בשבע מהדורה דיגיטלית

הזנחה פושעת, תיקון מעוות

במשך עשרות שנים לא פעל הליכוד כדי שהתקשורת הישראלית תשקף את מגוון הדעות בציבור, ולא בעיקר את דעות השמאל.

עמנואל שילה , ח' באדר תשע"ח

הסתבך כשניסה לחולל שינוי בדרכים עקלקלות.
הסתבך כשניסה לחולל שינוי בדרכים עקלקלות.
צילום: רויטרס

1

לשרת המשפטים איילת שקד, שלא הצליחה לחסום את מינויה של אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון מכוח שיטת הסניוריטי, יש סיבה טובה לשחרר השבוע אנקת אכזבה.

הפרסומים אודות ניסיון לרקוח עסקה שבמסגרתה תסגור השופטת הילה גרסטל את התיק נגד שרה נתניהו בתמורה למינויה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מוציאים לא טוב גם את גרסטל וגם את חברתה אסתר חיות, שעמה התייעצה בשאלה כיצד להתייחס להצעה הזאת.

גרסטל, שופטת ישרה, דחתה כמובן את ההצעה המושחתת, אבל במחדל תמוה החליטו היא וחיות שלא לדווח על ההצעה למשטרה או לפרקליטות. משום מה הן סברו שאפשר לעבור לסדר היום על ניסיון חמור להשיג השתלטות מושחתת על התפקיד הבכיר והרגיש של ראש התביעה הכללית בישראל. אם אכן הייתה הצעה כזאת מאדם שמקורב לראש הממשלה ורעייתו, לא ברור מדוע לא חששו השתיים מכך שלאחר שנדחתה על ידי גרסטל תופנה ההצעה למישהו אחר, שיחליט לקבל אותה. אם הפרסומים המביכים הללו היו מקדימים בארבעה חודשים, יש להניח שלבית המשפט העליון היה היום נשיא אחר.

2

מכורח אילוצי המקצוע אני קורא את 'ידיעות אחרונות' גם בימים אלו, ולא מצליח להבין איך בכירי העיתון הזה יוצאים יום יום אל השמש הקופחת תוך התעלמות מוחלטת מהחמאה שיש להם על הראש. ארנון (נוני) מוזס, מי שלפי המלצות המשטרה היה שותפו של ראש הממשלה לעסקת השוחד בפרשת 2000, לא מתפטר ולא יוצא לנבצרות. הוא ממשיך להיות המו"ל ובעל השליטה בעיתון, ואף יותר מכך – שמו ממשיך להתנוסס יום יום תחת הלוגו של העיתון כמי שנושא בתפקיד העורך האחראי של העיתון. אז אם נחום ברנע וסימה קדמון וחבריהם ממשיכים לעבוד בעיתון של נוני מוזס משום שהם מאמינים בעיקרון חזקת החפות, אז גם לנתניהו יש חזקת חפות, וכדאי שימתינו בסבלנות עד שנתניהו יורשע. ואם הם לא מאמינים בעיקרון חזקת החפות, אבל מתקשים לוותר על מקום העבודה שלהם גם אם בראשו עומד אדם שחשוד בשחיתות, אז כדאי שלפחות הפעם ישאירו לעיתונאים אחרים את משימת ההטפה הבלתי פוסקת על כך שנתניהו חייב להתפטר כאן ועכשיו.

3

במהלך עשרות שנות שלטונו, הליכוד עשה מעט מאוד כדי לאזן את ההטיה האידיאולוגית בתקשורת הישראלית - גם הציבורית וגם המסחרית. הציונות הדתית, לאחר שזיהתה כי "התקשורת עוינת", הפשילה שרוולים וגייסה משאבים, הקימה כלי תקשורת ברוח יהודית-לאומית, ובמקביל עודדה את בניה לצאת למסע ארוך וקשה של השתלבות בכלי התקשורת הגדולים.

במשך רוב השנים, המאמץ הזה כמעט שלא קיבל רוח גבית מראשי הליכוד. הם לא טרחו לדאוג לגיוון אידיאולוגי בהרכב הכתבים הבכירים, העורכים והמגישים של השידור הציבורי, לא ברשות השידור ולא בגלי צה"ל. הם אפשרו למשה נגבי ז"ל להטיף במשך עשרות שנים את דעותיו השנויות במחלוקת תחת אצטלה של "פרשנות משפטית" מוסמכת ומקצועית. הם הובילו רפורמה ארגונית מקיפה ברשות השידור בלי לדאוג שהיא תכלול גם מהלך עמוק ומקיף של איזון וגיוון אידיאולוגי. גם כשמשרד הביטחון היה בידיהם, הם לא הבינו כמה חשוב למנות לגלי צה"ל מפקד שיוביל שינוי ברוח התחנה, שהיא החממה וקרש הקפיצה של כה רבים מבין עיתונאי ישראל הבכירים.

בשנים מסוימות היה נראה שנתניהו מעדיף שלא לשנות את המצב, מתוך תפיסה שהעוינות התקשורתית כלפיו יוצרת תחושת רדיפה שמניבה לו עוד מנדטים. בקדנציה הנוכחית נתניהו שריין לעצמו את תיק התקשורת ואת המחויבות של השותפות הקואליציוניות לתמוך ביוזמותיו בתחום הזה. אבל גם כשהחליט להעלות את הנושא על ראש שמחתו, הוא פעל בדרכים כוחניות ומגושמות שסיבכו אותו בחשדות פליליים. במקום לאפשר שוק חופשי שבו יוקמו ויפעלו תחנות רדיו וטלוויזיה פרטיות, הוא התרכז בניסיון להשתלט על כלי תקשורת קיימים. במקום לעודד ולאפשר הקמת כלי תקשורת בעלי אידיאולוגיה שמרנית, מסורתית ולאומית, הוא שם את הדגש על הבטחת היחס האישי האוהד אליו ואל רעייתו.

