בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי: הפעם עם יאיר אורבך

בן 35, תושב אשחר שבגליל, נשוי למיטל ואב לשלושה. קומיקאי, תסריטאי, איש עסקים וחלוץ הסטנדאפ הדתי

רבקי גולדפינגר , ז' באדר תשע"ח

יאיר אורבך
יאיר אורבך
צילום: שלומי יוסף

התחלה/ לפני 35 שנים, נולד וגדל ברעננה. בן הזקונים מתוך שלושה אחים. בגיל שבע עבר עם משפחתו ליישוב כוכב יאיר. זוכר בעיקר ילדות רגילה ונעימה ביישוב, "רכיבה על אופניים ומשחק שעות עם חברים".

אבא/ שייקה אורבך (67), מהנדס ואיש הייטק. "חריף מאוד. אבא הוא האיש הלוגי במשפחה. כל סיטואציה אבא יודע לנתח לפרטים ולומר מה נכון ומה לא".

אמא/ מירי אורבך (66), שימשה מורה לסַפָּרוּת (כן, כמו תספורת) בתיכון אורט כפר סבא, וכיום בגמלאות. "חורשת את הארץ בטיולים בשביל ישראל. אמא היא מופת בללכת עד הסוף וסמל לנתינה".

בני עקיבא/ היה מדריך בסניף בני עקיבא שבט נבטים. "בעיקר הייתי מעביר את הפעולות ופחות מכין אותן. היינו בצוות ארבעה מדריכים, ואני הייתי פחות מניע את הרעיון בפעולות ויותר בביצוע עצמו. כנראה עדיין לא היה לי את היצירתיות בתקופה ההיא".

ישיבת נתניה/ בחטיבת הביניים למד במכינה כפר סבא, ואז פנה לישיבת בנ"ע נתניה. "שם אפשר לומר שהאישיות התחילה להתפתח. מכיתה י' הייתי הרבה אצל חברים או בפנימייה, בקושי הגעתי הביתה".

מתמטיקה/ "להורים שלי היה חשוב שאלמד חמש יחידות מתמטיקה, וזה בערך מה שעשיתי כל ארבע השנים בתיכון. הייתי מוכוון עתודה ובעצם למדתי מתמטיקה בלי הפסקה. ודווקא מתוך כל המתמטיקה הזאת התחילה להתגבש אצלי התודעה שלא אלך לכיוון הזה. שם, בכיתה י"א, החלטתי שביולוגיה ופיזיקה זה לא בשבילי".

לא עתודאי/ "חוץ ממתמטיקה ברחתי מכל המגמות הריאליות". השינוי בא לידי ביטוי בבקו"ם, כשנשאל כעתודאי פוטנציאלי מה הוא מתכנן ללמוד. "התייעצתי עם אבא מה לענות, והוא המליץ על הנדסת חשמל ואלקטרוניקה והנדסה תעשייה וניהול. באותו רגע הבנתי שאני כנראה לא אלך להיות עתודאי".

כן לנח"ל/ שירת בצבא בגרעין נח"ל. "הלכתי עם חבר לגרעין נח"ל בקיבוץ הדתי שלוחות שבעמק בית שאן. אחת התקופות היפות בחיי. עבדתי שם בעבודות כפיים שבחיים לא הייתי עושה אלמלא הקיבוץ, כמו מנהל חדר אוכל, עבודה בגדיד והשיא מבחינתי - דייג".

סטנדאפ/ "קצת אחרי שהתגייסתי לקרבי בנח"ל, ירד לי הפרופיל בגלל בעיות גב והפכתי לג'ובניק. ביום התחלתי לעבוד עם המשפחות השכולות של הנח"ל ובערב, במקביל, התחלתי את ההופעות הראשונות שלי במועדון הסטנדאפ 'קאמל קומדי קלאב'".

הופעה ראשונה/ "זוכר את עצמי עולה לבמה לחמש דקות מופע ואף אחד לא צוחק. התרסקתי". אז למה המשכת? "כי האמנתי שאני מסוגל. למזלי במופע השני הצליח לי והקהל צחק ומחא כפיים והייתה תחושה מדהימה של אדרנלין. מאותו רגע החלטתי שאני הולך על זה".

