אבות, בנים - ואב"א

הספר החדש על אב"א אחימאיר, אותו ערך בנו יוסי, עורר את ההיסטוריונית ג'ודי באומל-שוורץ למחשבות על היחסים שבין הדורות.

פרופ' ג'ודי באומל-שוורץ , י"ז באדר תשע"ח

אב"א אחימאיר
אב"א אחימאיר
צילום: GPO

לאחרונה יצא לי לעסוק לא מעט בהיסטוריה משפחתית, לא רק כבת משפחה אלא מבחינה מקצועית, כהיסטוריונית, בעת שהשתמשתי בסיפורו של היחיד לספר סיפור של דור שלם.

כתבתי על סבתי ועל חמותי, אך הקשה מכל היה לכתוב על הוריי. אם לא היה לי מספיק ברור לפני כן, תוך כדי הכתיבה הבנתי עוד יותר עד כמה סבוכה מערכת היחסים שבין הילד להוריו, בין אם הם עדיין בחיים ובין עם לאו.

מחשבות אלו חזרו אלי ביתר שאת בעת שלקחתי ליד את הקובץ המרתק שהוציא לאחרונה יוסי אחימאיר בעקבות יום עיון שנערך בבית ז'בוטינסקי לציון 120 שנה להולדת אביו, אב"א אחימאיר.

אחימאיר האב, שנולד בשם גייסינוביץ', והחליף את שמו בעקבות מות אחיו האהוב, מאיר, ידוע לציבור באופנים שונים. כסופר וכעיתונאי, כאחד המנהיגים הרוחניים של התנועה הרביזיוניסטית, בית"ר ו"ברית הבריונים", וכאדם ששמו היה מעורב בפרשת רצח ארלוזורוב. אלא שקובץ זה לא רק עוסק ישירות בקורותיו של אחימאיר, אותם מסכם כל אחד משלושת ילדיו – זאבה, יעקב ויוסי במאמריהם, אלא באב מזווית אחרת, אף היא משפחתית, אך מסוג אחר לחלוטין.

להיות ה"בן של" או ה"בת של" אינה משימה פשוטה כלל וכלל, כפי שיעידו רבים. לעיתים קל יותר כשילדים אלה אינם עוסקים ישירות בקורות הוריהם, אלא בנושא משיק, בפרשיות שבהם נטלו ההורים חלק, או ביחס הוריהם לאחד מבני הדור שלהם. כך בחר יוסי אחימאיר לעשות ביום העיון וכך גם עשה בקובץ זה, בו מופיעים דבריהם של מספר דמויות חשובות בשל עצמן, שהם גם בני ובנות הדור השני של פעילים רביזיוניסטים, שנתבקשו להעלות זיכרונות הקשורות לאב"א אחימאיר והפעילות בתנועה.

רשימת "הילדים של" נפתחת בברכה מאת נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין שמעלה זיכרונות מדברי אביו המזרחן הידוע פרופ' יוסף יואל ריבלין שאמר על אחימאיר לאחר רצח ארלוזורוב, "הם לא מבינים, עד כמה שאב"א חריף בכתיבתו, הוא לא מסוגל לפגוע בזבוב".

יוסי, זאבה ויעקב אחימאיר ילדיו של אבא אחימאיר
צילום: באדיבות יוסי אחימאיר

לאחר מכן, אנו מוצאים מאמר מאת ד"ר עדו נתניהו על היחסים המיוחדים שבין אביו, ההיסטוריון פרופ' בן-ציון נתניהו, לאחימאיר, מאמר מאת פרופ' מרים אליאב-פלדון על אביה, העיתונאי והדיפלומט ד"ר בנימין אליאב (לובוצקי), העוסק בקשריו עם אחימאיר, ובזיכרונותיו שלו ממנו, מאמר של ד"ר שרה אוסצקי-לזר על המפגש בין אביה, הפרטיזן לשעבר והסופר חיים לזר, לאחימאיר, של ד"ר נתן ברון על היחסים המשמעותיים שבין אביו איש "ברית הבריונים" עו"ד עקיבא ברון לאחימאיר, ושל עו"ד יוסף תמיר על אביו, עו"ד שמואל תמיר וקשריו עם אחימאיר.

