"פשפשים יש תמיד, הבן-אדם נמחק בכלא"

גונדר בדימוס שלמה טוויזר מספר על ההלם הראשוני שמקבל כל אדם בתא המעצר, "הדלת נסגרת ואתה הופך למספר, זה יום מקולל".

בני טוקר , י"ב באדר תשע"ח

אילוסטרציה
אילוסטרציה
Thinkstock

גונדר בדימוס שלמה טויזר, לשעבר מפקד בתי כלא בישראל, מבין את תלונותיהם של חלק מעצורי הפרשות האחרונות על תנאי מעצר קשים.

"כל אדם, במיוחד אנשים מהסוג שעצורים כרגע בפרשיות 4000 ו-3000, אנשים שכל הזמן רגילים למשרדים ולעוזרים, פתאום מגיעים לבית מעצר... כשאתה מכניס אחד כזה לתא, שישמע את הצעקות, יריח את הריח של בית המעצר, הוא כבר באופן אוטומט מקבל הלם ראשוני שאי אפשר לתאר אותו", מעיד טוויזר.

לדבריו, אין אדם שיכול לעמוד בהלם שכזה. ''גם אני שנהייתי מנהל בית הסוהר, הניסיון הראשון שעשיתי זה להיכנס לתא, סגרתי את עצמי ואמרתי 'אל תפתחו לי עד הבוקר'. קיללתי את היום הזה שקיבלתי החלטה כזאת".

טוויזר מתאר את המציאות הלא נעימה בתא המעצר, "פשפשים יש תמיד, בבית מעצר נכנסים ויוצאים מאות עצירים. נכון שעושים הדברות, פעם בחודש מנסים לכבס את השמיכות אבל מכת היתושים והפשפשים האלה תמיד קיימת ולא בצורה מוגזמת".

"אי אפשר להגיד שכל התא מלא בפשפשים. המעצר הוא קשה מאוד, התנאים הם לא תנאים, המיזרון הוא לא אותו מזרון, זה בכלל עולם אחר וזה חלק מתהליכי החקירה. תאר לעצמך אם היו לוקחים אותך לחדר בית מלון ונותנים לעצור ארוחת בוקר, צהריים וערב אז הוא לא היה מדבר''.

טוויזר מסביר כי ''התנאים הסביבתיים עוזרים ומשפיעים על אותו אדם שהוא אומר 'אני מוכן להגיד מה שאתם רוצים רק תוציאו אותי החוצה'. ולכן התיאור לפעמים הוא מוגזם. להגיד שלא נתנו לו להחליף חולצה זה לא נכון. לעצורים מותר לבני משפחות שלהם להביא להם בגדים. הייתי מפקד מעצר אבו כביר, מנהל כלא ניצן, כלא רמלה ועוד בתי סוהר, כל בוקר הסתובבתי לשאול בשלומם של העצורים, האם קיבלו תרופות, האם חסר להם משהו, האם יש להם את השמיכות. תמיד שמעתי את הטענות שיש פשפשים או שצריך בגדים אז מסייעים, עוזרים כמה שאפשר. אל תשכח שבן אדם שנמצא בתהליכי חקירה האחריות על התנאים שלו היא של היחידה החוקרת ולא של השב"ס".

טוויזר מסביר מדוע לאנשי צווארון לבן קשה מאוד המעבר לחיים בבית הכלא, "ברגע שנעלת עליו את הדלת בלילה, ברגע שהוא נמצא תחת אבטחה, אתמול הוא היה עוזר או מנכ"ל והיום הוא תלוי בחסדיו של אותו סוהר או מנהל אגף שיפתח לו, שיתן לו דברים כאלה.

"הבן אדם נמחק, הוא לא בן אדם, במעצר הוא מספר ואנחנו מנסים כמה שיותר לשמור על הצורה של אותו אדם, לעזור לו לעבור את בית הסוהר".

לדבריו אחרי החקירה הראשונית ועם המעבר לבית הכלא, התנאים משתפרים, "לעצור לא מגיע כלום, הוא עדיין בחזקת חף מפשע וכל עוד שהוא עצור יש לו מצד אחד זכויות יותר מאשר לאסיר, כי העצור עדיין לבוש בבגדים האזרחיים שלו, אתה לא יכול להתנהג אליו כמו אסיר אבל אם הוא בחקירה הוא לא מקבל ביקורי משפחה.

"ברגע שהוא מקבל מעצר עד תום ההליכים הוא הולך לבית מעצר בניצן או במקום אחר ושם הוא יתחיל להתרגל לקראת כניסתו לבית סוהר, זה נקרא טרום בית סוהר, שמה הוא צריך להתמודד לחיות כמו כולם".

טוויזר מתאר את התנאים הטובים שזוכים להם בסופו של דבר אסירי הצווארון הלבן, "את הצווארון הלבן לוקחים לבתי סוהר 'פתוחים', לא כלא מעשיהו אלא מחנה מעשיהו, שם יש יותר אוויר, תאים יותר מרווחים, איפה שישב אולמרט. שם לא ישנים עשרה או 12 אנשים בתא ויש פחות פשפשים כי יש שם יותר היגיינה, אנשים יותר קבועים והם יודעים שהם הולכים לחיות בתא הזה שלוש-ארבע שנים כך שהם שומרים על יותר היגיינה והם לא מכניסים כל שמיכה. הם מביאים שמיכות מהבית".

הוא מקווה שההנהגה הנוכחית תדאג לתנאים טובים יותר בבתי הכלא בישראל, נוכח העיסוק התקשורתי בנושא. "פתאום אתה רואה את הפוליטיקאים מדברים על הצפיפות בתוך בית הסוהר. לנו אסור להגיד את זה אז אולי הגיע הזמן שהציבור יתעורר ויכירו באנשים שמאחורי הסורגים כי גם הם עלולים להגיע לשם.

''לכן עדיף להם להכין בתי סוהר נורמליים, שיהיו מספיק מקומות נקיים ומסודרים לקראת כניסתם חס וחלילה".