הרב בורשטיין נזכר בטבח במרכז הרב

עשור אחרי הטבח בישיבת מרכז הרב חוזר הרב מנחם בורשטיין לרגעים הקשים ומספר על שיחת טלפון מצמררת עם אביו של אחד הנרצחים.

שמעון כהן , כ"ח בשבט תשע"ח

ישיבת מרכז הרב בליל הפיגוע
ישיבת מרכז הרב בליל הפיגוע
צילום: קובי גדעון, פלאש 90



טוען....

בישיבת מרכז הרב יתקיים היום (שלישי) אחר הצהריים אירוע האזכרה לנרצחי הטבח בספריית הישיבה לפני עשור שנים.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פועה ומרבני הישיבה, שהחזיר אותנו אל הרגעים הקשים ההם.

בתחילת דבריו נזכר הרב בורשטיין בקוטביות שהייתה באותם רגעים, כאשר בחדר הספרייה מתבצע טבח רצחני ובמקום אחר בישיבה נערכים למסיבת ראש חודש אדר. "הייתי די סמוך לישיבה. שמעתי שיש קולות ולא הייתי בטוח. התקדמתי לכיוון הישיבה ולא נתנו להיכנס. בסוף זיהו אותי ובמיוחד שראש הישיבה כהן וידעו שיש הרוגים ומיד כשהסתיים הפיגוע והרגו את הנבלה הזו, מיד נכנסתי גם לזיהוי וגם לעזור לסדר את הדברים".

בדבריו משחזר הרב בורשטיין רגע מצמרר החונק את גרונו בכל פעם שהוא מדבר עליו: "התקשר אליי אבא של אחד הבחורים בישיבה ושאל אותי אם אני בישיבה, 'מה המצב עם הבן שלי? הוא לא עונה לטלפון', ואני ראיתי את גופתו לידי ולא יכולתי להגיד לאבא כי יש תקנון של זיהוי ואמרתי לאבא שאטפל בזה בצורה הכי טובה שאפשר. אחר כך הוא שמע את הדברים. הוא שיער שיש פיגוע".

"יש בדברים האלה חוקים מאוד ברורים שאנחנו מאוד מקפידים על הוראות הללו שנכתבו בדם. בעבר היו טעויות ויש חוקים ברורים. צריך להקפיד על הדברים", אומר הרב בורשטיין.

עוד שאלנו את הרב האם היום, עשור אחרי, סוגיית הטיפול המשטרתי באירוע מיושבת על הדעת, זאת לאחר שבתקופה שלאחר הפיגוע נטען שהמשטרה מנעה כניסת אזרחים שביקשו לעצור את מסע ההרג של המחבל. "תמיד יש טענות, אבל היו כאן סיפורי גבורה מאוד גדולים. יש אנשים כמו הרב דדון ושפירא שמסרו את נפשם וגרמו להרג של הנבלה הזו. נעשו דברים. תמיד אפשר לשפר וללמוד, אבל צריך להיזהר שגם אם יש ביקורת לומר אותה בצורה בונה. באופן כללי הדברים נעשו באופן נכון. בוודאי שבדברים מקומיים יש ביקורת ואת זה עושים בסידורים הפנימיים ולא מטיחים טענות".

על זכרם של השמונה עשר שנים אחרי באווירה של הישיבה, אומר הרב בורשטיין שהפיגוע מאוד משמעותי עבור הלומדים והצוות, "אלו אנשים קדושים שזוכרים אותם. זה לא שלט שנשאר. יש לימודים לזכרם בצורה מאוד מאסיבית, "מישמרים" שמתקיימים לזכרם והקשר המיוחד שנשאר עם כל המשפחות עם צוות הר"מים ותלמידי השיעור של הנופלים זה לא משהו שהסתיים, זה מלווה אותנו כל הזמן ונותן לנו כוח להתפלל שהקב"ה יעשה לנו רק טוב. הקשר עם המשפחות הוא לא דבר טבעי. זה קשר שמורגש ביותר".

הרב בורשטיין מספר בדבריו על הקשר האישי שלו עם משפחותיהם והוריהם של כל אחד ואחד מהנרצחים, ומוסיף את סיפור הקשר המיוחד עם דורון מהרטה הי"ד. "הוא ממוצא אתיופי ואני מחפש לבנות הנהגה תורנית ליוצאי אתיופיה, וקיוויתי שהוא יהיה אחד מהם. הדבר יצר קשר עם המשפחה ועם צוות של רבנים בעדה האתיופית להמשיך את החיבור ההלכתי בין יוצאי אתיופיה להלכה, כדי שהדברים יישמרו בצורה טובה. כל הדברים האלו יצרו קשר מאוד חזק".

על עצרת הזיכרון המתוכננת בישיבה מקפיד הרב בורשטיין לציין כי הדגש אינו רק על הבכי והמספד אלא על הלימוד לעתיד עבור תלמידי הישיבה והצוות, "מביאים שיחה של נציג המשפחות ושיחה משמעותית מאוד של ראש הישיבה, הרב יעקב שפירא. בחלוף עשר שנים יש הרבה בחורים חדשים שלא היו בזמן ההוא בישיבה ויש להם מבט שונה ממי שהיה באירוע. אנחנו לוקחים אנשים שהיו באירוע ועורכים סעודות הודיה, אנשים שבמהלך הפיגוע ניצלו ועושים סעודת הודיה שנתית על נס ההצלה. מספרים את הסיפור שלהם ורגעי המתח כשהם בחדר סגור ושומעים שיש פיגוע בחדר הסמוך, איך ניצלו כשעברו ליד".

"בסעודת ההודיה אנחנו נותנים את הכיוון לאנשים לחפש את הטוב. אבי מורי שהיה בשנחאי בתקופת השואה סיפר שהמשגיח אמר להם על הפסוק 'צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה', שגם כשיש משפטים, דבר רע שנעשה לך, בתוך זה תוכל למצוא את צדקתך כהררי אל, את מה שניתן להודות עליו לקב"ה. ביחד זה נותן את התמונה השלמה לבחורים ולצוות הר"מים. ככה מתקבלת תמונה מאוד חשובה לבחורים הלאה. לא רק לבכות אלא ללמוד מה לעשות גם לעילוי נשמתם וגם להודות על שיצאו בשלום מי שהיו שם".