בשבע מהדורה דיגיטלית

לא עוד בד"ץ

צֹהר הקימו מערך כשרות איכותי ושקוף עם ניהול נכון, אולם בניגוד לבד"צים שבאים כתוספת לרבנות, הם יפעלו במקביל אליה

הרב יואל קטן , כ"א באדר תשע"ח

הרב יואל קטן
הרב יואל קטן
צילום: אתר ישיבה

ארגון צהר בנוי מכמה רבדים. יש עמותה, יש הנהלה, יש מועצת רבנים ובה כמה עשרות חברים, ויש אלפי רבנים שמבצעים בפועל את הפרויקטים החשובים שהארגון נוטל על עצמו.

המפורסם והידוע לחיוב הוא פרויקט הנישואין שמטפל היום בחלק נכבד מהזוגות הצעירים הלא-דתיים שנישאים כדת משה וישראל, שייתכן מאוד שהאלטרנטיבה שלהם הייתה נישואי קפריסין או סתם חיים בלי חופה וקידושין. אין שום קשר בין אלפי הרבנים הללו ובין פעילות העמותה והחלטות ההנהלה והמועצה. הגופים המחליטים אינם נבחרים, והרוב הדומם של רבני צהר, הרבנים הרבים שנוטלים חלק בפעולות השונות של הארגון, אינו רלוונטי כלל, לא להחלטות ולא להצהרות הפומביות בענייני השעה שנשמעות בתקשורת לא פעם, כאילו בשם אלפי רבני צהר.

בזמנו שימש כנשיא צהר הרב יעקב אריאל שליט"א, מגדולי וחשובי וזקני הרבנים בציבור שלנו. אולם בעקבות כמה הצהרות של יושבי ראש הארגון, בעיקר הרבנים דוד סתיו ורפי פוירשטיין, התחיל הרב אריאל להסתייג פעם אחר פעם מאמירות כאלו ואחרות. הפיצוץ הגדול היה כזכור בזמן הבחירות האחרונות לרבנות הראשית, כשצהר דחף בכל כוחו את מועמדותו של הרב דוד סתיו, גם כאשר הייתה קיימת עדיין אפשרות שתאושר מועמדותו של הרב אריאל, שהיה המועמד המועדף ללא ספק. הטענה שהכול נעשה בתיאום עמו הוכחשה על ידו, אך בענוותנותו הגדולה לא יצא הרב אריאל בריש גלי נגד הנהלת הארגון, ואפילו פרישתו מתפקיד נשיא הארגון נעשתה כמעט מתחת לרדאר ולא עשתה את הרושם הראוי לה.

ועתה קם המיזם החדש, מיזם הכשרות של צהר. בלי להיכנס לכל הפרטים שכבר פורסמו בסגנונות שונים באתרים המיועדים לכך, מדובר ברצון טוב ובכוונה טובה לשדרג את הכשרות בישראל, ובפרט להכניס למעגל הכשרות מאות מסעדות ובתי מלון שאינם מושגחים כלל, או שקשריהם עם נותני הכשרות מטעם הרבנות הראשית עלו על סרטון.

ואכן, למרות הכוונות הטובות של הרב הראשי וכמה מראשי מחלקת הכשרות של הרבנות, קיימות בהכשרים מטעם הרבנות כמה בעיות יסודיות שאין להן עדיין פתרון המניח את הדעת. ראשית, ההכשרים בכל מקום ניתנים על ידי הרבנויות המקומיות, שיש מהן שמחלקת הכשרות שלהם מתפקדת יותר ויש שפחות, יש שמכהנים בהן רבני ערים חזקים שמנהלים את העניינים בטוב – ויש מחלקות כשרות שפקידים הילכו בהן ולא הכול מתנהל שם בדרך כשרה, תרתי משמע.

אם הייתה ידה של הרבנות הראשית תקיפה, ואם היה גוף מפקח ארצי בעל שיניים, שהיה קובע קריטריונים ברורים לגבי רמות הכשרות השונות, היה אוכף איכות של השגחה ודואג שהמימון למשגיחים לא יבוא מכיסם של המושגחים כך שמשכורתם בסוף החודש אינה תלויה בחסדי המעסיק שאמור להיות מבוקר על ידם, אם היינו זוכים לכל זה - הרבה דברים היו משתנים.

