תחזיות וניבויים בתחומי החברה והפוליטיקה הם עניין סבוך ומורכב על סף הבלתי אפשרי, ורבים מהם הפכו ברבות הימים למשל ולשנינה. יעידו על כך, רק כדוגמה, נביאי הדמוגרפיה. באוקיינוס הענק של טורים, רשימות וספרים שאורי אורבך ז"ל השאיר אחריו, יש גם שניים שכתב יחד עם חגי סגל שעניינם ביקורת מושחזת על תחזיות וניבויים: "והיום עוטפים בזה דגים – נבואות חורבן ומעשיות 1967‑1992" ו"הבטחתם יונה – תחזיות שווא עיתונאיות 2000‑2006".
קריאה בספר מאמריו החדש של אורבך, 'דתי נורמלי', מעלה שלל נאה של ניבויים ותחזיות. הם כמובן לא נכתבו כתחזיות אלא כביקורת חברתית מושחזת, אבל כיום עם קריאת הדברים הם מתבררים כתחזית ממש.
בקיץ 2017 נחשף הציבור בישראל לרגעים המביכים שבהם חבר הכנסת אורן חזן משך את הנשיא טראמפ לצילום סלפי. אורי כתב על התופעה 19 שנים קודם לכן, ב‑1998, כשאורן חזן היה רק בן 17: "ניגשתי לקלינטון ולחצתי לו את היד. אשתי צילמה אותי מתחבק עם הנשיא. אחר כך אמרתי: 'דונט מוב, דונט מוב' והתחלפתי עם אשתי. היא נשענה עליו ואני צילמתי... החתמתי אותו על התפריט, והוצאתי ממנו שתי הקדשות לילדים... סחבק וקלינטון כמו אחוקים".
ב-2014 פרסם בנק ישראל מודעת אבל פנימית. לצד שמה של העובדת שבנה נפל בקרב נכתב "עובדת קבלן". ניסוח המודעה עורר סערה על רקע ההבחנה הנוראה בין עובדים סוג א' לעובדים סוג ב'. שלוש שנים קודם למקרה, ב‑2011, כתב אורי קטע קצר שכותרתו "לא יזכור", שכולו ביקורת נוקבת על היחס לאנשים כאילו הם סוג ב': "אישה אחת מתה. בגלל שהיא מתה היא לא הגיעה בבוקר לעבודה, כך שלא היה מי שינקה את המשרד... בצהריים הייתה ההלוויה. הוועד לא שלח פרחים כי המנוחה הייתה עובד קבלן, ועובדי קבלן לא זכאים לזר...". את הביקורת הנוקבת מסיים אורי במילים "אישה אחת מתה. אבל בצהריים כבר שלחו עובדת אחרת שתנקה במקומה. עכשיו נקי והכול בסדר".
אורי גם השאיר לציונים הדתיים קטע חשוב שראוי לשינון ולהפנמה לקראת הבחירות הבאות, שבהן לא יזכה להשתתף: "וכך דור אחר דור מחכים הליכודניקים לפני הבחירות לקולות הדתיים, כדי להעניק אותם במתנה לחרדים מיד לאחר סגירת הקלפיות. כי הציונות הדתית היא מאהל הפראיירים של הליכוד. כי זה לא מזיז לחילונים שבחסות המדינה צומח לו ממסד דתי בדלני וקנאי, המספק שירותי דת בגרסה הכי מחמירה ומרחיקה ומדירה. נו, העיקר שהחרדים יעשו צבא".