1. בדקה ה-90 נבלם אתמול (רביעי) בועדת הפנים של הכנסת ניסיון לחזק את כוחו של היועץ המשפטי לממשלה בחקיקה, תוך ניצול העלאתו להצבעה של החוק לשלילת תושבות ממחבלים.
מדובר בחוק שנועד לתקן את המצב החוקי שנוצר בעקבות פסיקת בג"ץ לפני מספר חודשים, לפיה לא ניתן לשלול את תושבות הקבע גם של מחבלים מורשעים, זאת כיוון שההסמכה שניתנה לשר הפנים בחוק איננה מוגדרת די הצורך.
החוק הוגש תחילה כהצעה פרטית, אך במקביל קידם שר הפנים אריה דרעי הצעת חוק ממשלתית ברוח זו, והצעת החוק הפרטית של ח"כ אמיר אוחנה מוזגה לתוכה. מטבען של הצעות חוק ממשלתיות, גם ההצעה הנוכחית נוסחה במחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, ושם, כך התברר בדיון לחברי הכנסת, נוסף התנאי שאמור היה לחזק את כוחו של היועץ המשפטי לממשלה.
2. על פי הנוסח שהוצג לחברי הוועדה, שר הפנים רשאי להחליט על שלילת תושבות ממחבלים, אולם הוא זקוק לשם כך להסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה. מדובר בסעיף בעייתי מאוד, מאחר שבמשך כמעט כל שנות קיומה של המדינה, סמכויות מעין אלו, בכל התחומים, הוענקו תמיד לבעל הסמכות העניינית, כלומר השר הרלוונטי, ולא לשומר סף כדוגמת היועמ"ש.
אולם, בשנים האחרונות התפתחה מגמה בעייתית מאוד בחקיקה ממשלתית. מעבר לסמכות שלקח היועמ"ש לעצמו להטיל ווטו בכל נושא, סמכות שעוגנה במידה מסוימת בפסיקת בג"ץ, אנשיו של היועמ"ש החלו לשתול בתוך חוקים מסוימים סמכות ווטו מפורשת ליועמ"ש על החלטות השרים.
3. זה מה שקרה כאמור גם בישיבה אתמול, אלא שאז הבינו חברי הכנסת מה מתרחש מתחת לאפם והחליטו להילחם בכך. את המאבק להסרת הדרישה לקבלת הסכמה לשלילת התושבות מהיועץ המשפטי לממשלה הוביל יו"ר ועדת הפנים, ח"כ יואב קיש מהליכוד, יחד עם ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד, אבי הצעת החוק הפרטית בעניין ועם ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי. השלושה דרשו להסיר את התנאי, אך נתקלו בהתנגדות חריפה מאוד מצד אנשי היועמ"ש, אשר טענו כי ללא התנאי הזה הצעת החוק תהיה בלתי חוקתית, ולא ניתן יהיה להגן עליה בבג"ץ.
שר הפנים אריה דרעי, שחשש ככל הנראה שהיועמ"ש ימצא דרך להכשיל את החוק, גיבה את הדרישה ונאבק בוועדה נגד הסרת התנאי, אולם חברי הכנסת נאבקו בעקשנות וגברו עליו. בשלב כלשהו דרעי אף ניסה לתקוע לחלוטין את כל החקיקה (שאותה הוא יזם) באמצעות נציג ש"ס בוועדה ח"כ יואב בן צור, אך לבסוף נסוג מכוונה זו וההצעה אושרה ללא התנאי.
4. קשה להפריז בחשיבות של מה שקרה אתמול בוועדה משני הכיוונים. הניסיון לעגן במפורש בחקיקה את מעמדו של היועמ"ש כ"שר על" הזכאי לזכות ווטו על החלטות מקצועיות של שרים הולך וגובר, ומה שקרה אתמול הוא רק דוגמה אחת לכך.
תחת עינינו הולך היועמ"ש וצובר עוד ועוד כוח, במקרה הזה באמצעות השליטה שיש לאנשי מחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים על ניסוח הצעות חוק ממשלתיות. למעשה, השר לא יכול להביא לכנסת הצעת חוק ממשלתית, אם אנשי המחלקה אינם מאשרים לו את הנוסח, ובכוח הזה הם עושים שימוש לרעה כפי שניתן לראות במקרה הנוכחי.
נכון ששרת המשפטים שקד הובילה מהלך שיאפשר גם מסלול חקיקה ממשלתית באמצעות הלשכות המשפטיות של המשרדים, אולם בפועל שליטתם המעשית של אנשי היועמ"ש בחקיקה הממשלתית נשמרת.
מנגד, אתמול ראינו לראשונה התייצבות של חברי כנסת נגד המהלך, באומץ גדול, תוך שהם לא נרתעים מהחשש שהצעת החוק החשובה פשוט לא תוכל לעבור. את ההתייצבות האמיצה הזו מול היועמ"ש צריך לזקוף קודם כל לזכותו של יו"ר הוועדה ח"כ יואב קיש, וכן לזכותם של חברי הכנסת אמיר אוחנה ובצלאל סמוטריץ', שהזכירו לנו סוף סוף שבמדינת ישראל נבחרי העם הם המחוקקים ולא המשפטנים.