מסנגרים ומדליפים

המפכ"ל קבע בכנסת כי סנגורי נחקרים הם שמדליפים. יועץ תקשורת בכיר: חובתנו לאזן מול השימוש האגרסיבי של המשטרה בתקשורת.

שמעון כהן , ו' באדר תשע"ח

הדלפות מאזנות
הדלפות מאזנות
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

בוועדת הפנים של הכנסת, טען אתמול (שלישי) מפכ"ל המשטרה, רב ניצב רוני אלשייך, כי עורכי דינם של החשודים בפרשיות השחיתות האחרונות, הם אלו שמדליפים חומרי חקירה לתקשורת במטרה לשבש הליכי חקירה.

מה האינטרס של הסנגורים להדליף חומרים? על השאלה הזו שוחחנו עם יועץ התקשורת מולי ארי, שותף ב'הדר שירותי קריאטיב', שבעברו לא מעט מאבקי סנגוריה תקשורתיים.

בדבריו מביע ארי תמיהה על דברי המפכ"ל ולפיהם מהמשטרה לא יוצאות הדלפות. הוא מזכיר כי למשטרת ישראל לא פחות מ-82 דוברים ועל כן אל לו לציבור להיות תמים ולחשוב שהמשטרה אינה משתמשת בתקשורת למטרותיה שלה, ועושה זאת בין השאר גם באמצעות הדלפות. במציאות שכזו, הוא מסביר, אין להם ליועציו של החשוד אלא להיאבק באותה זירה של הדלפות.

"המשטרה מפעילה את התקשורת והופכת אותה למקום שבו היא מזמנת חשודים, שם היא מודיעה להם ומייצרת עדויות נוספות. מול כל זה הסנגורים חייבים להפעיל כלים שונים בתקשורת כולל הדלפות כדי לייצר איזון של התמונה. אנחנו מתמודדים מול גופים שיש להם תקציבי עתק ויכולות מדהימות להרוס לאדם את החיים באבחה".

בדבריו מפנה ארי את תשומת הלב אל אירועי חקירות נתניהו, אירועים בהם במשך שנה וחצי מודלפות עשרות עדויות מחדרי החקירות לידיעת הציבור עוד לפני שמהלך ממשי התרחש. "אני לא בא לסנגר על נתניהו, אבל לאף אחד אין אינטרס להוציא את הדברים חוץ מלמשטרה והסנגורים רק מתמודדים איתם".

עוד הוא מוסיך ואומר כי לדברים קיים פן נוסף שבעיניו הוא חמור הרבה יותר, "המשטרה מייצרת מצב לא הגון של פישינג לאיתור עדויות וחשודים והתמונה נעשית מאוד מושחרת. הרי שמו הטוב של אדם הוא החשוב ביותר עבורו והמשטרה הורסת אותו רק כדי להשיג עוד עדים וכאן הסנגורים חייבים לפעול ולאזן את התמונה".

דוגמה לדבריו מוצא ארי בפרשה בה נטל הוא עצמו חלק, פרשת אלאור אזריה: "מי חולל את השלב הראשוני אם לא שר הביטחון, אלופים, מערכת המשפט והקטגורים? הסנגורים היו חייבים רק להתמודד ולאזן את התמונה. קשה לי להבין את האמירה הכמעט רומנטית שהמשטרה לא מדליפה. המשטרה משתמשת בתקשורת ככלי ביומיום שלה, סנגורים שנמצאים בהליך כלשהו, גם ברמה של חקירה, חייבים להתמודד באפיק התקשורתי ואם לא יעשו זאת הם יקרסו וייעלמו".

ואולי, שאלנו את מולי ארי, המפכ"ל אמר את הדברים מהמיית ליבו המקווה לבלימת ההדלפות, תקווה ואמונה אותן הביע מיד לאחר מינויו? ארי אינו מתרשם מהדברים ומזכיר כי מיד לאחר ההכרזות הללו נשכר לשירות המשטרה אחד מיועצי התקשורת הבכירים ביותר וכמה חודשים אחר כך נחשפו פרטי היומן שלו על כל המפגשים הרבים עם אנשי תקשורת.

"התקשורת היום בכל מקום. כל אחד עם סלולאר הופך להיות מדיום בפני עצמו. אין דרך להשתלט על זה ועל המשמעות של הדברים. לכן אנחנו מייצרים נרטיב מול התקשורת הממוסדת. אם לא היינו עושים זאת הדברים היו דומים למשטרים מאוד חשוכים שבהם רק צד אחד מכתיב את הנרטיב שלו".

אז איך עושים זאת. איך מייצרים את אותו איזון סנגורי תקשורתי? "הדבר הראשון הוא שאנחנו בוחנים איפה אנחנו יכולים לאזן, איפה התקשורת מייצרת צד אחד של המשוואה ובוחנים את הדברים ברמה פרטנית, מציגים מטענות נגד ועד הפרכה של טענות. היעד הוא להציג את התמונה כפי שהיא ולא כפי שהוצגה בתקשורת".

את דבריו על הקשר הרציף בין משטרה לתקשורת מדגים ארי באותם צלמים שהמתינו ליד ביתו של דודו טופז ביום בו נעצר, ולדברים אלה הוספנו את העיתונאים שהמתינו בחמש בבוקר ליד ביתו של שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים, ביום הובלתו לחקירה.

"ברגע שהתקשורת מכתיבה נרטיב היא יכולה להרשיע אדם עוד לפני שדרכה רגלו בבית המשפט, לפני שהסתיימה החקירה, התקשורת יכולה להרשיע או לזכות. דעת הקהל היא שמשנה מציאות בצורה של 180 מעלות ולכן העבודה שלנו היא לאזן ולהציג צד אחר של המשוואה ולאחר מכן לייצר רצף של אזכורים חיוביים". בהקשר זה מציג ארי דוגמא נוספת והיא פרשת הנשיא לשעבר קצב. לדבריו מסיבת עיתונאים הראשונה של קצב עוררה איזון מסוים ביחסו של הציבור לאיש ורבים החלו להקשיב ולהרהר שמא יש פרטים נוספים שאינם נאמרים. במסיבה השנייה התפרצותו של קצב טרפה את הקלפים, אך הראשונה יצרה את האיזון הנדרש.