כשהייתי בת חמש אבא ואמא שלי הלכו למסיבה. אבי הרגיש לא טוב ויצא החוצה לנשום אוויר, אבל הוא לא הצליח. הוא חטף דום לב ונפטר בגיל צעיר מדי, של שנינו. הלכתי לישון עם שני הורים, וקמתי עם אחת.
אני חושבת שמיותר להגיד שהרגע הזה שינה אותי לגמרי. יש את האיה ההיא של לפני, שאותה אני לא מכירה ולא זוכרת וכנראה שהיא נפטרה איתו, ויש את האיה של אחרי - אותי. מכל ההשפעות שהמוות שלו השפיע עליי, הדבר המשמעותי והעמוק ביותר שהפך לאוטומטי כמעט כמו לנשום הוא החוסר בפרידה. מעולם לא נפרדנו, אני והוא. אני לא זוכרת שאמרתי "אני אוהבת". לא יודעת אם ילדה בת חמש יכולה להבין מה זו פרידה.
החוסר הזה לעיתים מנהל אותי. הוא שם כל הזמן, ובלי שאני שמה לב הוא מתגנב שוב, מחכה להרים את ראשו. שנים אני עובדת על זה, מנסה לגזול ממנו את כוחו ולהשיב אליי את כוחי. להסביר לו מי מבין שנינו הבוס בסיפור הזה. אבל הוא כל כך בראשיתי אצלי, הוא צף ועולה במיליון ורסיות וסיטואציות בחיי, קצת כמו היצר הרע, תוקף ברגע שאני מסירה מגננות ובטוחה שניצחתי.
לפעמים אני מצליחה להדוף אותו, אותו ואת המחשבות המטלטלות שהוא מביא איתו. אבל לפעמים הוא גורם לי לרוץ קדימה, למחוזות מחשבתיים קשים, החוסר בפרידה שלי. אין סוף פעמים הפלגתי בדמיוני לתרחישים הקשים מכול. כל פעם עם אהוב אחר מאהוביי, חס ושלום. זה יצר הישרדותי. אעשה הכול כדי להיות מוכנה, לא להיתפס שוב נטולת מגננות. פעם אחת הספיקה, כמעט הייתה קטלנית. אבל מה שקורה זה שבסיטואציות הכי לא קשורות, טריוויאליות וטיפשיות, מצאתי עצמי עם דמעות שמציפות את העיניים מהפחד שזו הפעם האחרונה.
חשבתם פעם על הפעם האחרונה כקונספט? אם מנטרלים טראומת ילדות לא פתורה, תגלו שהסתכלות על דברים כאילו זו הפעם האחרונה שהם יקרו יכולה להיות רגע מכונן. אשתדל להוציא את המורבידיות, ומחילה מראש אם אני לא מצליחה.
אז מתי בפעם האחרונה הסתכלתם על בן הזוג שלכם כאילו זו הפעם האחרונה? אני חושבת שתגלו שמתחת לשחיקה היומיומית, מתחת ל"אני לוקחת, אתה מחזיר", מסתתרת אהבה עמוקה שהיא התשתית להכול. אהבה שהיא לפעמים רדומה, לפעמים רק עייפה. אז תעצרו. תסתכלו לרגע, בפעם האחרונה. אני בטוחה שתרגישו הצפה אדירה של אהבה, של רצון לחבק, להרגיש אהובים ואוהבים, של רצון לא לנתק את החיבוק לעולם, גם אם קשה. יציף אתכם געגוע, כזה שאתם לעולם לא רוצים להרגיש כלפי מי שעמדתם איתו מתחת לחופה.
