אסון קריסת המנוף שאירע השבוע בכפר סבא וגבה את חייה של נטע רוטמן ז"ל בת ה‑52, היה נקודת שיא טראגית במסכת ארוכה של תאונות בענף המנופים והבניין, שמרביתן לא מגיעות כלל לידיעת הציבור, בוודאי לא ככותרות ראשיות.
על פי נתוני 'קו לעובד', לא פחות מ‑14 מנופים קרסו בשנה החולפת. בדרך נס הסתיימו המקרים הללו בלי קורבנות בנפש. רק ביום חמישי שעבר קרס מנוף על מבנה נטוש בחיפה בנסיבות שעדיין אינן ברורות. יומיים קודם לכן כמעט אירע אסון נוסף, בעקבות קצר במנוף שניסה למקם משטח אבנים גדולות בבניין רב קומות שנבנה ברמת שרת. התוצאה הייתה נפילה של משטח האבנים מגובה של עשרות מטרים אל הקרקע. אבנים אחדות נפלו גם אל הכביש הסמוך. יממה אחת בלבד לאחר האסון שבו נהרגה נטע רוטמן קרסה זרוע של מנוף בירושלים, ככל הנראה בשל ברגים רופפים, ופגעה בבניין. שוב אירוע שבדרך נס הסתיים בלי נפגעים.
האירועים הללו הם דוגמאות מהימים האחרונים בלבד למה שמהווה חלק משגרה מסוכנת בענף הבניין. על פי נתונים שפורסמו בכנסת לפני כחצי שנה, כ‑1,800 מנופים פועלים ברחבי ישראל, אך רק שישה פקחי בטיחות ממונים על בדיקת תקינותם ותפעולם. הסיכוי לבדיקה משמעותית וראויה של המנופים הפזורים באתרי הבנייה בישראל כמעט אפסי.
מנופים בני 40
על פי הערכות מומחים, כ‑600 מהמנופים בישראל הם בני יותר מ‑40 שנה, נתון המחדד את הצורך הקריטי בפיקוח הדוק על תקינותם. המנוף שקרס על רכבה של נטע רוטמן ז"ל היה גם הוא ישן. הוא יוצר בשנת 1984, ושנים לאחר מכן נמכר מחברה גדולה שחידשה את מלאי המנופים שלה. החקירה הראשונית מיד לאחר האסון העלתה גם את האופן שבו תופעל על ידי בעליו. חוקר האירוע ציין כי מדובר במנוף שלא היה בפעילות תקופת מה, וככל הנראה הכשל הטכני שהביא לקריסתו כרוך בהזנחה ובתחזוק לקוי. עוד התגלה בחקירה כי למפעיל המנוף 15 הרשעות קודמות על עבירות בנייה. פרט נוסף במסקנות החקירה נוגע לסמים שנמצאו באמתחתו של המפעיל.
שופט בית משפט השלום בכפר סבא ארז מלמד, שאליו הובא המפעיל להארכת מעצר, כרך את הדברים וסיכם: "החשד הסביר נשען על גילו של המנוף, לצד תפעולו באופן מסוכן ולא מקצועי. המסמכים מעידים שהמנוף עבר בדיקה תקופתית כוללת ונמצא תקין. לכך מצטרף החשד שהחשוד עשה שימוש בסם בצמוד לקריסת המנוף". השופט גם מצא לנכון לבקר את התנהלות ענף המנופאים בישראל. לדבריו, "היעדר אכיפה בענף הבנייה בישראל מוביל ל'מחלת הנפילה' שפוקדת מנופים לעיתים קרובות מדי".
פרקליטו של מפעיל המנוף, עו"ד משה ליפשיץ, הקפיד לציין את צערו של המפעיל מגודל הטרגדיה שאירעה, אך הדגיש שהמנוף עבר באחרונה בדיקה של מכון התקנים וכי לצידו היה מנהל הבטיחות של אתר הבנייה. באשר לסם שנמצא בכליו של האיש אמר עו"ד ליפשיץ כי "מדובר בכמות חומר לשימוש עצמי. אין לזה קשר לגרימת המוות ברשלנות".
ב'קו לעובד' מתריעים שוב על כשלי הבטיחות בענף ואומרים: "על המדינה להגדיל משמעותית את האכיפה שכיום כמעט לא קיימת, ולחייב הגשת תסקירי עגורנים כל חצי שנה. יש לייצר עבודה מתואמת בין הרשויות השונות הפועלות בתחום. כיום משרד הרישוי הוא האחראי על חידוש רישיונות העגורנים, אך מנהל הבטיחות אחראי על קיום הבדיקות (המועטות מאוד שמתקיימות). כמו כן, אין כיום נהלים בנוגע לשנת התיישנות העגורנים, אין הגבלה לגבי שנת ייצור העגורן, וזאת מסיבות כלכליות בלבד, מה שמוביל לאסונות כמו האסון האחרון".
גם עורך הדין ברק קדם, מומחה לדיני נזיקין, תולה את הדברים בחסכנות כלכלית שתוצאותיה טראגיות: "תאונות העבודה בענף הבנייה ברובן המכריע נובעות מרשלנות, והן מעידות על זלזול בשם הרצון לחסוך בעלויות – גם בחיי העובדים. זאת בין אם באי-מתן אמצעי בטיחות הולמים והכשרה ראויה, ובין אם בחומרים הנדרשים לבנייה בטוחה. אומנם החוק מאפשר לפתוח בהליכים פליליים נגד מעסיקים שמזלזלים בתקנות הבטיחות, אך בפועל כמעט שלא נפתחים תיקים כאלה. יכול להיות שהבעיה נעוצה בכך שישנם רק 20 פקחי בנייה המופקדים על כל אתרי הבנייה בארץ, מה שאומר ביקור של מפקח בַאתר רק אחת לשנתיים-שלוש".
