תמימות של עיתונאים
תמימות של עיתונאיםצילום: Olivier Fitoussi /FLASH90

במוצאי שבת האחרון צפיתי בסרט הקולונוע המצויין "העיתון" בכיכובו של טום הנקס ובבימויו של סטיבן ספילברג.

הסרט למעשה מספר את נסיונותיו החוזרים ונשנים של נשיא ארצות הברית, ריצ'ארד ניקסון, למנוע פרסומים מביכים אודות עומק מעורבותה של ארצות הברית במלחמת האזרחים בוייטנאם.

מדובר היה במסמכים מסווגים של הפנטגון שהציגו תמונה שונה בתכלית ממה שהוצג לציבור ודיברו על מעורבות אמריקנית בוייטנאם הם בפוליטיקה והן בכח צבאי בתקופה ארוכה ביותר עוד מימי סוף מלחמת העולם.

כאילו מתוך הקלחת של נתניהו, נוני מוזס, אתר וואלה, ישראל היום ועוד – רואים כי העולם לא השתנה כהוא זה במשך עשרות שנים. על פי החשדות אצלנו בביצה הימתיכונית בנימין נתנינו פעל באמצעים כאלו ואחרים על מנת לקבל סיקור חיובי יותר (ויש שיגידו הוגן יותר) במספר ערוצים ברחבי המדינה. החקירות סובבות סביב אילו אמצעים הפעיל נתניהו.

גם ב"העיתון" של ספילברג, מודה עורך העיתון והשחקן הראשי כי הוא היה מקורב לנשיא האמריקני המנוח, ג'ון קנדי, ודאג תמיד לסיקור חיובי של הנשיא עד הרצחו בנובמבר 1963. ואצלנו – ידועים הם קשריו של העיתונאי דן מרגלית עם אהוד ברק, וקשריו של ארא"ל סגל עם בנימין נתניהו – וכמובן קשרים של רבים מהעיתונאים עם בכירים כאלה ואחרים במערכת הפוליטית. נראה שהקשרים הם פסאודו-ידידותיים. העיתונאי דואג לסיקור חיובי ואילו הפוליטיקאי דואג לדיווח "מהשטח" בזמן אמת.

עיתונאים רבים כמו גם הפוליטיקאים איבדו כבר מזמן את היושר המקצועי שלהם ופועלים לקידום מעמדם. עכשיו זוהי תקופתם של עיתונאים שאינם בצידו של נתניהו להכפיש על הניסיונות של נתניהו לפגוע ב"אינטגריטי העיתונאי" וחופש העיתונות שאינו אלא "כלב השמירה של הדמוקרטיה", בעוד הם עצמם מקושרים ורבים מהם פועלים מטעם פוליטיקאים אחרים ואינטרסים שונים בתכלית.

הגיע הזמן שעיתונאים כאלה ואחרים יודו בקשרים שלהם עם נבחרי הציבור ויציגו אותם קבל עם ועדה – אז ורק אז יוכלו לקבול על פגיעה בחופש העיתונאי.

(הכותב הוא תחקירן פורום קדם למזרחנות והסברה)