הגזענות העדתית ההיא וההתקוממות הזו

לצד ההתקוממות הטבעית מול הסדרה 'סאלח פה זה ארץ ישראל' היו שטענו 'כך לא מדברים על הארץ'. איך נכון להתייחס לגזענות בראשית המדינה?

שמעון כהן , י"ט באדר תשע"ח

זה התחיל במעברות
זה התחיל במעברות
צילום: לע"מ

הסדרה 'סאלח פה זה ארץ ישראל' ששודרה ב'רשת' השיבה מחדש וביתר שאת את השיח העדתי, בעיקר זה של שנותיה הראשונות של המדינה, אבל לא רק.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ד"ר שמעון אוחיון, יו"ר ברית יוצאי מרוקו, על התובנות שעלו בו במהלך הצפייה בסדרה.

לדבריו "ההתנשאות וההתייחסות המזלזלת והגזענית" הן הסוגיות המכאיבות ביותר שעלו מצפייה בסדרה. "העובדה היא שמי שהוביל את המהלך בצורה מאוד גזענית והשפיע על הסיפור כולו אלו אנשים כמו (חיים שיבא) מי שעל שמו בית החולים תל השומר, זה אריה גלבלום והמבצע בדרך זו או אחרת, גיורא יוספטל. הרבה מראשי המדינה התבטאו בצורה מזלזלת ובועטת, החל מנשיא המדינה שז"ר, שרת ובן גוריון, אבל מי שהגדי לעשות זה גיורא יוספטל שהתחבר אידאולוגית, ולא רק מעשית, לגישה הגזענית של חיים שיבא שיש כאן חשש לכושר האינטלקטואלי של עם ישראל אם נעלה את יהדות צפון אפריקה".

"אם הייתי יכול להוציא אותו היום מעפרו ולהראות לו את צאצאי הקהילה הזו והכושר האינטלקטואלי שלהם, הייתי מראה לו את הטעות הטראגית לניתוח הגנטי שהוא ערך לקהילה הזו שלמרות הדיכוי והצרות שעברה היא מתרוממת ותורמת ובניה משולבים בכל מערכות החברה בישראל, אבל התיעוד צריך תיקון. אי אפשר לספר סיפורים שמייצגים את סיפורם של מי שעשו עוול ויצרו תמונה מעוותת".

לטעמו של ד"ר אוחיון החובה כעת היא "לקחת את הספרים של החוקרים כמו פיקאר, ירון צור ואחרים שסיפרו את הסיפור הזה, ולומר בואו נכתוב פרק היסטורי חדש כדי לתקן משהו מהעוול שנעשה ליהדות צפון אפריקה".

והאם אותה השתלבות שניתן לראותה היום אינה מעידה שמדינת ישראל ידעה לצאת ממהמורת הגזענות ולהפוך למדינה שוויונית? "זה גם בזכות הקהילה הזו ולא רק בזכות המדינה. זה בזכות המשהו בחינוך, באמונה התמימה ובזיקה לארץ ישראל. בסרט ניתן לראות תגובות מתקוממות, אבל הם לא היו כמו עולי רומניה שרגמו פעילי קליטה באבנים לאחר ששמו אותם בירוחם עד שנאלצו לקחת אותם בחזרה".

"מה שחוותה קהילת יהודי צפון אפריקה הוא הרעבה ואיומים במשטרה כי לא רצו להיזרק ללא תעסוקה ומים בחולות מדבר, שלא לדבר על חינוך. אותם אנשים מתנשאים מדברים על קהילות שקיבלו את החינוך של אליאנס ונזרקו בחולות המדבר. אי אפשר להתעלם מהסיפור הזה. עובדה היא שאותן משפחות כשחלקן הגיע לצרפת הניבו תוצאות שונות מהתוצאות של מי שהגיעו לישראל. מכרו לנו שהזיבורית הגיעה לישראל והעידית לקנדה וצרפת. זה לא נכון. הגיעו גם מהמעמד הבינוני ואחים התפלגו כשהאחד הגיע לקריית גת וילדיו בקושי סיימו בית ספר תיכון כשאחיו הגיע למרסיי או פאריז וילדיו סיימו אוניברסיטה וחלקם רופאים. זו לא דוגמא אחת".

ממשיך אוחיון: "הם מדברים על גנטיקה. ה' ישמור. אנשים כמו גיורא יוספטל כותבים שאין לנו כושר לקלוט כל דבר רוחני. מה זה? איפה היצירה הרוחנית של יהודי צפון אפריקה? שלא לדבר על כאלה שלצערי לא הגיעו לישראל אלא הלכו לצרפת וונצואלה והביאו שלושה פרסי נובל. בארץ הם לא היו מגיעים לשום דבר. היו נזרקים במעברה וזהו. אנחנו חייבים לבני הנוער שלנו לומר שגינו וטעינו ועכשיו אנחנו מתקנים. הנה הסיפורים האמיתיים שלכם, זו המורשת שלכם".

לטעמו של אוחיון התיקון הזה טרם התרחש ועדות לכך היא סוגיית היעדרם של מזרחיים ממקבלי פרס ישראל. "איך יגיעו לקבל פרס ישראל? צריך להשקיע באקדמיה. אל תזרקו לרחוב את מי שהגיע לדרגת דוקטור. דרושה העדפה מתקנת שתיצור מאגר שממנו יצמחו הפרופסורים. הרי שם זה חבר מביא חבר, ואם אין לך פרופסורים שיגנו על הקבוצה שלך אז מה שקורה הוא שאנחנו ממשיכים באותה סיטואציה".

עוד התבקש אוחיון להתייחס לאותה קשישה מעולי מרוקו שראתה את הסרט ובתגובה לדברים קמה וקבעה שכך לא מדברים על ארץ ישראל, ארץ ישראל היא טובה והיא אינה מוכנה להיות במקום שכך מדברים סרה על הארץ, קמה ועזבה את האולם.

"יש לה את הכוחות וצריך לכבד זאת. יש גם אנשים שאמרו למה סיפרתם לנו, למה לראות את התמונה הפוגענית הזו? ככה נראינו? בוודאי שתהיינה תגובות כאלה ואחרות, אבל בתמונה הכוללת צעירים מגיבים ודורשים תיקון".

ואולי כאשר קיים תיקון, כאשר יש השוואת תנאים גוברת, כאשר האקדמיה זרועה במזרחים וכך הכנסת והממשלה, אולי לא נכון להציג את ערוות הארץ באופן שכזה? "חברה חזקה שמתקנת את עצמה זה מעיד על עוצמה. לשים את הדברים בצד ולומר שהתגברנו זה לא הולך. זה צץ בכל עשר או עשרים שנה כי ההתייחסות שלנו לא מספקת. אנחנו לא עושים די. צריך לשנות את הדימוי".

"הבת שלי מלמדת קולנוע ברשת אמי"ת. היא ראתה את הסרט לפניי ואמרה לי 'אבא, זה כל כך כואב. אני מבקשת ממך לא לראות את זה'. היא והנוער מרגישים את הכאב והם המומים, ואם נטאטא את זה ונגיד שהתגברנו זה לא יילך. אנחנו רואים שעדיים יש פערים תרבותיים וחברתיים בין פריפריה למרכז. סל החינוך שונה בין תל אביב לירוחם. בהרבה מקומות יש חפיפה בין הבעיה הסוציואקונומית לבעיה העדתית. דרושה התייחסות רצינית".