1. שרת המשפטים איילת שקד רשמה ביום חמישי האחרון בשעות הערב הישג יפה מאוד בנושא מינוי השופטים.
למען האמת, ההישג לא היה רק בערב, גם המינויים שנסגרו בצהריים לבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר היו טובים, והם חלק חשוב במאמציה של שקד להביא רוח חדשה וטובה יותר למערכת לא רק מלמעלה אלא גם מלמטה.
ובכל זאת חשוב לומר כאן משהו ברור, הישג יפה, אפילו יפה מאוד, עדיין איננו "מהפכה". מוקדם מאוד לדבר על מידת השינוי שנראה במערכת המשפט בשנים הקרובות, ובטח שלא ניתן לצפות לכך שאופייה של המערכת ישתנה מייד. מי שמאמין שיש כאן מהפכה, סופו שיגיע מהר מאוד לשברון לב.
2. רבבות ההולכים היום אחר מיטתו של הרב שמואל אוירבך יהיו מן הסתם מקרב אנשי "הפלג", אותה קבוצה שמרכזה בירושלים ואשר הובילה קו קיצוני מאוד כלפי מוסדות המדינה, למרות השתייכותה למגזר החרדי ליטאי הרגיל. מדובר בקבוצה שהובילה את מרבית ההפגנות הפרועות בתקופה האחרונה, ואחראית לכמעט כל המחאה הקולנית נגד "גזירת הגיוס", ששיבשה לרבים מאיתנו את שגרת החיים.
לכן יהיה מעניין מאוד לראות מי יוכתר כמנהיג ה"פלג" בימים הקרובים. שאלת ההנהגה קריטית במיוחד מאחר שלמנהיגותו של הרב אוירבך היה חלק מרכזי מאוד בעצם קיומו של "הפלג". אם ההנהגה החלופית לא תהיה חזקה וסוחפת כמו זו של הרב אוירבך הפלג עשוי להפוך תוך זמן קצר לאפיזודה שולית, ואולי אפילו לאפיזודה חולפת.
3. אחת החידות שמציקה כבר כמה שבועות לשמאל הישראלי היא איך נתניהו ממשיך להוביל את המערכת הפוליטית, ממשלתו עדיין יציבה וגם הסקרים מחמיאים לו, למרות הכל.
התשובה נעוצה כמובן גם בכך שהציבור הימני לא אידיוט, והוא מעדיף לחכות לסיום סאגת החקירות ולמסקנות הסופיות, אבל היא נעוצה גם בעוד דבר אחד מאוד משמעותי: החשש מעליית השמאל.
הימין הישראלי לא כל כך נאמן לנתניהו, כמו שאין לו שום כוונה להפקיד את הנהגת המדינה בידי לפיד או גבאי, ולא משנה כמה הם ינסו להתחפש לימניים. מצביעי הליכוד, הבית היהודי וישראל ביתנו רוצים קודם כל ממשלת ימין, ולכן הם כרגע בעד נתניהו. הנאמנות איננה אישית, היא נאמנות לדרך, אלא שהיום מנהיג הימין הוא נתניהו.
מעבר לכך, התחושה בימין היא שהחקירות, והמסע התקשורתי המתלווה אליהן, גם הוא איננו תמים. הוא לא רק מאבק לביעור השחיתות. מדובר בניסיון להעביר את השלטון לידי השמאל במסווה של עיסוק בשחיתות, ואת זה מרבית הימין לא מוכן לבלוע.
4. בימין, כך מתברר, יש למרבה הצער אנשים שמעדיפים להתכחש לעובדה שמדובר במלחמה על שלטון הימין. אידיוטים שימושיים תמיד היו בימין, אך נדמה שבתקופה האחרונה לנוכח חקירות נתניהו הם הולכים ומתרבים, באופן טבעי.
נכון, נתניהו וימין אינם שמות נרדפים, ויש ימין גם בלי נתניהו, אבל המאבק שמתנהל כרגע הוא לא מאבק אישי של נתניהו, הוא מאבק על השאלה האם שלטון בישראל מתחלף בדרכים דמוקרטיות או בחדרי החקירות. מי שמצטרף כעת לקריאות להדחת נתניהו מכשיר את הקרקע לא רק להפלת שלטון נתניהו בחדרי החקירות, אלא גם להפלת שלטונם של יורשיו ומחליפיו.
5. מנגד, כאשר בשמאל לא מצליחים להבין את התחזקותו של נתניהו בסקרים, הכותרות עוברות למחוזות ההזיה. כל למשל כותרתו של מאמר ב"הארץ": "נתניהו היפנט את הבייס - מי יעיר אותו?" כביכול תמיכה בנתניהו לעת הזאת יכולה להיות רק תוצאה של היפנוזה, או כל אבחנה אחרת מתחום הטיפול בנפש.
וזו, אם תרצו, בעייתו הכי גדולה של השמאל על רגל אחת: ההתנשאות. המחשבה שלפיה אם רק יפקחו העיניים לימניים האלו, הנבערים והמהופנטים, הם ישר יערקו למחוזות השמאל. לא, חברים יקרים ב"הארץ", הבייס ממש לא מהופנט, הוא פשוט לא עובד אצלכם, תתעוררו אתם מההיפנוזה שאתם נתונים בה כבר 40 שנה