יהודה ולד
יהודה ולדצילום: אליהו ינאי

אורח זר שהיה נוחת לארצנו ומתעדכן במהדורות החדשות בשבועות האחרונים היה בטוח שהרבנים בציונות הדתית ירדו מהפסים.

הרב יעקב אריאל שהתבטא נגד גיוס בנות דתיות הוא חשוך ושוביניסט, הרב שלמה אבינר שקרא לסרב לשרת ביחידות מעורבות בצה"ל הוא אויב העם והצבא. הרב שמואל אליהו בקריאתו לפיטורי הרמטכ"ל זכה להיות מוחרם על ידי שר הביטחון יחד עם הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף, והרב יוסף קלנר הוא מיזוגן ונושא דגל השוביניזם בדורנו.

לא חייבים להסכים עם אמירות הרבנים. ניתן לחלוק על צורת ההתבטאות או תקינות הניסוח, אבל חשוב לשים לב שבעליהום הציבורי נגד הרבנים אנו נופלים למלכודת דבש שהוטמנה לנו.

אנו בעיצומה של מלחמת תרבות, מלחמה על ערכי הנצח של התורה מול ערכי הזמן החולף, על השאלה הכי בסיסית - מהי אישה ומהו גבר, על טשטוש מגדרי, על פמיניזם רדיקאלי שהורס את ערך המשפחה. את המערכה הזו זיהו מספר רבנים שיצאו לנסות להרים דגל, להאיר נקודת אמת בציבור, להשמיע קול של תורה, של שפיות.

הוצאת משפט אחד משיעור, מספר מילים מראיון וצביעת דמויות הרבנים ובתי המדרש באור מסוים, היא במקרה הטוב טיפשות ובמקרה הרע רשעות.

עשרות שנים שרבנים אלו מחנכים אלפי תלמידים לאהבת האדם, התורה והארץ. די אם נסתכל על אורחות חייהם של תלמידיהם כדי להבין מאיזה בית מדרש צמחו ואיזו תורה ינקו. הפניית אש הביקורת כלפי התבטאויות של אותם רבנים משולה לשדה קרב בו מתחוללת מערכה קשה, אך במקום להפנות את הנשקים אל כוחות האויב אתה וחייליך עסוקים בלהשיב אש ולהילחם בחייל שלך בעמדת השמירה שפלט בטעות כדור. חלומו המתוק של כל אויב.

הרבנים הללו נשכבו על הגדר עבורנו. הגיע הזמן שבמקום למכור את ערכינו עבור חופן של לייקים, במקום להתכבד בקלונם של אחרים - כמו שבחרו מי שבחרו - נעבור כולנו את הגדר להיאבק מול האויב האמתי במלחמת תרבות זו.

ניתן להזדעזע מדברים מסוימים של רבנים, ניתן לחדד את המסר של "חכמים היזהרו בדבריכם", אך חשוב שלא נשחק לידי סותמי הפיות. המאבק פה הוא לא על ניסוח כזה או אחר, אלא האם יש אמת של תורה שיכולה להשמיע את קולה.

העיסוק הרב בביקורת כלפי אמירות כאלו ואחרות הוא פשוט פספוס המטרה ועצימת עיניים מול המערכה האמתית שעומדת לפנינו. אז בואו נשים רגע את אמירות הרבנים בצד ונתעסק במה שבאמת משמעותי לדורנו.