נוסף על כך, במקומות רבים הפוליטיקה מכלה כל חלקה טובה גם במערכות הכשרות, כמו שהתפרסם כבר לא פעם. התפקידים במערכת מחולקים לפי קשרים אישיים וציבוריים, ולא לפי איכות והתאמה, ובקיצור – במקומות רבים הבלגן חוגג. למפעלים הגדולים אין ברירה. החוק קובע בלעדיות בקביעת התואר "כשר" לרבנות הראשית, ורק על גבי כשרות זו אפשר להוסיף השגחות נוספות. יצרן שמסתפק בכשרות רגילה מוותר למעשה על רוב ככל הצרכנים החרדים והמדקדקים במצוות, ומי שרוצה להוסיף על הקונים גם את הנ"ל – מוסיף כשרות אחרת ומשלם פעם נוספת בעבורה, ואז המוצר כשר בהשגחת רבנות פלונית וגם בד"ץ אלמוני, והכול טוב ויפה. אבל מסעדות ובתי מלון עושים לפעמים את החשבון שהמחיר הלא-גבוה אומנם שעולה להם הכשרות, גבולי מבחינת התועלת הרווחית, ואם נראה להם שהדרישות של הרבנות והיחס שלה כלפיהם אינם ראויים – הם מוותרים על הכשרות, ואז הדלת פתוחה להאכיל את עם ישראל גם נבלות וטריפות, מה שלא היה קורה אם הייתה השגחה, אפילו מינימלית, של הרבנות.

הכול שקוף

על כן באו מנהלי צהר והחליטו להקים מערך כשרות מקביל עם כל המעלות ובלי חסרונות – מערך איכותי, שקוף, עם קריטריונים ברורים, כשהמשכורת למשגיחים ניתנת על ידי צהר, ולא ישירות על ידי המעסיק, בלי פוליטיקה ועם מינויים איכותיים של אנשים ונשים מתאימים לעבודת ההשגחה ומוכשרים אליה. אלא שבחשבון נוסף, התברר שהציבור שעתיד להעדיף את הכשרי צהר על פני הכשרי הרבנות, לא יהיה מוכן כנראה לשלם על השגחה כפולה, שלא כמו הציבור המקפיד והחרדי שמוכן לשלם יותר בשביל הכשרי הבד"צים השונים המתווספים על הכשר הרבנות. לכן הם החליטו שההשגחה שלהם תוותר על הכשר הרבנות, וכדי שלא לעבור על החוק הם לא יקראו לגוף שלהם "כשרות" אלא "פיקוח", במעין קריצה ללקוח – אין פה כשרות של הרבנות ולכן אין למוצר פלוני זה אישור "כשרותי", אבל אנחנו, המשגיחים מטעם צהר, מצהירים לפניך שפיקחנו על הייצור וההכנה והכול כאן ראוי לאכילה ליהודי שמבקש אוכל כשר, ואידך פירושא היא, זיל ובדוק באתר של צהר ותמצא הכול שקוף ומובהר לפניך.

אז מה רע? מדוע כמעט כל גדולי וזקני רבני הציבור שלנו, ראשי הישיבות והרבנים המפורסמים, גדולי תלמידי הרב צבי יהודה זצ"ל שלהם אלפי תלמידים שהם עצמם רבנים ור"מים, אלו שדעתם נשמעת בציבור שלנו גם אם אין לנו מועצת גדולי תורה, מדוע כמעט כולם נגד, ואפילו באופן חריף?

התשובה פשוטה: זה לא בא כתוספת. זה לא דומה לפעילות של ארגון 'כושרות' שמנסה לשפר את מערכות הכשרות השונות, כולל של הרבנויות השונות, על ידי קריטריונים ומשגיחים משלו על גבי מערכות הרבנות והבד"צים. זה בא במקום. יש כאן הכרזת ייאוש מתפקידה של הרבנות הראשית כאחראית על ענייני התורה בארץ ישראל, הכרזה שלמעשה, גם אם נניח שלא זו הייתה כוונת המארגנים, פוגעת במעמדה של הרבנות הראשית לישראל דווקא בזמן שהוא צריך חיזוק רב נגד המתנגדים והמציקים והפוגעים בה ובמעמדה פעם אחר פעם.