את ההחלטה האם מעשיו של ראש הממשלה היו נגועים בפלילים נותיר ליועמ"ש ולבית המשפט. אבל אם נתניהו הגיע היום למצב שבו צל כבד מרחף על עתידו האישי והפוליטי, אין ספק שלגישתו הכושלת כלפי שוק התקשורת בישראל והדרך הראויה לאזן אותו יש חלק מרכזי במצב העגום הזה.

כתבה אחת יותר מדי

הרב אלי סדן, ראש המכינה הקדם-צבאית בעלי, פרסם לפני שבועיים תגובה מצולמת בעקבות הסערה התקשורתית והציבורית שעוררו דבריו של הרב יוסף קלנר, שפורסמו בחדשות 2. לאחר שהסתייג מתוכן הדברים ומסגנונם, הרב סדן הוסיף וטען שיש גופים שעוסקים באופן שיטתי בצפייה בשיעורים מצולמים של רבני המכינה כדי למצוא בהם חומר מרשיע, מתוך רצון להזיק למכינה. אם היו מי שראו בכך סוג של תיאוריית קונספירציה פרנואידית ומרחיקת לכת, באה כתבה נוספת השבוע בערוץ 2 והוכיחה שהדברים נכונים.

הפעם ההתקפה כוונה אל הרב סדן עצמו, הדמות הציבורית הבכירה במכינה, חתן פרס ישראל ומי שנחשב לאבי המכינות הקדם-צבאיות.

בכתבתה של מיכל פעילן הובאו כמה דקות מתוך שיחה בנושא היחס לחיילות שהעביר הרב סדן לתלמידיו לקראת גיוסם. תוכן הדברים שאמר הרב סדן הוא יותר מלגיטימי. במילים שלו, הוא הנחה את תלמידיו לא ליצור קשר אישי עם חיילות, להתייחס אליהן באופן קורקטי ולא לטפח איתן קשרי ידידות ורומנטיקה. במקום שבו נדרש שיתוף פעולה או סיוע, למשל לקנות בשקם משהו לחיילת שעוד לא אכלה, יש לפעול באופן שהסיוע לא יתפרש כפלירטוט או כניסיון ליצור קשר רומנטי. במקרים קיצוניים של איסור הלכתי ברור, כגון כשחייל וחיילת נדרשים במהלך אימון להתחבא יחד בשוחה כל הלילה, יש לסרב פקודה.

כל אלה דברים ראויים ולגיטימיים, ואני בטוח שאילו נדרש הרב סדן להנחות חיילות דתיות כיצד עליהן להתנהג מול חיילים בצבא הוא היה אומר להן דברים דומים. פה ושם השתחלו לתוך הדברים ניסוחים שנכון היה לעדן אותם, בפרט בשיעורים שמצולמים ומועלים לרשת, אך ממש לא משהו שמצדיק אייטם חדשותי. אבל בחברת החדשות של ערוץ 2 רצו לעשות עוד סיבוב על מכינת עלי, והביאו את אנשי 'הפורום החילוני', היו"ר רם פרומן והיועץ המשפטי יאיר נהוראי, כדי שיסבירו כמה שהדברים הם חמורים.

רם פרומן דיבר על כך שלא היה רוצה שבתו תשרת תחת מפקדים שקיבלו את החינוך הזה. כדאי שיחשוב שוב. אבא שלי, הרב דניאל שילה, השיב פעם לאישה ששאלה מדוע אינו לוחץ יד לנשים, שביחסי גברים ונשים זה כמו בכביש – שמירת מרחק מונעת תאונות. יחסי ידידות וקירבה בין מפקדים לפקודותיהם גולשים לא פעם למצבים של רומנים מרצון במקרה הגרוע וליחסים של ניצול מיני במקרה העוד יותר גרוע. כך גם ביחסי מורים ותלמידותיהם, כפי שמלמדים המקרים החמורים בבית הספר 'תלמה ילין' שנחשפו לאחרונה. אם אנשי 'הפורום החילוני' רוצים להיות בטוחים שהבת שלהם לא תיקלע למצב כזה, כדאי שהיא תשרת דווקא בסביבתם של מפקדים שהפנימו את העקרונות וכללי ההתנהגות שמנסה הרב סדן להנחיל לתלמידיו.

העובדה שמדובר במסע צייד ובפס ייצור שיטתי הומחשה גם בכך שעו"ד יאיר נהוראי, שצולם השבוע לכתבתה של מיכל פעילן, חזר על דרישתו להפסיק את המימון הממשלתי למכינת עלי, אותה דרישה שכבר נשמעה מפיו בכתבה על דברי הרב קלנר (אגב, גם הכתבת וגם אנשי 'הפורום החילוני' אפילו לא יודעים להגות נכון את השם עלי, עם צירה תחת האות עי"ן). בעיניו של נהוראי, העובדה שהמימון הזה תורם להכשרתם של מאות קצינים ולוחמים מוכשרים ומסורים, שאין חולק על תרומתם החשובה לביטחון המדינה, היא כנראה עניין שולי.

הכתבה הזאת, אייטם אחד יותר מדי, לא זכתה להתייחסות נרחבת ולא הצליחה לחולל סערה כמו בסיבובים הקודמים. אפילו כתב 'הארץ' חיים לוינסון יצא להגנתו של הרב סדן. בשבוע שבו הצטלמו 24 קציני פורום המטכ"ל עם נשיא המדינה, ושוב הומחשה העובדה שאין ביניהם ולו חובש כיפה אחד, אולי הגיע הזמן להירגע עם הדוסופוביה הזאת?

לתגובות: eshilo777@gmail.com