בשבע מהדורה דיגיטלית

הלכות לחיצת יד

כיצד לוחצים יד? באיזו עוצמה? וכמה זמן צריכה להימשך הלחיצה? טור מיוחד לפורים

דביר שרייבר , י"ז באדר תשע"ח

אישית לוחצת. לחיצת ידיים
אישית לוחצת. לחיצת ידיים
צילום: פלאש 90

כל הזמן מדברים פה על נתניהו כן ונתניהו לא, ואיך הוא ואלוביץ' לחצו ידיים בסתר ואיך הוא ואלשיך עושים אחד עם השני הורדות ידיים, ואף אחד כבר לא זוכר שהידיים לא חייבות לתפקד רק בסתר.

יש גם לחיצות יד פשוטות בלי עסקאות אפלות ועדי מדינה, למשל לחיצת יד בין שני אנשים ביציאה מבית הכנסת בליל שבת, אשר מעבירים זה לזה רחשי אהבה וחיבה והמון חיידקי שפעת.

וכאן נשאלת השאלה – כיצד לוחצים יד? שהרי לכל דבר יש הלכות מפורטות וברורות, ותמוה שדווקא לעניין כל כך יסודי ויומיומי אין הדרכה כיצד לנהוג, באיזו עוצמה ללחוץ ומתי להרפות, איש הישר בידיו יעשה וכל דאלים גבר ולוחץ כאוות נפשו וידו. לכן, לזיכוי הרבים ולכבוד חג הפורים, ליקטתי אני הקטן כמה הלכות בנושא מצוות לחיצת היד וגדריה, למען לא ייכשלו חלילה שלומי אמוני ישראל בלחיצת יד שאינה הגונה ונמצא שם שמיים מתחלל.

וכעת אבוא לבאר הלכות לחיצת יד, זמניה, תולדותיה ודקדוקי אצבעותיה.

א. הרואה את חברו בלילי שבתות ובבוקריהן לאחר התפילה, יושיט לו ידו וינענע נענוע קצר בראשו ויאמר לו בהאי לישנא "שבת שלום". ואין לשנות. ויש מהאשכנזים הפוסקים כי ניתן לצאת ידי חובה גם בברכת "שאבעס", "גיט שאבעס", "גיט שאבעס א-זיסעלע ייד" ו"ישנת טוב בדרשה, מה?".

ב. הרואה את חברו לפני התפילה לא יושיט לו ידו. ואם הושיט הלז את ידו קודם אין ללוחצה, לפי שמסתמא מבקש הוא להשתתף עמו באגודת העלונים שהוא נושא בידו ולבטל תורה מישראל. ואין כאן חשש הלבנת פנים, לפי שאמרו רבותינו: נוח לו לאדם שישליך את חברו לכבשן האש ואל ייתן את עלוניו.

ג. אם רואה את חברו ממרחק של יותר מד' אמות אין צריך להושיט את ידו, דהנח להם לישראל שאין ידם ארוכה כל כך. ואם הוא בת פרעה צ"ע אם מותר לו לשלוח את אמתו וללחוץ את יד חברו, ואם בכלל מותר לו להיות בעזרת הגברים, ודוק.

ד. היוצא מבית הכנסת לא יתרחק מפתחו, אלא יעמוד במרחק לבוד וידבר עם חברו ויחסום את דרכם של המתפללים שעדיין לא יצאו, שבכך הוא מזכה את הרבים וממשיך עליהם את קדושת בית הכנסת וחומו. וכן היוצא לקדש את הלבנה במוצאי שבת יעמוד צמוד ליציאה, שעל ידי כך תהא מזוזה לימינו וארון הקודש לשמאלו ולבנה מעליו, ונמצא שמתקדש שם שמיים על ידו ואין יוצא ואין בא בגינו. ולפי שבמנחה ובמוצאי שבתות אין לוחצין יד, יאמר שלוש פעמים "שלום עליכם" לשלושה אנשים שונים ולא ילחץ את ידיהם, שאין לאשכנזים להביע רגשות מעבר לאמירת שלום בעלמא. והספרדים אינם אומרים "שלום עליכם", אלא מנשקים ומחבקים אלו את אלו, שלא המדרש עיקר אלא המעשה. וייזהר מאוד שלא לחבק בטעות אשכנזי, שבכך הוא עובר על איסור צער בעלי חיים.

ה. הלוחץ יד, עד כמה ילחץ? איכא דאמרי הזזה עושה מצווה, לפיכך יחפון באצבעותיו את כף ידו של חברו וינענעה ארבעה נענועים, אחד למטה, ואחד למעלה, ואחד למטה ואחד למעלה, ויש אף אומרים שצריך למנות אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע. והמנענעים לצדדים לא יפה הם עושים, לפי שחיישינן ל"בל תוסיף". ואיכא דאמרי לפיתה עושה מצווה, לפיכך יסגור אצבעותיו על אצבעות חברו עד שישמע קנאק, ואין צריך עוד לנענע דלאו בלולב עסקינן אלא בהלכות נטילת ידיים.