אחרי רב ראשי שהומלך עלינו נגד דעתנו ושוכן עתה כבוד במעשיהו, אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים של הרפורמים וכל מסייעיהם לפגוע בסמכותה ובתפקודה של הרבנות, אחרי שלא נבחרים כמעט רבני ערים ויישובים בגלל תביעות של רפורמים לבג"ץ וצרות אחרות, הנה באים רבנים משלנו ומתוך הכוונות הכי טובות מוסיפים את הנזק שלהם למבנה הרבנות שכה דורש חיזוק. זה מה שאנחנו צריכים?

סתירת זקנים בניין

קראתי כמעט את כל מה שנכתב בנושא, דיברתי עם כמה וכמה מחברי מועצת רבני צהר, שאלתי גם לדעתם של רבנים חשובים רבים, והאמת היא שאני קרוע. כמה הייתי שמח אם מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית הייתה מתפקדת למשל, כדוגמה בלבד, כמו רבנות 'תנובה'. שם הכול שקוף, לכל המשגיחים יש בעל בית אחד דומיננטי, הקריטריונים לרמות הכשרות השונות ברורים לגמרי לכל מתעניין, ובעקבות האמינות הזאת גם שיתוף הפעולה עם ההשגחות הנוספות, החרדיות, פועל כמו שעון. כך, עם השינויים המתבקשים, היה צריך להיות גם במחלקת הכשרות של הרבנות הראשית, וכך זה היה צריך לרדת למטה עד משתמש הקצה, שיידע שמה שכתוב בתעודת הכשרות יש לו כיסוי גם בתוכן וגם באכיפה.

מצד שני – כבר אמרו חכמים ש"בניין ילדים סתירה". ייתכן שצדקו חבריו של אחאב שאפשר יהיה להוציא מהעם תפוקת מיסים משופרת בעזרת ייסור הנישומים בעקרבים ולא רק בשוטים, אבל זה בתיאוריה. בתכל'ס – מה שנראה בניין לעיתים קרובות הוא סתירה, הוא קלקול. וכאן צריך שיקול דעת. ישאל נא כל קורא את עצמו על מי הוא מעדיף לסמוך, על הרב אריאל והרב דרוקמן וחבריהם, גדולי וזקני רבני הציבור שלנו, או על שיקול דעתם של הרב סתיו והרב רפי פוירשטיין וחבריהם, עם כל הכבוד? על הכרעות ציבוריות מהסוג הזה נאמר לפעמים שהניתוח אולי יצליח, אבל החולה קרוב לוודאי ימות, ולכן שב ואל תעשה עדיף.

רבני צהר משיבים על הטענות נגדם: ראו את מיזם הנישואין שלנו. גם בקשר אליו טענו רבים שאנו באים לקעקע את הרבנות הראשית ואת סמכותה, והנה אחרי כמה שנים התברר כמה טוב עשינו, כמה שיפרנו, כמה קידוש השם הוספנו, עד כמה השתפרו רבות ממחלקות הנישואין ברבנויות השונות בעקבות התחרות איתנו.

אולם אין זה דומה לזה. כאן מדובר על מערכת תחליפית למערכת של הרבנות, והנזק מתוך התחרות הזאת נראה קרוב לוודאי, וכנ"ל. בדיעבד, אם כל הפרשה הזאת תגרום למערכת הכשרות של הרבנות הראשית להתנער ולהשתפר, שיידע כל סועד עברי שתעודת כשרות של הרבנות יש לה כיסוי ויש לה אמינות והיא מבטאת בדיוק את מה שהסועד עומד לאכול (חלק בית יוסף או לא, חלב נוכרים או לא וכו' וכו'), ואם מדובר בכשרות רבנות מהדרין מה בדיוק זה אומר (שמיטת היתר מכירה או יבולי גויים, בדיקה מדגמית של צומת הגידין או בדיקה פרטנית, ועוד ועוד), אולי ייצא משהו טוב מהמהלך הרע הזה של צהר. אולם במבט ריאלי נראה לענ"ד שהמיזם הזה לא יתרומם. לא רבים בציבור יסכימו לראות בפיקוח של משגיחי צהר תחליף מספיק טוב להכשר הרבנות, ולמרות התמיכה הכלכלית הכבדה מגופים עלומים, שגם האינטרסים שלהם לא ברורים – המיזם הזה לא ימריא. ימים יגידו.

מאמרים למדור ניתן לשלוח לכתובת shlomopy@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)