"כשתובע בוחר שופטת - האמון קורס"

עו"ד יותם אייל בוחן את הדו"חות שהוצגו על מערכת המשפט, מציג את האלמנטים החמורים שבהם וקובע: לא פלא שהעם איבד אמון במערכת.

שמעון כהן , י"ג באדר תשע"ח

רונית פוזננסקי-כץ
רונית פוזננסקי-כץ
צילום: אתר בתי המשפט

האמון אבד. עו"ד אייל

שני דו"חות משפטיים מטרידים מאוד פורסמו אתמול (שלישי) ומהם עולה תמונת מצב מדאיגה אודות ההתרחשויות שמאחורי גלימת הנאורות של בתי המשפט.

על שני הדו"חות, דו"ח השופט ריבלין על פרשת השופטת פוזננסקי ודו"ח נציבות תלונות הציבור שוחחנו עם עו"ד יותם אייל, איש הפורום המשפטי, המחזק את התחושה לפיה מערכת המשפט מאבדת את אמון הציבור אך ורק בשל התנהלותה שלה.

נזכיר כי השופט בדימוס דוד רוזן הגיש את הדו"ח השנתי של נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה, ומהדו"ח עולה תמונה מטרידה של זיהום עדויות תוך כדי הדרכת עדים, משאים ומתנים בעייתיים בין הפרקליטות לנאשמים, ביעור תיקים חשובים ורגישים, אופנים בעייתיים של סגירת תיקים חשובים לציבור ועוד.

לדברי עו"ד אייל מדובר ב"נורה אדומה מעל מערכת המשפט". כשהתבקש להתייחס בפתח דבריו לדו"ח נציב תלונות הציבור הוא קובע כי "הדו"ח מאוד מטריד וניתן להצביע על כמה נושאים. זה הדו"ח הראשון של הנציבות מאז הקמתה בחוק. הדו"ח הקודם התבסס על עבודתה של השופטת גרסטל במלחמתה נגד הפרקליטות וזה למעשה הדו"ח הראשון מאז יש חקיקה, וכך ניתן לקבל יותר מידע אמתי על מה שנעשה במערכת".

"הדו"ח מדבר למשל על ביעור תיקים – הנציב אומר שהגיעה אליו תלונה מוצדקת של אישיות בכירה שנחקרה בפרקליטות, והפרקליטות סגרה את התיק ולא רק סגרה אלא גם ביערה את התיק. ביעור תיקים קורה מדי פעם, אבל במקרה הזה היא ביערה גם את הסיבה למה היא סגרה את התיק וכך לא ניתן לדעת מה היה באותו אירוע. זה מצטרף לדו"חות קודמים שבהם התברר שהנציב ביקש לבדוק מספר רב של תיקים שבפרקליטות לא ידעו איפה הם. כלומר שיש כאן תיקים שיש בהם חשד להתנהלות בעייתית של הפרקליטות והם פשוט נעלמים על ידי הפרקליטות".

על המציאות המוזרה שבה גם בישראל של 2018 עדיין תיקים נשמרים על גבי דפים ולא באופן ממוחשב, אומר עו"ד אייל כי אכן מדובר במציאות בלתי סבירה שיש לשנותה ובהקדם. "כיום התיקים לא במערכת ממוחשבת ופשוט לוקחים ושורפים או קורעים את התיק. הגשנו הצעה להציב מערכת ממוחשבת שעוקבת אחרי התיקים כמו בכל מוסד רשמי, וכך יהיו כל הראיות וכל הפרטים. משום מה זה עדיין לא קורה. לא הגיוני שמערכת המשפט לא תהיה ממוחשבת".

"דבר מטריד נוסף", ממשיך אייל בנתוני הדו"ח: "כשהפרקליטות אומרת שהיא תסגור לנאשם תיק אם יחתום שלא יתבע אותה ושאין לו טענות כלפיה. הפרקליטות אינה אדם פרטי וזו לא תביעה של אדם אחד מול אדם אחר. תפקידה של הפרקליטות הוא להוציא לאור את האמת במקרים הפליליים ובמקרים האזרחיים מטעם המדינה. כשהפרקליטות שתפקידה להיות גורם משפטי מדיני אומרת שכדי לסגור תיק על הנאשם לחתום שלא יתבע אותה על מעצר שווא, טיפול לא ראוי וכו'. זו פגיעה אנושה בזכויות אדם. זו התניה חמורה ברמה שאין כדוגמתה".

