרשות בקהילה, בשיחות אישיות, ברשתות החברתיות, בדברי תורה, באירועים חברתיים - בסיפורים הללו ובמסרים העולים בעקבותיהם.

אני שומע על תנועות נוער, שמאמצות את הערכים המיוחדים ועושות פעולות שלא נעשו בעבר. אני רואה יוזמות שמבקשות לאמץ מיזמים שהקדושים עסקו בהם באופן מיוחד. לא כהוספת טוב בעלמא, אלא כבירור נוקב של החיסרון ומאמץ אדיר להשלמתו. המאמר שכתבתי הוקרא בפתיחת פעולות חברתיות של תלמידי הנרצחים שביקשו להמשיך במפעלים החינוכיים שלהם.

האמירות הללו לא מחלישות את רוח הנקמה הלאומית. הן אלו שמשלימות אותה, באופן אמיתי ומבוסס. כשהאנשים הפרטיים יתחקו אחר הדמויות שנרצחות על קידוש השם, תחושת החיסרון תהיה עמוקה יותר ותוביל לרצון עז יותר להענשת המפגעים.

מלבד זאת, ההצעות של החולקים לעסוק בכבוד הלאומי אינן קוראות למעשה משמעותי או לאמירה שיש לה תוצאה. ההצעה שאנו מבקשים להוסיף לשולחן היא כזו שניתן ליישם, שיש לה השפעה משמעותית והשלכות עמוקות. אין היא מבקשת להחליף את הנקמה המקראית אלא להציע נקמה נוספת - לאדם הפרטי - כדברי בעל קיצור שולחן ערוך: "אם תרצה להינקם מאויבך תוסיף מעלות טובות ותלך בדרכי ישרים, ובזה ממילא תנקם משונאך, כי הוא יצטער על מידותיך, ויתאבל בשמעו שמעך הטוב".

כך תושלם הנקמה המלאה - "רוממות אל בגרונם" של אלו "וחרב פיפיות" בידם של אלו. שניהם, מוסיפי הלימוד ומגדילי העשייה לצד לוחמי הצבא יפעלו "לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים".

הרב אבינדב אבוקרט, רב קהילת אברהם יגל - גבעת שמואל