מעודדים פלשתינים לתביעות שקר

עורכי דין ערבים-ישראליים פותחים משרדים ביו"ש ומעודדים פועלים מיו"ש לתבוע תביעות שווא את מעסיקיהם וזוכים לאוזן קשבת מבתי הדין.

שמעון כהן , ב' בניסן תשע"ח

אין הקשבה לשופטי בית הדין
אין הקשבה לשופטי בית הדין
צילום: אורי לנץ, פלאש 90

לא מקשיבים שם? סולומוביץ'

רעות סולומוביץ' מנכ"לית חברת 'אגרוסול' לתפעול פרדסים באזור הדרום, מספרת ביומן ערוץ 7 על הקשר המשפטי בין עורכי דין ערבים ישראליים לבין פועלים פלשתיניים המועסקים בחברות ישראליות – תביעות סרק במגמה לפגוע בכיסו של המעסיק.

מדבריה עולה כי עורכי דין ערבים-ישראליים מצאו דרכים שונות לעודד פועלים פלשתיניים לתבוע את מעסיקיהם מתוך הנחה שבתי הדין לענייני עבודה ייטו באופן טבעי לעמדתם ולא יתייצבו כנושאי עמדה שיפוטית אובייקטיבית.

את הדברים פותחת סולומוביץ' כשהיא מספרת על החברה אותה היא מנהלת, חברה העוסקת בעיבוד פרדסים של קיבוצים באזור הדרום. החברה מעסיקה כמאה וחמישים עובדים, אך העבודה מול ערביי יו"ש מובילה לעוד ועוד תביעות סרק הכובלות את ידי ההנהלה הנאלצת לדלג מדיון משפטי אחד למשנהו.

סלומוביץ' מספרת כי עורכי דין ערבים ישראליים פותחים סניפים ברחבי יהודה ושומרון, דואגים לחלק כרטיסי ביקור לפועלים במעברים ואף משגרים אנשים מטעמם על מנת לשדל את הפועלים לעתור ולתבוע את החברה הישראלית תמורת סכום של כעשרים אחוזי עמלה.

"אנחנו מעסיקים אותם בצורה מסודרת עם תלוש מסודר ועם כל הזכויות בכפוף להסכם הקיבוצי, אבל הם תובעים בטענות סרק שכאילו לא ידעו על תנאים, לא שולמו להם שעות נוספות, נסיעות וכו'", אומרת סלומוביץ' המספרת גם כי בין השאר מגויסים לתביעות הסרק הללו גם תלושים פיקטיביים ומזויפים.

להערכתה כבר מראשית תקופת העסקתו מתחיל העובד לתכנן את התביעה שעוד תבוא ואולי תכניס לכיסו 3,000 או 4,000 שקלים. "התביעות הופכות לדבר מאוד שכיח. הבעיה שלנו היא השופטים וההתיחסות שלהם לתביעות", היא אומרת ומציינת כי שוב ושוב מוכיחים המעסיקים את השקר שבשמו הוגשה התביעה, אך "מגיע השופט בבית הדין לעבודה והוא רואה את טובת העובד יותר מטובת המעסיק. לא מעניינת אותו ההתנהלות השכיחה והשבלונית גם כשמוכיחים את השקרים בכתב ההגנה".

בדבריה מציינת סולומוביץ' כי הטענות על כך שתנאי ההעסקה לא היו ידועים הן דוגמה בולטת לשקר המדובר, שכן "מאחורי כל תלוש יש את הסכם העבודה ומה מקבל. ההסכם כתוב עם תרגום לערבית. השופטים רואים את ההסכם כתוב שם".

סולומוביץ' מספרת על האבסורד שבהחלטת בית הדין לענייני עבודה, כאשר לנוכח הוכחת שקרי התובעים אין לשופטים אלא למחוק את התלונה, אך בשאלת הוצאות המשפט בוחרים השופטים שלא להשית על תובעי השווא כל תשלום. זאת כאשר נציג החברה של סלומוביץ' בדיון מציינים בפני בית המשפט כי סוגיית ההוצאות נשארת להכרעת בית המשפט והבנתו, "אנחנו מצפים מבית הדין לעבודה שיעשה את העבודה שלו וישמש כניטראלי ולא לטובת אחד מהצדדים", אך בסופו של דיון לכל היותר מתקבלת הכרעה המוחקת את התביעה ומורה על החזרת סכום האגרה. הוצאות עורכי הדין, בזבוז ימי העבודה שהלכו לטמיון בעקבות אותה תביעת שווא שקרית והוצאות נוספות נותרות ללא פיצוי כלשהו.

על התנהלות עורכי הדין הערבים-ישראליים העידו בפני סולומוביץ' הפועלים עצמם המספרים על חלוקת כרטיסי הביקור במעברים ומציינים מבעוד מועד ומתוך היכרותם האישית מי מהפועלים סביר שיתבע ומי לא יתבע, בשל קרבה משפחתי כזו או אחרת לחמולה כזו או אחרת.

"הם עלו על השיטה וזה מצליח להם. מי שמפסיד הם רק אנחנו, המעסיקים. אנחנו גם נותנים את השכר שמגיע להם, מעסיקים אותם כחוק, נותנים כתב הגנה מפורט, וכשמתברר השקר שבתביעה או שהעובד לא מגיע לדיון המעסיק לא יקבל פיצוי כלשהו, אבל אם חלילה קרה והגשנו כתב הגנה לא מסודר או שביקשנו דחייה של הדיון ובמקרה לא הגענו אליו ייפסקו לנו הוצאות. להם לעומת זאת לעובד מותר לא להגיע לדיון, לשקר, להציג תלושים מזויפים, מותר לו לעשות מה שבא לו, כי הוא המסכן והמעסיק הוא שישלם את הכסף".

סולומוביץ' מספרת כי ההתמודדות המשפטית הזו של החברה שלה אינה נדירה ואינה בודדה במערכה. קולגות שלה מספרים על מציאות כזו בכל מקום ומקום. היא מתארת את הלחץ שבו מוצאת את עצמה חברה כדוגמת זו שלה, הצריכה לנצל את חלון ההזדמנויות הקצר לקטיף פירות בפרדסים, ובימים אלה הם נאלצים לכלות זמנם באולמות המשפט. "אנחנו מול שוקת שבורה", היא אומרת.

"האוכלוסייה שעובדת אתנו לא באה לעבוד בצורה מסודרת. רובם מגיעים כדי לעשות בעיות והלקוחות מבינים את זה", מספרת סולומוביץ' המציינת כי במציאות שכזו לא רק בעלי העסקים נפגעים אלא גם הפועלים עצמם שכן יש מי שכבר מחפש חלופות. "כבר עכשיו אנחנו חושבים על חלופות, מבקשים מרשות ההגירה היתר להעסקת כמה עשרות פועלים מחו"ל, כי אנחנו יודעים שמהם נקבל רצינות יתרה, לא נראה את התביעות הללו כי הם באו לעבוד ומחפשים פרנסה מתוך רצינות ולויאליות".