ערוץ 2/ לקראת סוף השירות פרץ לתודעה בתוכנית הריאליטי 'האקדמיה לצחוק' בערוץ 2. "משם החיים נכנסו לסחרור, טלוויזיה בפריים-טיים, מופיע בהמון מקומות בכל הארץ". אך כמו כל דבר טוב, גם במקרה הזה לאחר כמה חודשים המופעים נרגעו.

מופע לדתיים/ הוא החל לעבוד כסלקטור בארקיע. "מאלו ששואלים 'ארזת לבד?' אבל לא רק. עשיתי כל מיני תפקידים שברמה הביטחונית אי אפשר לפרט. במקביל, כתבתי מופע סטנדאפ לדתיים, כי הרגשתי שיש צורך לכך וצריך לתת אופציה תרבותית לדתיים".

נופל/ אחרי שנה של כתיבה ויצירה יצא עם המופע הראשון 'קרנבל ברשות התורה' באולם ששכר ברעננה. "200 איש קנו כרטיסים. יומיים לפני ההופעה התבשרתי שהאולם פשט את הרגל. לא הייתה הופעה והפסדתי אלפי שקלים. ככה נראתה ההופעה הראשונה שלי".

וקם/ למרות הנפילה לא הרים ידיים ויצא שוב במופע באודיטוריום ספיר בכפר סבא. "לשמחתי מכרנו את כל הכרטיסים ומפה זה התחיל לרוץ".

הומור דתי/ "בהתחלה אנשים לא הבינו מה זה. עם השנים התרגלו לסטנדרט מקצועי וטכני גבוה. היום יש הרבה הומור דתי, אנקדוטות משבת או משידוכים ודייטים וסתם סיפורים מהחיים".

להצחיק/ "להצחיק בני אדם, להעלות חיוך, זה כיף גדול. סטנדאפ זה הרבה למידה וניסיון. לקח לי כמה שנים להתמקצע. יש המון עניין בלמידה והתאמה לקהל. יש בדיחה שתצחיק קהל מסוים וממש לא תצחיק אחרים".

החצי השני/ לפני תשע שנים נישא למיטל (33), מחנכת כיתה א'. "הכרנו בפייסבוק ומאז אנחנו יחד. המורה הכי טובה שאני מכיר. יצירתית בטירוף, מוכשרת ברמות. אמא ואישה מדהימה".

הנחת/ שלושה "מקסימים ממש". גדעון (6), אדווה (4) ודפנה בת שנתיים.

אקדמיה/ בוגר תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה במכללת ספיר ובעל תעודת הוראה. "שנה חינכתי ולימדתי כתיבה יוצרת באמי"ת מודיעין. בסופו של דבר אני עצמאי, וחינוך זה טוטאליות שהייתה על חשבון המקצוע".

מופיע/ לאורך השנים רץ עם כמה מופעים לדתיים, וביניהם "קרנבל ברשות התורה", "מבדיל בין קודש לצחוק", מופע עם קובי אריאלי ועוד. "הסטנדאפ עדיין בוער בי, אבל כיום אני בעיקר עסוק בטלוויזיה".

טלוויזיה/ פאנליסט בתוכנית הסאטירה 'עד כאן' של התאגיד כאן. "לפני הצילומים דרושה המון עבודת הכנה. ברמה הערכית זאת תוכנית ששמה בפרופורציות את הוויכוחים בין ימין לשמאל. עבודה קשה אבל מאתגרת וכיפית".

מוסר התשלומים/ "זהו מצב מעוות שאנחנו העצמאים אשמים בו, כי אם היינו מתאגדים היינו יכולים למנוע את השוטף פלוס 60. אני כותב על זה הרבה בפייסבוק ומפרגן לגופים ששילמו במקום. אני באופן אישי מקפיד לתשלום במיידי, שבעתי מהשוטף פלוס".

בובות/ העיסוק בבובות החל כמעט במקרה לפני כשמונה שנים. "קניתי שתי בובות ענק כדי לשמח ילדים חולים בבתי חולים. עם הזמן אנשים ביקשו להשכיר אותן, אז קניתי עוד בובות ופתחתי עסק 'בובה בובה' להשכרת בובות לשמחות ואירועים. זה היה פחות רווחי ויותר לעשות שמח".