ו. יש הנוהגין ללחוץ את ידי חבריהם ולפתוח עמם בשיחה ולא לשחרר את היד הלחוצה אלא לאחוז בה כל משך השיחה, כנאמר בקהלת: "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך". ועד כמה יאחוז? עד שיפוח היום וינוסו הצללים, או עד שתגלוש ידו מאליה בעקבי הצאן ונחלי הזעת היתר.

ז. במנחה של שבת לא ילחץ יד חברו, ואין צריך לומר במוצאי שבת, שנאמר: "הנה יד ה' הויה במקנך", אל תקרי מקנך אלא מנחה. והמושיט את ידו ללחיצה במנחה יש למחות בפניו ולומר לו: "הוי, יא, כמה תשומת לב נראה לך שתקבל בשבת אחת". ואם עבר ולחץ, יעשה שאלת חכם ויורהו מה לעשות וכיצד להפסיק להלחיץ.

ח. נהגו עדות הספרדים לנשק את אצבעם לאחר לחיצת היד. והאשכנזים אינם נוהגין כן, לפי שהם קרים ומאופקים ולחיצת היד עצמה כבר יש בה הבעת רגש מעבר למותר בארצות הקור של פולניה והסביבה, כל שכן שנשיקה על האצבע התפרצות רגשות היא ופורץ גדר יישקנו נחש.

ט. אשכנזי וספרדי שנתקלים זה בזה כיצד יעשו? אם ילחץ האשכנזי את ידו של הספרדי ולא ינשק את אצבעו, נמצא שהוא זורע פילוג ומדון בין עדות ישראל השונות. ואם כן ינשקנה, נמצא שהוא עובר על אחת ממצוות היסוד של עדות אשכנז. אם כן כיצד יעשו? ילחצו ידיהם שתיים למטה ושתיים למעלה, וינשק הספרדי את אצבעו כמנהג אבותיו בידו, והאשכנזי יקרב אצבעו לפיו אך לא ייגע בה בשפתיו, אלא יפיח בה כמי שמקרר כוויה ולא יעבור על דתו להפיץ ברבים את קור התורה. ואם עבר ונישק יישב שבעה ימים מחוץ למחנה ואחר יגביה ספר תורה ספרדי ויקום לסליחות מא' באלול ויעשה שאלת חכם כיצד יוכל להשתכנז בחזרה.

י. חזן המסיים תפילתו יש ללחוץ את ידו, וי"א שדי באמירת שכוייח בעלמא. אם אמר "חזק וברוך", י"א יצא וי"א לא יצא. ואם שכח ואמר יישר כוח במקום שכוייח, חוזר לראש התפילה.

יא. אמרו רבותינו, העוסק במצווה פטור ממצווה. לפיכך, הקורא עלונים בשעת התפילה אין צריך לפנות עצמו וללחוץ את ידו של חברו ואף לא של החזן. ואף העוסק בטלפונו בעת חזרת הש"ץ אין צריך ללחוץ את ידי הכהנים היורדים מהדוכן לאחר הברכה.

יב. מצווה מן המובחר לעיין בטלפון הסלולרי בעת התפילה וקריאת התורה, ולכל הפחות בעת חזרת הש"ץ. שעל ידי כך מתעדכן באתרי חדשות ובמצב בבורסה ובהודעות הנזעמות ששולחת אשתו, וממילא מתעצב ליבו ומתעצם כאבו ושופך שיחו לפני הקב"ה או לפחות שולח לו ווטסאפ.

יג. אישה הפוגשת את חברתה לא תלחץ את ידה, לפי שבכך היא עוברת על מצוות "לא יהיה כלי גבר על אישה", כל"י ראשי תיבות: "כמו לוחץ יד". אלא כיצד תעשה? אם מכּרה היא לה, תנענע בראש ותברכה בשבת שלום ודי לה בכך. אם חברתה היא, תחליק את ידה בעדינות על ידה. אם מעדות הספרדים היא תנשקנה על הלחי, אחת לימין, אחת לשמאל ושוב אחת לימין. ואם אולפניסטיות הן ייסובו שתיהן לאחור, ויתרחקו עשר אמות לכל צד, וייסובו שנית כשפניהן אישה אל אחותה, ויפתחו בריצת אמוק זו כלפי זו וייפלו זו על צווארה של זו ויפצחו בצווחות גיל ורננה לפי שלא ראו זו את זו כבר המון זמן, אולי איזה שעתיים.

ויש להקפיד מאוד על הלכות אלה, ובפרט להיזהר שלא להרבות לחיצות יד מעבר למה שכתבתי לעיל, למען לא להרבות חלילה יותר מדי אהבה ואחווה ושלום ורעות. וכן אין לחייך יותר מדי בעת לחיצת היד, וכל שכן שאין לצחוק וקל וחומר שאין להתבדח, שלא מצינו היתר לשחוק וקלות דעת ואפילו בטורים המתפרסמים בפורים. והשומע לי ישכון לבטח, ולא ידאג, ולא יחרד, ולעולם לא יכאב לו שורש כף היד, עד שיפוח היום וינוסו הצללים ויבוא משיח צדקנו לארצנו ולעירנו במהרה בימינו ונאמר אמן.

לתגובות: dvirshrayber@gmail.com