"דבר נוסף הוא הנחיות עדים ללא ראיות. פרקליט אמור לדבר עם העד ולשמוע אותו, וכאן אנחנו רואים שהפרקליטות לא רק שומעת את העד אלא מנחה אותו ואומרת לו מה להגיד. זה לא רק עניין של ניסוח השפה אלא ממש אומרים לו מה להגיד. מטרידה לא פחות תגובת הפרקליטות, היא אומרת שהיא לא מוכנה לקבל תיעוד דיגיטאלי של חקירות עדים כי המשמעות היא שלא בוטחים בהם. ברור שאם דברים כאלה עולים לא יבטחו בהם. אנחנו רוצים לבטוח בכם וכדי שזה יקרה צריך להגביר את השקיפות. עולים כאן דברים שמצריכים את המעבר לתיעוד דיגיטאלי".

על אף הדברים הללו ועוד רבים שבדו"ח מקפיד עו"ד אייל שלא להגדיר את מערכת המשפט הישראלית כמשפט של רפובליקת בננות. "אנחנו לא רפובליקת בננות. יש כאן מדינה דמוקרטית וממשלה נבחרת בידי הציבור, אבל במערכת המשפט יש הרבה בעיות שמצריכות תיקון".

ומכאן עבר אייל לדו"ח אודות השופטת ונציג הרשות לניירות ערך, ולדבריו מהדו"ח עולה תמונה חמורה בהרבה מחליפת המסרונים הידידותית. לדבריו הדו"ח "מעלה הרבה מאוד סימני שאלה. נראה שמערכת המשפט מקלה על עצמה ומטייחת במקום להיות אור לציבור".

אייל מציין בדבריו כי בעוד הדיווח הראשוני התייחס ליחסים ידידותיים שלא צריכים להיות בין נציג התביעה לשופטת, הרי שמהדו"ח עולה כי באחד המקרים ביקש הנציג מהשופטת שתדאג למנות את עצמה לדון בתיק שבו הוא אמור להיות מיוצג. השופטת פוזננסקי כץ שהייתה אז בשנת שבתון ביקשה להשתבץ בתיק זה וטענה כי הבקשה החמיאה לה ולכן נענתה לה. מציאות כזו, אומר אייל, בלתי מתקבלת על הדעת. "איך יתכן ששופטת מתמנה בהתאם לבקשת התובע? איזה סיכוי יש לדין צדק במצב כזה? אי אפשר שיהיה הליך משפט תקין כשהשופטת מתמנה על פי בקשת התובע".

"הידידותיות היא נוהג פסול אבל יתכן, אבל זה שהשופט מגיעה על פי בקשת התובע זה מלכתחילה אומר שהיא הגיעה לא כדי לתת משפט צדק. איך יתכן שהתביעה ממנה עבורה את השופטים?", תוהה עו"ד אייל.

אייל מזכיר עוד כי אמנם הדו"ח לא התייחס לתפקודו של נציג הרשות לניירות ערך, שחם שביט, בפרשה אך יש לזכור ש"יש סעיף של השפעה לא הוגנת על שופט. יש על כך עד שנת מאסר ולמרות זאת גם עליו מדברים שניתן להסתפק בדין משמעתי".

עוד מוסיף אייל ומזכיר כי "זה לא מקרה ראשון של טיוח. המקרה של רות דוד הורד על ידי הפרקליטות מסדר היום עד שהוגשה עתירה, ובג"ץ הכריח אותם להתקדם בטיפול בתיק. התנהלות הפרקליטות לא נותנת לציבור אפשרות להאמין במערכת המשפט".

בדבריו תוהה אייל גם על המהירות בה הושג הדו"ח של השופט ריבלין, מהירות שגם ממנה עולה ניחוח של רצון לסגור את הפרשה המסעירה מהר ככל הניתן. לדבריו, במציאות שכזו לא פלא ש-57 אחוזים מהציבור הישראלי אינם מביעים אמון במערכת המשפט.