המשכן והמצוות כמתווכים – לפרשת תרומה

האם הקב"ה אכן זקוק למקום מסוים וקטן על מנת שדרכו יוכל לשכון בליבנו? מדוע והאם זקוק האדם המאמין למתווך בינו לבין בוראו?

שמעון כהן , א' באדר תשע"ח

דגם המשכן
דגם המשכן
אשל השומרון



טוען....

ערב שבת פרשת תרומה, פרשת ההנחיות לבניית המשכן וכליו, ובשיחתו השבועית בוחר המרצה והמטפל הרב נסים אדרי לעסוק בתפקידו של המשכן כמתווך בין הברואים לבורא ובין הבורא לברואים.

שני תחומים מקבילים בחיינו, האהבה והאמונה, אומר הרב אדרי. בתחום האהבה צריך לרדת מהמופשט לחוויה, אהבה שאינה מלווה בזר פרחים, מחמאה או מיסרון עלולה להינזק ולהיעלם. כך גם בתחום המקביל, תחום האמונה.

אמונה אינה מחקר וארון ספרים מופשט אלא עניין רציני ומהותי היוצר קשר בין שני גורמים ולשם כך נצרך מתווך מוחשי ונראה שיוכל לקשור בין שני הגורמים, המאמין ונשוא האמונה.

בפרשתנו נדמה כאילו הקב"ה זקוק למזבח ולאכילה, כאילו הוא זקוק ללחם ולאור, כאילו שני פסלי הזהב מבטאים אהבה פשוטה בין ה' לבניו. יש במראית עין זו סכנה גדולה ביותר, סכנת הנפילה אל העוון החמור ביותר של עבודה זרה. רומז לסכנה זו מיקומו המיוחד של תיאור חטא העגל, בלב עשיית המשכן.

גם מתן תורה נעשה תוך כדי קולות וברקים, רעש עצום ונורא. מדוע נצרכים כל אלה כאשר אנו יודעים שהסיכון הוא עבודה זרה? האם הקב"ה צריך מקום קטן ומצומצם לשכון בו? כל אלה ואחרות שאלות פילוסופיות עמוקות וחשובות, אך יש לזכור שהתורה מדברת בלשון בני אדם כדי לגעת בלב האדם. תודעת בני האדם היא המקום בו נוכחות הקב"ה אינה גלויה לעין, והדרך להגיע אל התודעה היא דרך מתווך שאותו רואים ואותו תופסים.

אמנם קיומו של מתווך מסכן אותנו בסכנת הנפילה לעבודה זרה, אך היעדרו של מתווך עלול להפיל אותנו אל הסכנה שבראיית הקב"ה כאל מנותק, פילוסופי ומרוחק. כתב ריה"ל ששורת האמונה היא גם שורש הכפירה. יש כאן סכנה אבל זו גם הזדמנות. הקב"ה אומר לנו 'אני ה' שוכן, שכן וקרוב מאוד יותר מכל דמיון ותחושה'. גם תרי"ג המצוות הן סוג של מתווך. ללא פעולות חסד מעשיות בגוף ובממון הרעיון של החסד יישאר תלוש. הפעולות הללו מתווכות כדי שנגיע קרוב יותר אל ה', כדי שה' ישכון בליבנו.