תחפושת 1/ לפני שנה טס לסין וייצר בבובות ענק לקראת פורים. "הזמנתי מכולה עם 2,000 בובות למכירה. אנשים קנו בהתלהבות. עד היום אני מקבל תמונות של אנשים משמחים במחלקות עם הבובות שלנו וזה מרגש אותי".

הסינים/ "הם חושבים אחרת מאיתנו, אין הגדלת ראש, אין מעוף. זאת הסתכלות אחרת על העולם. נתקלתי בבעלי מפעל שהפסיקו את העבודה סתם ככה, בלי שום היגיון כלכלי. צריך לדעת להתנהל מולם".

מבצע מורכב/ "זה היה אתגר מטורף. היצירה הזאת התחלקה בין כמה אנשי מקצוע במפעלים שונים בסין. היה פסל, היה מישהו שמכין תבנית גבס, היה אופה, היה מי שצבע את הפנים ומי שתפר את הראש לגוף. מלא פרטים קטנים והכול בלו"ז צפוף ולחוץ".

מכולה/ "לשמחתי כשהמכולה הגיעה לנמל חיפה, פתחתי את הארגזים ומצאתי שהכול כמו שתוכנן. הרגשתי התרגשות עצומה של יצירה". בימים אלו הוא עסוק עד מעל הראש במכירת הבובות ברחבי הארץ.

אם זה לא היה המסלול/ "צברתי ניסיון בהפעלת מיזמים ובהתעסקות בחוויית לקוח. פונים אליי עסקים לייעץ להם איך לשווק, לשדרג את חוויית הרכישה, ולכן אני לא פוסל אפשרות לנהל בעתיד פרויקטים גדולים לחברות".

דייג/ עבד כחצי שנה במדגה של הקיבוץ. "עבודה עם אתגרים. אם הייתי יכול הייתי עובד בזה היום. פשוט כיף. להכין משלוחים, לדוג ברשתות. יכולתי למצוא את עצמי בשעה שלוש לפנות בוקר בתוך המים דג דגים למשלוח".

תחפושות 2/ השנה כבר היה מקורי יותר ויצא לשוק עם תחפושות "קח אותי" של דמויות פוליטיקאים: ביבי, בנט, ליברמן, לפיד, רגב ואפילו אורן חזן. "מהרגע שהרעיון צץ עבדתי על הבובות במשך כחצי שנה, כולל טיסות עבודה ממושכות לסין".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ קם בשעה שש ורבע, מארגן את הילדים ומפזר אותם במוסדות. אחר כך מתעסק בכמה דברים במקביל: כותב לתוכנית 'עד כאן', סוגר לוגיסטיקה לתחפושות של הפוליטיקאים ועסוק בענייני המכירות. בארבע אחר הצהריים מחזיר את הילדודס הביתה, משתדל להיות איתם עד שבע בערב כולל מקלחות וסיפור, ואז יוצא להופיע. אם אין הופעה באותו ערב נהנה מערב רגוע בבית.

דיסק ברכב/ "בענייני מוזיקה אני הכי גרוע בעולם. יש לי דיסקים, מעורבבים עברית ולועזית, מעומר אדם, סטטיק ובנאל, Enya בלועזית ואפילו אברהם פריד יכול להבליח מדי פעם".

השבת שלי/ "אין כמו השבת. הדבר הכי טוב בעולם". במהלך השבת נח כמה שאפשר מעמל השבוע, משחק עם הילדים, מבקר בפינת החי ביישוב ובסעודות נפגש עם חברים ושכנים.

קדימה אוכל/ זוכה בתואר הבשלן במשפחה. "אני מכין הכול, בעיקר בשר, ואוהב מאוד על האש. יכול להכין את כל השבת על המנגל. חבר צרפתי שלי הביא לנו פעם מטבל של פטרוזיליה, שום, לימון, מלח גס וצנוברים, ומאז זה מוכן בכל שבת".

משאלה/ "רק בריאות ושיפסיקו לשלם בשוטף פלוס".

מפחיד אותי/ "שקט מחדר הילדים".

דמות מופת/ "אשתי מן הסתם. כמה יופי, תבונה ויצירתיות יש באישה הזאת שיושבת לידי עכשיו".

כשאהיה גדול/ "אני כבר גדול ואני חי את החלום. רק שימשיך ככה, טפו טפו".

rivki@besheva.co.il