אל תחכו
מתי בפעם האחרונה הבטתם בילדים שלכם, כן, אלו המעצבנים, שמוציאים אותנו מדעתנו, כאילו זו הפעם האחרונה? פתאום כל העצבים ייאלמו דום. פתאום תסתכלו ותראו נשמות. נשמות שרוצות אהבה והכוונה, שצריכות מאיתנו מחילה וכף זכות. גם אם הקול שלהם חזק מדי, הדיבור שלהם חצוף מדי, או שפתאום קול של גבר עצבני יוצא מהבכור שלפני רגע עוד היה תינוק בעריסה. תסתכלו רגע, בפעם האחרונה. מיליון נשיקות לא מספיקות, נכון? הרצון להיות שם בשבילם, בשבילכם, פועם חזק כרגע. כי באמת של האמת, שום ריב על התעוררות בבוקר או חוסר הכנת שיעורי בית לא שווה שנייה לבזבז עליו, אם זו הפעם האחרונה. כשמסתכלים ככה, זה ממיס כל כך הרבה ריבים קטנים, התכתשויות ומילים מיותרות, שמתויקות היכן שהוא בנפש הילד.
מתי בפעם האחרונה חשבתם על ההורים שלכם כאילו זו הפעם האחרונה? מתי אמרתם להם תודה על האין קץ שהם הקדישו לכם? מתי הסתכלתם עליהם וראיתם אנשים שעשו הכי טוב שהם יכלו, למרות שאנחנו מלאי טענות? תסתכלו רגע, בפעם האחרונה. הלב שלכם יתמלא מחילה כלפיהם. תגלו שאתם סבלנים יותר, מכבדים יותר. מוקירים אותם, כמו שמגיע להם. אל תחכו לפעם האחרונה, תגידו להם עכשיו תודה.
מתי בפעם האחרונה התפללתם כאילו זו הפעם האחרונה? מתי עמדתם מול בורא עולם כאילו זו הפעם האחרונה שאתם עומדים לפניו, עד למשפט על חייכם? מתי לקחתם את כל הזמן שבעולם כדי לבקש בשבילכם, בשביל הילדים, החברים, המשפחה, כי לא יהיה זמן אחר? אז תחשבו על זה רגע, על התפילה האחרונה. היא קצת מזכירה את התפילה הראשונה של ראש השנה? היא חזקה ממנה? אתם מבינים פתאום כמה החיים יקרים לכם? אני בטוחה שזו תהיה תפילה מלאת כוונות, תפילה שהודפת כל תירוץ לרוץ הלאה, להמשיך בחיים. היא החיים. פתאום לכל מילה יש משמעות, פתאום הלב רוצה לבקש, להתחנן, להודות על מה שיש. תפילה כזו משנה עולמות, הופכת דינים, מנקה את הלב. אז למה אנחנו לא מתפללים ככה כל יום?
מתי בפעם האחרונה הדלקתם נרות שבת כאילו זו הפעם האחרונה? מתי אכלתם גלידה כאילו היא הגלידה האחרונה? מתי צחקתם עם חברים כאילו זו הפעם האחרונה? מתי חגגתם יום הולדת כאילו הוא האחרון? מתי הסתכלתם על שולחן השבת שלכם כשכל המשפחה יחד כאילו זו הפעם האחרונה? החיים שלנו מלאים. מלאים בכל טוב, בחוויות מדהימות שמתעמעמות בגלל העייפות היומיומית. אבל אם נשים עליהם אור יקרות של זמן שלא יחזור, אנחנו נזכה לראות את העושר הגדול שיש לנו. אפילו שבעזרת ה' זאת לא הפעם האחרונה.
שקשוקת תרד וגבינת פטה
לפעמים ממש בא שקשוקה, אבל אין סבלנות לתהליכי בישול העגבניות. לממהרים וחסרי הסבלנות, כמוני, שקשוקה מהירה ירוקה וטעימה.
חומרים:
1 בצל קצוץ / 2 שיני שום קצוצות / חבילת עלי תרד שטופה / פלפל ירוק חריף קצוץ - לא חובה / 6 ביצים / 100 גרם פטה עיזים חתוכה / שמן זית / מלח
אופן ההכנה:
מטגנים את הבצל / מוסיפים את השום והפלפל הירוק ומטגנים כחצי דקה / מקפיצים את עלי התרד. הם מגירים מים שיבשלו אותם, זה ייקח דקה אן שתיים / מוסיפים את הביצים ואת חתיכות הגבינה ומכסים לכמה דקות / מעט מלח על הביצים כי הגבינה מלוחה מעצמה, ובתיאבון.
לתגובות: [email protected]