סיפור לשבת
סיפור לשבתצילום: הלל מאיר

כל ערב, לאחר סיום חוק שיעוריהם הקבועים, התאספו החסידים בשבת אחים, שוחחו בדברי תורה ופנימיותה, וכמנהג החסידים טעמו מיני תרגימא ושתו "לחיים", לקיים את "גדולה לגימה שמקרבת רחוקים".

באותה עת נשמעו דברי חסידות והתבוננות בהליכות ואורחות עבודתו של רבם הקדוש ושאר צדיקי הדור.

באחד הלילות הללו נקלע לבית המדרש חייט העיירה, ובראותו את התרוממות הנפש של החסידים ושיחתם בעבודת השם, התקרב חרש לשולחנם כדי לקלוט מעט מסוד שיח שרפי קודש.

הוא היה בעל נפש והתרגש מאוד על כך שזכה להסתופף במחיצתם והתרשם עמוקות מאמרותיהם. כאשר ראה כי הם עומדים לסיים את התוועדותם, רץ לביתו והביא בקבוק משקה ומיני תרגימא למען ייטיבו את ליבם וימשיכו לשיח בעבודת השם פנימית ובשבח הצדיקים. אוזנו לא שבעה מדבריהם השופעים. וכך נשנה המחזה בכל פעם מחדש, שכאשר הורק הבקבוק שב החייט לביתו והביא בקבוק נוסף. הלגימה נמשכה ללא הרף ושיחת החסידים קלחה, עד שהם לא חשו כלל כי הנה הלילה מתקרב לקיצו. אז העיר אחד הנוכחים כי השחר עומד להפציע ואור הבוקר קרב, והם הזדרזו לסיים את מסיבתם.

הסבא הקדוש נהג להתפלל שחרית עם הנץ החמה, ולכן החליטו החסידים שאין טעם לחזור לבתיהם, אלא שכל אחד ינום בפינתו בבית המדרש, ולאחר שינוחו קמעה יהיו מוכנים מבעוד מועד להתפלל עם רבם שעתיד להיכנס בשעה הקבועה לחדרו שבבית מדרשו.

מאחר שהחבריא קדישא היו עייפים ויגעים מאוד, לא הצליחו להתעורר קודם בואו של הרבי ולא התכוננו כלל לתפילה.

לפנות בוקר נכנס הסבא לבית המדרש, ובמקום למצוא כרגיל את חסידיו עוסקים בהכנה חסידית רעננה לפני התפילה ובלימוד דברי אלוקים חיים, מצאם שרועים על ספסלי בית המדרש, שקועים בתרדמה עמוקה...

לפתע התעורר אחד החסידים וראה את הסבא הקדוש פוסע בבית המדרש אנה ואנה. הוא הביט לכל עבר וראה כי כל חבריו ממשיכים בשנתם, ומיד ניגש לכל אחד ואחד מהם עד שהצליח להעיר את כולם.

החסידים התעוררו בושים ונכלמים למראה הסבא משפולי, וכל אחד התגנב למקומו והתכונן לתפילתו. בסיום התפילה, בתום "עלינו לשבח", חששו התלמידים כי רבם מקפיד על התרשלותם הכללית והחליטו לגשת אליו. אחד מהם התנצל מאוד והחל לספר איך התוועדו אמש ואיך אותו חייט נלהב השקה אותם שוב ושוב במשקה שהביא מביתו, וכך לא הרגישו איך חלף הלילה, ומאחר שלא ישנו כראוי לא היו מסוגלים להתעורר מבעוד מועד.

הרבי משפולי שמע את הדברים ופקד מיד להביא לפניו את החייט. חיש יצא אחד החסידים לבית החייט ומסר לו כי עליו להתייצב כעת בפני הסבא קדישא.

החייט הגיע לבית המדרש כשהוא נרעד ונפחד. היה לו ברור שהרבי יוכיחו על כך שגרם לחסידיו להאריך מאוד בהתוועדותם, ובאשמתו לא היו מסוגלים לקום כראוי ולהתכונן לתפילת שחרית.

הוא ניצב מבויש מול הסבא משפולי, ראשו שמוט מטה, כשהוא מפחד להרים את ריסי עיניו ולהישיר את מבטו לנוכח עיני הרבי. הוא המתין לנזיפה חמורה על אשר עולל אמש.

"קרב נא, ידידי", פנה אליו הסבא, והמשיך: "מן השמיים זיכו אותך לקרב את לבבות ישראל, להשכיח מלב בני ישראל למשך כמה שעות את שעבוד הגלות המרה ולהטעימם חיי עונג רוחני. במסיבה שכזאת גם השכינה הקדושה יוצאת מגלותה, וכיוון שכך פני הדברים, מדוע לא קראת גם לי להסב ולשבת יחד עמכם?...".

הדברים יצאו מפי הסבא ופני כל החסידים אורו. אחד אחד ניגשו לחייט והודו לו על העונג הרוחני העליון שגרם להם בכך שהסב עמם במסיבתם בלילה, וגם על החידוש הגדול שזכו לשמוע מפי הרבי על גדולתה של מסיבת רעים וישיבת חסידים בצוותא חדא, שאין לה ערוך. גדולה לגימה של חסידים, שבכוחה לקרב רחוקים, להוציא שכינה מגלותה ולהקימה מעפרה.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:[email protected]