והעמידו תלמידים הרבה - טור אישי

בשבוע הזה מאות ואלפי תלמידים ותלמידות בחמ"ד יקבלו תשובות מעשרות ישיבות ואולפנות. מי לשבט ומי לחסד. מי יכנס ולמי אין מקום.

הרב נעם הכהן , י"א באדר תשע"ח | עודכן: 12:41

הרב נעם הכהן
הרב נעם הכהן
צילום: עצמי

"והעמידו תלמידים הרבה שבית שמאי אומרים, אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר. ובית הלל אומרים, לכל אדם ישנה. שהרבה פושעים היו בהם בישראל, ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצאו מהם צדיקים וחסידים וכשרים" (אבות דרבי נתן, ב', ט').

סוגיית למי מלמדים ולמי אין מלמדים – סוגיית חוצת דורות ויבשות היא. שומרים בכניסה לבית המדרש באו והלכו, לבשו צורה ופשטו צורה – ועדיין בעינה עומדת.

בשבוע הזה מאות ואלפי תלמידים ותלמידות בחמ"ד יקבלו תשובות מעשרות ישיבות ואולפנות. מי לשבט ומי לחסד. מי יכנס ולמי אין מקום. למי יאמר 'ברוך אתה בבואך' ולמי יאמר 'בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו'.

עם השנים המצב מחריף. הציבור החפץ בחינוך אליטיסטי גדל והמקומות במוסדות לא גדלו בהתאמה. ישנה ישיבה המתהדרת בכך שכאלף תלמידים מתחרים על כששים מקומות!

יש לכך השלכות קשות. הן מצד המתקבלים והן מצד אלו שאינם. ישנן גם השלכות ציבוריות.

מצד אלו שאינם מתקבלים ההשלכות די ברורות. נער או נערה בני כ14 הנענים בשלילה נפגעים מתשובה כזו באופן חד. יש כאלו שידעו לעמוד בכך אך יש כאלו שלא. הכרתי עשרות כאלו. עבורם זו אמירה קשה על מצבם. האישי, הלימודי, הדתי והחברתי. חברה שלימה המקדשת את תהליך הקבלה למוסדות הללו כאומרת לבניה – זה המבחן שלכם. המבחן בה"א הידיעה. די אם ננסה לחשוב על מבוגר הנענה בשלילה ממקום עבודה. על בחור ערב גיוס שלא מתקבל ליחידות עליהם חלם והתאמן חודשים בכדי לזכות לבוא בשעריהן.

בשלבים ראשונים של גיל ההתגברות חווית כישלון כזו אינה דבר של מה בכך. ראיתי לא פעם חבורת נערים העומדת בפתח הכיתה וכל אחד מספר על המקומות אליהם התקבל ובצד עומד זה שלא התקבל לאף אחד מהמוסדות אליהם ניגש לבחינת כניסה. ואני מזמין את הקוראים לתשאל מחנכים ומחנכות של בני ובנות כיתות ח' כעדים לדבריי.

אך לא רק לאינו שאינם מתקבלים.

גם למתקבלים, לענ"ד, הדבר מסב נזק. זה היודע שהוא אחד מאלף. מה עובר בראשו ובליבו? חכם אני. עשיר אני. גיבור אני ולא פעם יודע הוא – "בן טובים" אני. טיפוח צדדים כאלו באישיות של נער או נערה בגיל כזה אינה בריאה. לא נכונה. הייתי פעם בשיחת פתיחה בישיבת עילית כזו. ראש הישיבה לא חסך בתיאורים אודות 'הסיירת'. זו סיירת, אתם התקבלתם לסיירת – כך פנה לחניכיו.

ההשלכות הציבוריות הן עוד יותר מרחיקות לכת. בגיל צעיר כל כך דרכם של חברים ושכנים נפרדת. מי שעד כה ישב לצד חברו וחלק איתו את אותה הכיתה כבר לא טוב עבורו. כבר לא ראוי לו.

בגיל 14 מתחילה להיבנות האליטה. קבוצת האיכות. אלו שיכולים לשלם כ20,000 ₪ בשנה ושהם "חכמים, עשירים, ענווים ובני טובים". הגיע לידי מבחן קבלה של אחת מהישיבות. לא רק שישיבה זו בוחנת שלא לפי כללי החמ"ד, ואני כעת מניח לנושא זה על אף חומרתו, אני מסתכל על המבחן ואומר לעצמי – אוניברסיטה! לא פחות. ברור מי יעמוד בזה וברור מי לא. ברור ילדי מי ילמדו שם וברור ילדי מי לא ילמדו שם.

רבים שואלים – אז מה האלטרנטיבה?

שאלה זו ראויה למאמר בפני עצמו. ויש מה לעשות. לענ"ד, מראש נכון היה שכל תלמיד ילמד באזור המגורים וחדל עם ישיבות ארציות. יש לערוך חשיבה מחודשת על מבנה מוסדות החמ"ד הישיבתיים והאולפנות. אך בשלב זה אכתוב בצורה הפשוטה ביותר – כן, קבלו את כל מי שבא בשעריכם. כל מי שבא ומצהיר – אני מקבל עליי את אורח חיי הישיבה וכלליה. מקבל עליי את מערכת הלימודים ותכניות הלימודים – קבלו אותו.

בתלמוד הבבלי, במסכת ברכות למדנו:

"תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי אמר רבי יוחנן פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי. הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל אמר דלמא ח"ו מנעתי תורה מישראל!! אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא. ולא היא!! ההיא - ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה".

רבן גמליאל העמיד שומר לבחון ולבדוק ולאפשר שרק מי שתוכו כברו יכנס לבית המדרש. עם העברתו מתפקידו כנשיא והעמדת רבי אלעזר בן עזריה כנשיא – סילקו את השומר מהפתח.

באותו היום נתווספו מאות ספסלים בבית המדרש. מאות תלמידים. אמנם מן השמים מראים לרבן גמליאל סימן ליישב דעתו אך משמעות הגמרא ברורה. אכן נמנעה תורה מישראל. אכן ראוי היה שלא להעמיד שומר בפתח בית המדרש.

המימרא בראש דבריי מוכרת לכולם. מימרא מאבות דרבי נתן. פוסקים רבים פסקו כבית הלל. אך לצערי עולם שלם של תורה נבנה אחרת. נבנה על אדני השומרים – מבחני הכניסה, יכולות כספיות גבוהות ומעמדות. נבנה על מי עשיר ומי לא. מי בן טובים ומי לא. מי חכם ומי לא. ותורה – מה תהא עליה? ובני עניים שמהם תצא תורה – מה עליהם?

הכותב הוא רב ביה"ס באולפנת אמי"ת אוריה באר שבע