בשבע מהדורה דיגיטלית

בעיני המתבונן - ביקורת ספר

קשה להאמין לכל הסיפורים שבן כספית כותב על נתניהו, ועדיין, הספר מעורר את השאלה מה היה קורה לו מול נתניהו היה קם מתמודד אמיתי

ניצן קידר , ז' באדר תשע"ח

כתיבה מרתקת, תוכן מוטל בספק. 'נתניהו – ביוגרפיה'
כתיבה מרתקת, תוכן מוטל בספק. 'נתניהו – ביוגרפיה'
מאת: בן כספית. בהוצאת משכל

מיהו ראש ממשלת ישראל? טקטיקן פוליטי מבריק או סוג של פוליטיקאי שזוהרו הולך ומתעמעם עם השנים כשהוא הופך להיות צל של עצמו?

התשובה שתקבלו לשאלה הזאת בספרו של בן כספית 'נתניהו – ביוגרפיה' (הוצאת משכל) תלויה מאוד בשאלה איך תיגשו לספר. כספית מנסה להוכיח שאת נתניהו אפשר לאהוב או לשנוא, אין באמצע, וגם לקורא שלא ממש מכיר את כספית אין ספק היכן על הסקאלה הזאת נמצא המחבר.

ביד אומן כספית מתאר רשת של קורים שבהם מסתבך ראש ממשלת ישראל. לעיתים הוא מלטף, ולרוב הוא סוטר, סטירות שמהדהדות בעוצמה עד הבית ברחוב בלפור, מקום משכנם של ראשי ממשלות ישראל.

המסמך שמציג כספית מרתק, אבל האותנטיות שלו מוטלת בספק. כי אם אכן זהו מסמך דוקומנטרי גרידא, הרי שאנחנו חיים במדינה שבה אשת ראש הממשלה היא שמחליטה החלטות שמשפיעות על חיינו, שומעת סקירות ביטחוניות ללא סיווג, עסוקה בהפצת שמועות ובהפעלת כוח אדם. וזה מטריד. אם כל או לפחות רוב מה שמתואר בספר נכון, הרי שנתניהו מונע מהמניעים הלא נכונים וכל יום שהוא נשאר בשלטון עלול לגרום לכולנו נזק עצום.

מן השורות ניבטת תמונה של מנהיג שמעדיף לשמור על הקיים, כמה שיותר קרוב לתבניתו. בין אם מדובר בתחום המדיני ובין אם מדובר בתחום הביטחוני, ובוודאי כשמדובר בפוליטיקה. מנהיג שחרד משינויים, שאין לו חשיבה עצמאית ושחלק ניכר מהחלטותיו הן בגדר הימור.

מצד שני, אין ספק שאוהדי נתניהו יסננו את הדברים ויראו הכול במשקפיים אחרים כשיקראו בין השורות. שנות השקט היחסי בגבול עזה אחרי המבצע האחרון, הידוק מערכת היחסים עם הממשל האמריקני שהחליף את ממשל אובמה, אהדה מספיק גדולה של העם שמאפשרת לו להיות, בינתיים, רק שני לבן גוריון במספר שנות הכהונה כראש הממשלה.

כספית טוען שנתניהו הוא התגשמות החלום הישראלי של פוליטיקאי, ולא מופרך לומר שאם נתניהו היה נולד בארצות הברית הוא היה יכול להגיע הכי רחוק שאפשר בפוליטיקה האמריקנית. אבל, לטענתו, נתניהו הפך "לגירסה מודרנית של לואי ה‑14: המדינה זה הוא, טובת המדינה היא טובתו. בלעדיו, ישראל אבודה".

אם נסנן לרגע את האמירות שיאמרו כל מי שמסומן בצד אוהדי נתניהו, הספר מעורר מחשבה בעיקר. קשה להאמין לכל הסיפורים שנכתבים בו, וקל מאוד להתרפק על הנוסטלגיה של מנהיגים כמו בגין, אבל הוא עדיין משאיר את הקורא, גם אם הוא בעד נתניהו, עם השאלה הגדולה של מה היה אם דמות משמעותית מספיק הייתה נכנסת לפוליטיקה. האם נתניהו היה מצליח מולה? האם הסיפורים והפרשיות גורמים גם לאיש הימין הממוצע לחשוב שאולי צריך לרענן את השורות? אין ספק שבכך כספית מצליח.

עיתוי פרסום הספר, בזמן שפרשות נתניהו הן תפוח האדמה הלוהט התורן, מעורר אי אלו תהיות, אבל לא מהסוג שיפרנסו קונספירטורים בני זמננו. אין ספק שכספית לא מחבב את נתניהו והוא גם מעיד על עצמו ככזה. האם יצליח לשנות את דעתם של אחוז ניכר בקרב הישראלים עם ספרו החדש? מסופקני. כי כמו שהוא עצמו אבחן היטב, יש "מחנה עצום ורב של ישראלים הרואים בו משיח בן זמננו", ומולם "לא מעט ישראלים שאינם יכולים לשאת אותו, את משפחתו ואת סגנונו". הספר הזה לא בא לשכנע את האחרונים ולא יצליח לשכנע את הראשונים. הוא בעיקר ייכנס למקום טוב בז'אנר חובבי הביוגרפיות של מנהיגים מקומיים.