במסע מרגש שהתקיים לראשונה בארץ והסתיים אתמול (ו'), צעדו כ-250 נשים 22 ק"מ בערבה, למען נשים עגונות ומסורבות גט.
את מסע 'אשת המדבר' הוביל ארגון 'יד לאישה' מבית רשת אור תורה סטון, הארגון הגדול ביותר בעולם הפועל לשחרור עגונות ומסורבות גט, בשיתוף 'מרתון ישראל', והשתתפו בו נשים מכל העולם בהן עגונות, מסורבות גט, נשים ששוחררו מכלא העגינות, ונשים שבאו לצעוד ולתמוך במאבקן, תחת הכותרת "הולכות להרים הרים".
א', מסורבת גט כבר 3 שנים שהשתתפה במסע סיפרה, "יכולתי לבחור לשקוע ובחרתי להקים את עצמי ולהמשיך לחיות. אם יש סיכוי אפילו הקטן ביותר שהבחירה שלי היא מה שתיתן את הכוח לנשים אחרות שנמצאות במעגל הזה, לקום ולהילחם על חירותן, הצלחתי. אני יודעת שיש נשים חזקות, עורכות דין וטוענות רבניות שעומדות מאחוריי ויעשו הכל עד שהגט יהיה אצלי ביד, אבל עד אז, לא תראו אותי נשברת".
יעל, אשר הייתה עגונה 5 שנים, סיפרה במהלך המסע, "באותה התקופה הרגשתי שאני סמרטוט, שאין סיכוי שאצא מזה אי פעם. אבל זה אפשרי, כי בסוף אחרי שקיבלתי את הליווי המשפטי והנפשי, קיבלתי את הגט, וזכיתי בחיים שלי מחדש. זו פעם ראשונה בחיים שאני מרגישה את העוצמה הזו, לא נבגדת ולא נטושה. תודה לכן שנתתן לי את החוזק להמשיך בחיים. הגעתי למסע כדי להוכיח שאפשר אחרת, כדי לדאוג לכך שאלפי נשים אחרות לא יעברו את הסיוט שאני עברתי, ושיבינו שיש נשים מקצועיות שאכפת להן ולא ישאירו אותנו לבד במאבק".
המסע שארך יומיים (ה'-ו') כלל מסלול הליכה אתגרית בערבה, שלאורכו תחנות רענון עם אוכל ומעגל מתופפים, מופע ערב של הזמרת סי היימן, מפגש עם נשים מעוררות השראה ועוד. הרווחים מהמסע הוקדשו כולם לשחרור נשים עגונות ומסורבות גט, והוא התקיים לקראת יום העגונה שיצוין כמדי שנה בתענית אסתר בסימן ציון 20 שנות פעילות של ארגון 'יד לאישה' מבית אור תורה סטון.
פנינה עומר, מנכ"לית ארגון 'יד לאישה' מבית אור תורה סטון אמרה, "מספרן הרב של הנשים מסורבות הגט במדינת ישראל, הוא מחדל שצריך לשים לו סוף. אנו מייצגות כל שנה 150 נשים, שהן הקצה של התופעה הנוראית שהפכה לשיטה, בעלים שמחזיקים אישה בכוח בניגוד לרצונה ולא נותנים לה את האפשרות להמשיך ולחיות את חייה. המסע שיצאנו אליו מסמל את התהליך ואת השינוי המשמעותי אותם עוברות הנשים עד להשגת הגט.
רק השבוע הסתיימו ארבעה מסעות ועוד ארבע נשים קיבלו את הגט בזכות הטוענות הרבניות של יד לאישה, ובכך גם קיבלו את חייהן בחזרה. לצערנו, על אף המלחמה היומיומית בסרבנות הגט ובעגינות, היא נשארת בעיה קשה וכואבת, שאיננה רק בעיה אישית אלא סוגיה חברתית. על כן, כחברה, אנחנו צריכות וצריכים להילחם בסרבני הגט, לעמוד לצידן של המסורבות והעגונות ולצעוד איתן בכל דרך אפשרית, עד להשגת הגט המיוחל".