יהוידע ניזרי, שפונה מעמונה ומשתתף בימים אלה בתוכנית 'מאסטר שף', שיחזר בראיון ל'ידיעות אחרונות' אירוע קשה שעבר עם משפחתו לאחר הפינוי.
"זה קרה כמה שבועות אחרי שעקרו אותנו מהבית. אשתי קבעה עם חברה לקחת את הילדים לים בתל־אביב. להתאוורר. הם יצאו בשני רכבים. עשר דקות צפונה מהבית יש כפר בשם סינג'יל. ושם ארבו להם מחבלים. המשפחה שלי נרגמה. הילדים עם חתכים בראש. אשתי חטפה את האבנים מהמחבלים האלה, ואם הייתה מאבדת שליטה, הרכב היה מפוצץ מכל הכיוונים. גם חברה שלה חטפה", מספר ניזרי.
הוא ממשיך ומתאר את הרגעים הקשים ואת ההפתעה שחוותה משפחתו. "היא הצליחה להיחלץ משם, וכמה מאות מטרים אחרי זה נעצרה. ותראה מה זה: ערבים מקומיים הגיעו אליהם. הוציאו מים, עזרו, חבשו. אתה מבין מה קורה פה? יש לך אנשים, לדעתי 70 אחוז לפחות, שרוצים לחיות איתנו בשלום".
את ניזרי האירוע כולו תפס כשהוא מנמנם ביום שישי בביתו. "מזל שלא השתקתי את הטלפון. 'תמר'. עונה לה. וישר אני שומע צרחות. 'חטפנו אבנים, אבל כולם בסדר!' המולה. אני לא יכול לתאר בכלל מה עובר בראש. זו המשפחה שלי! במהירות הבזק נוסע לשם. ואז קולט שגם אני נכנס לעין הסערה. בבית החולים מצאתי את הילדים שלי חבולים, דם, זכוכיות, בוכים, אבל חיים. ההקלה הכי גדולה שיש. וגם התחושה הכי קשה בעולם".
הוא מספר גם על ההתמודדות של ילדיו עם פינויים מביתם. "העקירה היא כאב אמיתי. אבל הם ילדים חזקים. גם כשידענו שזהו, התייעצנו עם פסיכולוגים ואנשים מנוסים מגוש קטיף. והם אמרו לנו שהילדים הגדולים, אלה שלא נאבקו — הם נשרטו הכי הרבה. אז כאן, הילדים שלי לא הלכו בלי מאבק. והיה לי קשה. ראיתי איך הם מבצרים את החדר, ברזלים, ריתוכים, ואמרתי 'השם ישמור'. הם היו קשורים שם עם הרגליים, חטפו מכות עם אגרופים, וזה היה נורא ‑ אבל הם ידעו שהם עושים את הדבר הנכון, עם כל הכאב והצער".