לפני יומיים נתקלתי במאמר של אופיר דיין, על הנסיעות לפולין. היא כתבה שם שלא ניתן לפולנים להשכיח, מאתנו ומהם את השואה, ולכן חייבים להמשיך במסעות לפולין. המסע אכן משמעותי לחלק גדול מהאנשים. שחוו אותו אבל אסור להמשיך אותו, וצריך להשקיע במסע משמעותי בארץ ממספר סיבות.
א. הכסף- כל שנה מוזרמים מיליוני שקלים לפולנים מהמסעות האלו, שמרוויחים הון תועפות ממחנות ההשמדה. היטלר ימ"ש הקים את מחנות ההשמדה בפולין משום שידע על האנטישמיות הרווחת שם, וידע ששם זה יתקבל הרבה יותר בברכה. האנטישמיות שהייתה לא נעלמה לשום מקום, אפשר לראות זאת בחוקים הנחקקים לאחרונה בפולין המכחישים את השואה. בעצם הנסיעה לפולין אנחנו נותנים לפולנים להרוויח מהאנטישמיות הנוראית, וממחנות ההשמדה שלא סתם היו בשטחם.
ב. הכסף- טיול לפולין עולה הרבה כסף שלא כולם יכולים לעמוד בו מה שמשאיר הרבה פעמים את התלמידים מעוטי היכולת מאחור. נכון שמשרד החינוך עוזר לתלמידים מעוטי יכולת אבל זה עדיין, שמעתי על כמה וכמה אנשים שלא יצאו בגלל העניין הכספי.
ג. הלכה- יש בעיה הלכתית לצאת מארץ ישראל, ומותר לצאת לשלושה דברים- לשאת אישה, לפרנסה וללמוד תורה. נכון, רבנים התירו את הנסיעה כיום לטיול מכיוון שאפשר לחזור בקלות לארץ ואכן מרבית בית ישראל יוצא לטייל בחוץ לארץ. אבל מיסוד של יציאה המונית לחו"ל (כנ"ל לגבי נסיעה לאומן) של אלפי בני נוער מדי שנה, הוא דבר בעייתי ביותר.
ד. העוצמות- זה אמנם עניין אישי אבל יכול להיות למישהו יותר משמעותי לעשות את המעבר מיד ושם להר הרצל, ולהבין איפה היינו ואיפה אנחנו היום. היהדות תמיד ידעה לזכור את העבר אבל אך ורק עם מבט אל העתיד, ולכן צריך ליצור מסע משמעותי כאן בארץ.
בתשעה באב איננו צמים על כך בתי המקדש נחרבו והשכינה גלתה(למרות גודל האסון), אנחנו צמים על כך שבית המקדש עדיין עומד בחורבנו. כך גם לגבי השואה עיקר המסר לא אמור להיות זיכרון העבר, אלא הלקחים לעתיד. לכן מסע כאן בארץ שמתמקד בחורבנות שהיו לעם ישראל לאורך הדורות ונגמר בתקומת מדינת ישראל יהיה הרבה יותר אפקטיבי ומשמועותיי.
ה. חשיבות הזיכרון. אופיר כתבה שאסור לתת לפולנים לשכוח את השואה, לענ"ד הזרמת מיליוני שקלים בשנה לא זאת שיזכיר את השואה. מה שיזכיר את השואה זה נוכחות מדינת ישראל בכל מקום בעולם, מעל כל במה בינלאומית והאמירה שדבר כזה לעולם לא יחזור. בנוסף עיקר זיכרון השואה צריך להיות אצלנו, פחות מעניין שהפולנים יזכרו , האנטישמיות הייתה ותמשיך להיות שם לא משנה מה אנחנו נעשה שכידוע הלכה "עשו שונא ליעקב".
צריך להשקיע בהזכרת ייחודנו כעם ישראל, ואת הסיבה שבגללה ניסו להכחידנו בשואה. ההתמקדות בעבר משדרת שאנחנו נמצאים כאן אך ורק מתוקף השואה, אנחנו פליטי שואה שהאומות ברוב חסדם הרשו לנו להקים מדינה בעקבות השואה.
יש היום נטייה לשכוח את יחודו של עם ישראל, הצגת השואה כאסון כלל עולמי, והצגת מדינת ישראל כאוסף פליטים. דעה זאת מושמעת הרבה בקרב אנשי השמאל בקשר למסתננים ולערבים, שמכיוון שאנחנו מדינת פליטים חייבים לדאוג לכל פליטי העולם. אין הדבר נכון, אנחנו פה מחסדי אבות ומההבטחה שהקב"ה הבטיח לבניהם לרשת את הארץ ,ולא רק מרחמי אומות העולם לאחר השואה וזכותנו על הארץ היא מוחלטת מסיבה זאת.
לאורך ההיסטוריה היו אלפי אסונות גדולים יותר וגדולים פחות, השואה היא בוודאי אחד הגדולים והנוראיים שבהם וחשוב מאוד לזכור אותו כדי להבין את עוצמת הנס שנקרא מדינת ישראל. אבל הוא לא בהכרח האסון הנורא ביותר, בחורבן בית ראשון נרצחו באכזריות נוראית מאות אלפי יהודים (שבאחוזים זה לא כזה רחוק מה-6 מיליון בשואה), נחרב המקדש ועם ישראל יצא לגלות נוראה (עוד לפני שידע על "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה") שממנה אנחנו סובלים עד היום (בבית שני עלו רק מיעוט קטן) נכון שלכאורה לא סותר לעשות שתי מסעות אבל בסופו של דבר השאלה היא במה המיקוד, והאם יותר שוקעים בעבר או מביטים לעבר העתיד.
לאור כל זאת לדעתי, הרבה יותר חשוב לעשות מסע בארץ ישראל, להתחבר לשורשים שלנו (ובוודאי לעבור בדרך ביד ושם), לחזק את הקשר לירושלים ולהר הבית, להבין את הקשר העמוק בין עם ישראל וארצו בלי לשכוח את העבר וזה יהיה הרבה יותר משמעותי נכון ובונה לנוער שלנו.
המסע צריך לעבור בכל רחבי הארץ, ולגעת בכל רחבי החברה הישראלית. לעבור במקומות שיזכירו לנו את כל האסונות שעברו עלינו לאורך הדורות, ולסיים אותו בירושלים עם מבט לעבר ולעתיד והבנה של גודל תקומת ישראל בארצו.
לעבור במערת המכפלה, ולהיזכר בחסדי האבות שבזכותם אנחנו פה, ולעבור בהר הרצל להיזכר בחללים שגם בזכותם אנחנו פה. שילוב של כל אלה יביא מסע משמעותי יותר, בונה יותר ויצמיח פה דור חדש שמבין את גודל הזכות והאחריות שמוטלת עליו כחלק מתקומת ישראל.
הכותב הוא בן 19 תושב אלון שבות ותלמיד בישיבת רמת גן