בשבע מהדורה דיגיטלית

הגולם קם על צוררו

פעמיים בשנה היה ר' חיים, השמש הזקן של בית הכנסת אלטנוישול בפראג, נוהג לקחת בידו סל של דברי גניזה, ועולה לעליית הגג של בית הכנסת

עודד מזרחי , כ"א באדר תשע"ח

סיפור לשבת
סיפור לשבת
צילום: איסטוק

אחוז חיל ורעדה היה ניגש למקום מנוחתו של הגולם, שערימת החימר שנשארה ממנו הייתה קבורה תחת ערימת גניזה שהצטברה במשך דורות.

דברי הגניזה כללו ספרי קודש בלויים, טליתות קרועות, רצועות תפילין וכדומה. הללו הוטלו מאחורי שרשרת ברזל, שהייתה מתוחה מסביב ויצרה צורת מצבה על קבורת הגולם. ר' חיים היה ניגש למקום, מרוקן את הסל ועוזב את העלייה.

מנהג מקודש זה הנהיג רבי יהודה ליוואי, המהר"ל מפראג, שיצר את הגולם. מסופר כי על מצח הגולם הייתה כתובה המילה "אמת" שהיא חותם הבורא, וכאשר מחק המהר"ל את האות א' שהיא כנגד אלופו של עולם, נשארה המילה מת והגולם שבק חיים. קברו אותו בעליית הגג של בית הכנסת לפני קרוב ל‑400 שנה.

למרות שבמשך השנים הורקו במקום אין ספור סלי גניזה, הערימה לא גבהה מעל גובהה הקודם, דבר שהפליא את ר' חיים.

הפעם האחרונה שר' חיים העלה לעליית הגג סל גניזה, הייתה זמן קצר לפני שהנאצים כבשו את צ'כוסלובקיה. במשך השנים האיומות של מלחמת העולם השנייה התגלגל ר' חיים במחנות ריכוז, והיה מהיהודים המעטים שנשארו בחיים.

לאחר ששוחרר ממחנה ריכוז בידי כוחות בעלות הברית, מיהר לחזור לאלטנוישול שבעיר העתיקה של פראג, שבה נבנה בית הכנסת העתיק לפני יותר מ‑700 שנה. הוא התבונן בבניין, שמבחינה חיצונית השתנה מעט. נראה שהנאצים לא העזו לשלוח את ידם בבית הכנסת העתיק ביותר באירופה.

לאחר מכן נקש בדלתו של השומר, צ'כי זקן. למרות שר' חיים השתנה לבלי הכר בגלל תלאותיו, השומר זיהה אותו.

פתח השומר בפני ר' חיים את דלת בית הכנסת ונשאר בפרוזדור, ואילו ר' חיים נכנס פנימה. הוא נשא את עיניו והבחין בשינויים שנעשו במקום: במקום הנרות דלקו נורות חשמליות והרצפה כוסתה בבטון. מלבד זאת הכול נשאר כשהיה.

ר' חיים שאל את השומר לפשר השינויים, והלה הסביר כי זה היה חלק מהתעמולה הנאצית שהתאמצה בתחילה להוכיח כי הגרמנים אינם ברברים. לאחר ששיפרו את המקום מילאו את בית הכנסת ביהודים שהביאו ממחנות ריכוז, ציוו עליהם להתפלל וצילמו אותם כדי להראות שהם עם תרבותי, שנותן ליהודים חופש דת מלא.

"ומה נעשה למעלה?", שאל את השומר.

"בוא ואראה לך", השיב ופתח את הדלת המובילה לעלייה. כשהגיעו, ר' חיים פתח בחרדה את דלת הברזל הכבדה. הוא צעד כמה צעדים קדימה, ולפתע ליבו החסיר פעימה. מבטו התמקד במשהו מוזר שבלט מערימת השמות שכיסתה את מקום מנוחת הגולם. הייתה זו ידית של כידון שלהבו היה נעוץ בדפי הגניזה.

"מה זה?", שאל את השומר.

"אה, זה סיפור שלם", אמר השומר וסיפר: "למחרת כיבוש פראג בידי הנאצים, באו לכאן שני גנרלים שלהם מלווים ביחידת חיילים. הגנרל המבוגר אמר לי: 'שמענו על אגדת הגולם. האם נכון שהגולם קבור למעלה בעליית הגג של בית הכנסת?'.

"השבתי כי סיפור הגולם אינו אגדה, והוא אכן קבור שם. 'קח אותנו לשם', פקד עליי. ניסיתי להניאם, אך הגנרל קטע את דבריי. לבסוף לא הייתה לי ברירה אלא להעלותם. כשהגענו, שאל הגנרל 'היכן הגולם?'. הצבעתי על ערימת דפי הגניזה ואמרתי: 'שם'. הגנרלים ניגשו אל המעקה, ואחד מהם קרא: 'הרי זו ערימת אשפה!'".

"'חס ושלום, אלה תשמישי קדושה בלויים, ושרידי הגולם קבורים מתחתיהם'. 'נקה את האשפה!', פקד עליי הגנרל. התחננתי: 'אדונים רבי חסד, אסור לנגוע בזה! כך פקד הרב הקדוש שיצר את הגולם, ומאוחר יותר הניחו כאן למנוחת עולמים. יורשה לי להעיר, כי יהיה זה מסוכן ומביא מזל רע לחלל מקום קדוש זה'. 'שטויות', הרעים הגנרל הצעיר, 'תנקה תכף ומיד או ש...', הוא שלף אקדח וכיוון עליי. 'אינני יכול, אסור', אמרתי ולא זזתי למרות האקדח.

"'עזוב אותו', אמר הגנרל הקשיש לעמיתו. הוא קרא לאחד החיילים ופקד עליו לנקות את הערימה. הלה ניגש, שלף את הכידון ונעצו בערימת השמות. כעבור שנייה החייל זעק, שמט את ידית הכידון ונפל לאחוריו כשהוא מזדעזע בכל גופו, ולבסוף שכב ללא רוח חיים.

"שני הגנרלים היו מזועזעים ממראה עיניהם ועזבו את המקום בבהלה. שני חיילים נשאו את גופת חברם והסתלקו במהירות. לאחר מקרה זה שוב לא העזו הנאצים להניח את כף רגלם בעליית בית הכנסת", סיים השומר הזקן את סיפורו.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com