מה שמייחד חלק זה של הקובץ הוא השילוב הנדיר של האישי, המשפחתי, והיחס לדמות העומד במרכז הקובץ. בשונה מקבצי זיכרון לא מעטים שבהם קיימת משוואה בינארית בין הדמות העומדת במרכז הבמה לבין הכותב, כאן יש לנו למעשה חוט משולש: אחימאיר, דהיינו מושא הקובץ, הכותבים, והורי הכותבים שהם המקשרים האמיתיים בין הדוברים לבין מושא הסיפור.

כתוצאה מכך, נוצרות גם משוואות ייחודיות בהן אנשים שאינם נמצאים היום דווקא בצדו הימני של הספקטרום, מעלים זיכרונות מאבותיהם, אנשי התנועה, ומקשריהם לאחימאיר. כך מצא עורך הקובץ דרך ייחודית לבחון את קורות אביו, כשהדברים נעשים דרך פריזמה של בני הדור השני, ילדיהם של בני התקופה. שגם הוא, העורך, הינו אחד מהם.

חלקו השני של הקובץ מוקדש למאמרים מאת בתו של אחימאיר, זאבה זבידוב-אחימאיר "קינה לאבא", של מרדכי חיימוביץ' הכותב על מסע לכפר הילדות של אחימאיר שעשה עם שלושת ילדיו, ועוד מספר מאמרים המתארים את אחימאיר ופעילותו מזוויות שונות. המאמר של חיימוביץ' מיוחד במינו, וכתוב באופן מרגש וחי, כך שתוך כדי הקריאה חש הקורא שגם הוא נמצא שם במסע יחד עם בני המשפחה בתוך המקום הנידח.

כמו בחלקו הראשון של הספר, הדבר המושך ביותר בחלק השני הוא לא רק התיאור המילולי אלא התמונות. הקובץ מתאפיין בשפע של תמונות, לא רק של הכותבים\דוברים ביום העיון, אלא תמונות ילדות של אחימאיר, תמונות מהמסע לכפר הולדתו דולגי, ותמונות מהתערוכה שהוקדשה לזכרו.

השילוב מנצח. תיאורים קצרים של האיש בעיני ידידיו בני תקופתו המובאים בפיהם של בניהם ובנותיהם של ידידים אלה; כרוניקת מסע למקום הולדתו של אחימאיר; ודברים על תערוכה משותפת שנעשתה לברל כצנלסון וידידו הצעיר אב"א אחימאיר שניהם בני בוברויסק, שני אנשים שהפכו לאחר מכן למצדדים בעד שני קצוות הספקטרום הציוני.

השילוב הייחודי הזה כרוך בכריכה מושכת - תמונה של הכפר דולגי שבבלארוס, מקום הולדתו של אחימאיר. בקדמת התמונה רואים שדה ירוק וגדר עץ, ובמרחק ניצבים כמה בתי עץ ישנים, מהסוג שבו נולד אחימאיר לפני 120 שנה.

ההרגשה של "פה ושם" שמקבל הקורא כשהוא פותח את הקובץ לאחר שהתבונן בכריכה, מזכירה לנו עד כמה הגורל היהודי בימי אחימאיר היה הליכה על חבל דק, פסיעה אחת לשם, ואתה נשאר באירופה הירוקה וניספה בשואה; פסיעה אחת לכאן ואתה מגיע לארץ החמה, החולית, ארץ ישראל שעל שפת הים התיכון, ושורד.

כריכת הספר
צילום: ללא

ביקורת על ספרו של: יוסי אחימאיר (עורך), אבות ובנים ואב"א אחימאיר: קובץ מאמרים לציון מאה ועשרים שנה להולדתו, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל ו"בית אב"א", 2017 תשע"ח, 104 עמ'.