מצטרפת לדברים עורכת הדין יונית נחום, גם היא מומחית לדיני נזיקין, שקובעת: "מעסיקים רבים, במיוחד בענף הבנייה, מזלזלים בתקנון הבטיחות וכפועל יוצא מזה בחיי אדם. כך מקרים רבים שבאים לפתחי ובהם עובדים מתחום הבניין, רובם ככולם, מספרים על גמישות בנהלים ואי אכיפה של תקנות הבטיחות. אם זה בעבודה לגובה המצריכה הדרכה מיוחדת, אם זה בהתקנת המנוף וביקורת תקופתית על תקינותו, אם זה בבדיקות שגרתיות שלא מבוצעות ועוד.
"לא פעם מגיעים אליי עובדים שנפגעו בעבודה ותובעים את מעסיקיהם. לצערי, אני מבחינה בכך שהמעסיקים יודעים שהקנסות שיושתו עליהם אם חלילה יקרה אסון הם קנסות נמוכים אם בכלל, ולכן לא טורחים להקפיד על כללי הבטיחות. מי שמפסיד מכך הםהעובדים ואנו עוברי האורח, שמסתכנים בכל מעבר ליד אתר בנייה", אומרת נחום.
עורך הדין קדם מציג את שורת החובות הבסיסיות של מעסיק כלפי עובדיו, חובות שלא ברור עד כמה עברו מהנייר אל השטח: "על המעביד חלות כמה חובות: חובה להדריך את העובדים הדרכה מפורטת, חובה להזהיר אותם מפני הסכנות האפשריות, חובה לפקח עליהם ולראות כי הם נזהרים, חובה לספק להם ציוד תקין וחובה ולספק להם אמצעי בטיחות. גם כאשר העובד התרשל בעבודתו, תוטל האחריות על המעביד מלבד במקרים חריגים".
נגישות כמטרה ציונית
נטע רוטמן ז"ל, שחייה נגדעו ככל הנראה רק בשל רשלנות, הייתה סמל בחייה. נטע ניהלה את מחלקת הייעוץ בעמותת 'נגישות ישראל', ששמה לה למטרה לקדם את שילובם של בעלי מוגבלויות בתעסוקה ובחברה.
"נטע המקצוענית הנגישה מאות מקומות וארגונים, ובכך השפיעה רבות על איכות החיים של אנשים עם מוגבלות בישראל. נטע הייתה אדם עם מוגבלות ונתנה כל חייה דוגמה אישית", ספד לה יובל וגנר, נשיא העמותה. "הייתה לי הזכות לעבוד עם נטע ולהיות גם חבר אישי. לנטע זכויות רבות בהנגשה בישראל. בור עצום נפער לו פתאום בעמותת נגישות ישראל. בזכות פועלה של נטע, מאות ארגונים בישראל נגישים לאנשים עם מוגבלות".
זוהר ישראלי, אחת מחמש היועצות שעבדו תחת שרביטה של נטע, מספרת על "אישה מקסימה, אישה עם המון חוש הומור ויכולת לצחוק גם על עצמה. מנהלת מאוד פרקטית, כזו שכל דבר היה אפשרי בעיניה".
"נטע הייתה מנהלת מאוד מיטיבה ומאוד קשובה לעובדים, מאוד מקצועית, חושבת בגדול איך לפעול מול המערכות הגדולות ולהניע אותן", מספרת ישראלי ופורטת דוגמאות לפעילותה של מחלקת הייעוץ: "המחלקה נגעה בכ‑100 ארגונים גדולים, בהם בנקים, חברות ביטוח, חברות תקשורת, רשתות קמעוניות, סוּפרים ועוד. על כל תהליכי ההנגשה של המערכות הגדולות הללו נטע הייתה המנצחת. זה כלל גם את ההנגשה של המבנים וגם את ההנגשה של השירותים לבעלי מוגבלויות שזקוקים לכך. נטע נגעה בהמון אנשים, גם בארגונים ובמעניקי השירותים וגם באזרחים עצמם".
גם העובדה שנטע מרותקת בעצמה לכיסא גלגלים, לא הייתה בכוחה לשכנע את המנהלים שמולם עבדה להנגיש את שירותיהם. "כשזה עולה הרבה כסף וצריכים תהליכים קשים וחוצי ארגון - יש התנגדויות, אבל נטע הייתה מאוד נחושה ומאוד אסרטיבית. היא ידעה לשכנע גם בדברים שלא האמנו שאפשר לעשות. היה לה קסם אישי גדול מאוד. היא שיתפה את המנהלים שמולה גם בחוויות האישיות שלה, אבל לא על זה היא הסתמכה".
את משימת הנגשתה של ישראל לבעלי מוגבלויות ראתה נטע כיעד ציוני. "היא הייתה מאוד ציונית, מאוד אהבה את הארץ וטיילה בה. היא הנגישה את ישראל מכל הלב ועם המון המון נשמה וערך מוסף. מותה הוא אבידה אדירה".