זו לא הדתה אלא אהבת חינם

ביום חמישי הקרוב יתקיים כנס מתגייסים ענק בניצוחה של עמותת צל"ש (צבא לשם שמים) בראשה עומד הרב פרץ איינהורן, הפועל מזה כחמש שנים באופן ישיר ובלתי אמצעי מול מתגייסים, מועמדים לשירות וחיילים בשלבי השירות השונים.

לקראת האירוע הצפוי לרכז אליו צעירים לקראת גיוס מישיבות הסדר, ישיבות גבוהות ומכינות שוחחנו עם הרב איינהורן הפורט כמה מהמיזמים שמקיימת העמותה שלו, ובהם בין השאר מימון 'קידושא רבאק', קידושים ובהם לימודי תורה וסיומי מסכתות, ארגון חברותות לחיילים, ליווי חיילים בודדים וחבירתם למשפחות במהלך תקופת השירות ועוד, כאשר גולת הכותרת של הפעילות כולה היא חיבור החייל הדתי לעולם התורה גם תוך כדי השירות הצבאי עצמו.

הרב איינהורן מספר על מפגשיו עם החיילים במסגרות השונות, בסיומי טירונות, בהשבעות, בימי ישיבה שמאורגנים על ידי הרבנות הצבאית ועוד, ועם זאת בהמשך הדברים הוא מציין כי סערת ההחלטה לבטל את שיעורו הקבוע בעיר הבה"דים טרם הגיעה לפתרונה והוא עדיין מנוע מלמסור את השיעור שהורים רבים התגייסו בבקשה מראשי הצבא להשיב אותו לקדמותו.

"בשלושת החודשים האחרונים עברתי במכינות ובישיבות והכנתי את הבחורים לקראת כל הפרויקטים שלנו, שעם הגיוס יהיו כבר ערוכים. הסברתי להם לקראת מה הם צועדים, הסברתי את תפקיד הרבנות הצבאית, חילקתי מסכתות לסיומים, בקענו מועד לסיום הקרוב ועוד", הוא מספר ומציין עד כה התקיימו 350 סיומים ו"זו פעם ראשונה שמגיעים למאה וחמישים סיומים מהחבר'ה שמתגייסים".

הרב איינהורן מבאר את משמעות מיזם סיומי המסכתות ואומר: "לחייל קשה לסיים מסכת לבד. במהדורת הכיס של 'צל"ש' לקחנו את המסכת וחילקנו אותה לשישה ספרונים קצרים וכמו ברשימת שמירה כל אחד במחלקה לוקח דף. כך עשינו בעשרות מחלקות בייני"ש. יש מחלקות שעשו כבר ששה סיומים, כל אחד לוקח דף ועושים בסוף שמחת תורה בפלוגה". לכך הוא מוסיף ומעיר כי לא רק בני ישיבות חוברים למיזם אלא "גם חבר'ה לא דתיים מצטרפים, התלהבו מהעניין והם מאוד מחוברים".

על היכולת האישית שלו לקיים שיח ישיר ובגובה העיניים עם המתגייסים אומר הרב אייהורן כי הדברים קשורים גם לעברו כמי שלא היה תמיד בין שוכני בית המדרש. "אני כמוהם, אני מכיניסט, למדתי בעצמונה והגעתי מהמקום שלהם. לקח לי זמן תהליך הכניסה לבית המדרש, פתיחת ספר וקיום מצוות. תהליך ארוך שמורי ורבי הרב רפי פרץ עשה איתי צעד אחר צעד. אני מרגיש את התהליך שהחבר'ה עוברים. הם יודעים שעברתי את אותו מסלול כמוהם".

"הם אומרים בהתחלה שלא יתכן שאלמד גמרא בתוך השירות, ואני אומר להם שאין תירוצים וזה כבר נעשה ונעשו מאות סיומים. אתה יכול ללמוד דף בחודשיים ולהשתתף, הייתי כמוכם, קחו חיילים בודדים הביתה, תעזרו בת"ש. אני שואל חייל למה לא התקשרת לרב שלך כבר שבוע, תתקשר לרב, תגיד שאתה מגיע לארוחה... אני יודע עם מה הם מתמודדים ומדבר בשפה שלהם".

על השיעור בעיר הבה"דים שטרם הוסדר הוא אומר כי הדבר אמנם עדיין לא סודר, "אבל אנחנו לא עסוקים ברע. אם משהו נעצר אנחנו מקדמים דברים אחרים. תמיד יש עיכובים לדברים גדולים. בכל מה שאפשר נוסיף תורה, נוסיף טוהר ומה שיתנו ברבנות הצבאית הראשית נהיה שם".

לנוכח הגישה הזו שהוא מבקש להנחיל, הגישה של ראיית הטוב וצמצום העימותים והמאבקים נשאל הרב איינהורן אם בכל זאת הוא רואה גם את הקשיים שעליהם מדברים רבנים וראשי ישיבות עם סוגיית השירות המשותף והתמודדויות נוספות המקשות על שירותו של החייל הדתי.

הרב איינהורן אינו מתכחש לקיומם של הקשיים ואומר: "אני מרגיש את הקשיים וחווה אותם אולי יותר מאחרים. אנשים מתקשרים אליי בלילות, חיילים והורים, ומספרים לי סיפורים מזעזעים, אבל אני לא עסוק בזה אלא מתמקד בחיזוק החיילים, הוספת טוב, מעודד אותם ליצור אווירה אחרת בפלוגה, ביוזמת עוד ימי ישיבה, ביצירת אוירה טובה. אכן יש עשרות בעיות, אבל צריך להתמקד בהוספת טוב".

ולגבי ההתמודדות המקומית של חייל כזה או אחר הוא מבהיר כי המענה צריך ויכול להיות דרך הרבנות הצבאית המקומית והראשית, "אני אומר להם שילכו לרב הצבאי המקומי, שידפקו על השולחן, ואם זה לא עוזר שיעבור לרב הפיקודי והלאה לרבנות הראשית. אני אומר להם לטפל בבעיות אבל אני לא עסוק בדיבור על הבעיות. אני מדבר ספציפית עם חיילים שקשה להם ומייעץ להם מה לעשות, אבל לא להתמקד ברע".

עוד נשאל הרב איינהורן אודות שמה של העמותה שהקים 'צל"ש - צבא לשם שמים' – זה בדיוק מה שמטריד גורמים וארגונים מסומים. הם חוששים מהפיכת מלחמותיו של צה"ל למלחמות דת, מלחמות בשם האל, זכורה הסערה סביב דף הקרב שפרסם תא"ל עופר וינטר. האם יתכן ששם כזה 'צבא לשם שמים' הוא שמעורר את ההתנגדות?

"היסוד שמנחה אותי מופיע בתניא, בליקוטי אמרים מ"ו. אני מדריך את החיילים להגיע למצב של ביטול הבחירה החופשית של האנשים. זה קורה אם אתה מביא פסק זמן ופחית קולה לנהג, למפקד, לאנשי הפקידות, אם אתה אוהב ישראל גדול ויש לך עין טובה לא ניתן לומר עליך שום דבר רע.

''זו לא הדתה אלא אהבת חינם. אנשים חוששים כי הם לא מבינים שאנחנו אוהבים את המדינה, את העם ואת התורה, אנחנו מוסרים את הנפש למען העם אבל צריך יותר שוקולדים ופרחים. כשאתה עושה דברים בצורה מתוקה ואתה איתו באש ובמים הוא לא יוכל לצאת נגד כל זה".