בשבע מהדורה דיגיטלית

נכות שלטונית

עשרות אלפי בעלי מוגבלויות מגיעים מדי שנה למערת המכפלה, אך לנוכח עשרות המדרגות בכניסה למקום נאלצים להישאר בחוץ.

שמעון כהן , כ"א באדר תשע"ח | עודכן: 15:41

"על פי המדינה המקום שייך לערבים". מערת המכפלה
"על פי המדינה המקום שייך לערבים". מערת המכפלה
צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

"עד רחבת הכניסה למערת המכפלה יש כעשרים מדרגות, אבל אלו מדרגות רחבות כך שבאופן יחסי אפשר לצלוח אותן, אבל בכניסה למערה עצמה יש עוד כשישים מדרגות, שאדם נכה, קשיש או מוגבל לא יכול לעבור אותן", כך מספר ל"בשבע" נועם ארנון.

לדבריו, "יש אינספור מקרים של אנשים שהגיעו להתפלל ומצאו את עצמם בחוץ. באחת ההזדמנויות היה מדובר בחולה ניוון שרירים שהיה צריך להעלות את כיסא הגלגלים שלו את כל המדרגות. מדובר בפרויקט. בהזדמנות אחרת היה זה נכה קטוע רגל שלא יכול לעלות, ואלו רק דוגמות בודדות".

למעלה ממיליון יהודים מהארץ ומהעולם מבקרים מדי שנה במערת המכפלה ורואים בה אחד המקומות המקודשים ביותר לעם היהודי. למרות זאת, ולמרות החוק המחייב התקנת אמצעי נגישות לאתרים ציבוריים עבור בעלי מוגבלויות, עד היום לא הותקנה במקום מעלית שתאפשר גישה נוחה לנכים וקשישים.

באמתחתו של ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, ערימה של מכתבים המספרים את סיפורה של התכתבות ארוכת שנים עם כל הגורמים האפשריים בניסיון לקדם התקנת מעלית הנדרשת לטובת המבקרים במערה, אך המענה שהגיע עד כה נע על התפר שבין מזלזל למעליב.

"ניתן להעריך את מספר הנכים ובעלי המוגבלות שמגיעים למקום בעשרות אלפים ואף מעבר לכך", אומר ארנון, ומעיר כי בעוד שרבים מהמתפללים בעלי המוגבלות נבלמים בשערי המערה - רבים הרבה יותר כלל לא מגיעים למקום, ביודעם שלא יוכלו להיכנס. "המציאות היא שנכה שרוצה לבקר באחד המקומות הקדושים ביותר ליהדות, נאלץ להביא איתו שניים עד ארבעה מלווים שיעזרו לשאת אותו במדרגות. זו מציאות בלתי הגיונית, בלתי מוסרית, בלתי צודקת וגם בלתי חוקית. כל מוסד בישראל מחויב להנגיש את עצמו לבעלי מוגבלויות. זו גם דרישה שמושמעת כלפי בתי כנסת ברחבי ישראל, והנה, דווקא בבית התפילה העצום וההיסטורי הזה אנחנו מדירים בעלי מוגבלויות".

מינהלת מערת המכפלה כבר גייסה את מקורות המימון, ואף הושיבה על המדוכה מהנדס שישרטט את המעלית שתנגיש את המערה לעשרות אלפי נכים ומבוגרים, שכיום יכולים רק לראות אותה מרחוק. אבל בחברון כמו בחברון, הכול מצפה ומחכה לאישורים מלמעלה. וכשאומרים שם "למעלה", הכוונה להכי גבוה שיש: משרד ראש הממשלה.

מחכים לוואקף

בשנת 2003 פנה ועד היישוב היהודי בחברון לאלוף הפיקוד בבקשה להנגיש את הכניסה למערה. המענה שהגיע לוועד נגע לחשיבות הסטטוס קוו והשקט הביטחוני שעלול להיות מופר עם מבצע ההנגשה. "מערת המכפלה הינה מקום בעל משמעות עמוקה לכל הדתות", כתבה קצינת פניות הציבור של פיקוד המרכז. "שמירת הסטטוס קוו הינה הכרחית לשמירת השקט, הן ביישוב היהודי והן בגזרת החטיבה כולה. כל שינוי במיתאר המערה הינו מורכב. זהו דבר שעלול לפגוע הן במבנה ההיסטורי של המערה והן בסטטוס קוו העדין המתקיים בה". עם זאת, הוסיפה הקצינה, "הדבר ייבדק ואם יימצא פתרון אשר יהיה ישׂים לדעת כל הנוגעים בדבר, נשמח להתקין מעלית או כל דבר אחר על מנת לאפשר גישה נוחה לכל החפץ בכך".

הימים חלפו, נראה שפתרון שיניח את דעת כל הנוגעים לדבר לא הושג, ובשנת 2004 פנו שוב אנשי הוועד, הפעם למשרד הביטחון. התשובה שקיבלו כללה תפנית: לא עוד שקט ביטחוני, אלא בעיה תקציבית. עוזרת שר הביטחון, עו"ד רות בר, כתבה בתשובתה לאנשי היישוב היהודי ומינהלת המערה: "לצערנו הרב, עקב עלויות גבוהות לביצוע העבודה, לא נוכל לבצעה". בוועד היישוב היהודי השיבו מיידית כי "אכן עלות התקנת מעלון לנכים למערת המכפלה היא גבוהה. הריני מתכבד להודיעך כי היישוב היהודי בחברון מוכן לקבל על עצמו את מלוא המימון של פרויקט חשוב זה". עד כה זה לא עזר להם.

חלפו עוד כמה שנים ולא מעט התכתבויות, מפגשים ומגעים, ובשנת 2010 הגיע מכתב גם ללשכתו של יו"ר הכנסת דאז, נשיא המדינה כיום, ראובן (רובי) ריבלין, וגם עליו חתומה עורכת הדין רות בר, עוזרת שר הביטחון. הפעם תלתה בר את מניעת הנגשת הכניסה למערה בוואקף. לאחר שהיא מתארת בפני ריבלין את הצורך בהתקנת מעלית לרווחתם של נכים ומוגבלים, ומסכימה כי "אין עוררין על כך שהתקנת מעלון במערה עשויה לסייע לאוכלוסיית נכים ומוגבלים בכניסתם לתפילה במערה", היא מבהירה כי "בהתאם לעקרונות השוויוניות ביחס לכל הדתות, נבחנו למול הוואקף המוסלמי האפשרות\הצורך במעלון דומה גם בצד המוסלמי. בתגובה נמסר על ידי הנהלת הוואקף כי הם אינם מעוניינים בהתקנת מעלון דומה בצד המוסלמי".

בר חותמת את מכתבה לריבלין בהבטחה כי "מתקיימים מאמצים שוטפים ושקטים בין גורמי המתפ"ש לבכירים ברשות הפלשתינית (השר לעניינים אזרחיים ושר הוואקף) בנושא הנגשת המערה לבעלי מוגבלויות, ונוכל לעדכן בהמשך".

סטיב בלומברג מעמותת "נגישות" ניסה גם הוא לקדם את המהלכים להנגשת המערה, ובשיחה שקיים לפני שנים אחדות עם שר הביטחון דאז משה יעלון, העלה בפניו את מצוקת המבקרים במתחם המערה. "יעלון הראה שהוא מצוי בנושא ומכיר את הבעיה, ואמר שהוא מתכוון לעשות את זה בעוד כמה חודשים", אומר בלומברג. חלפו חודשים וגם שנים, אך המציאות נותרה כשהייתה.

בלומברג מספר שגם ארגון "בזכות" ניסה לסייע, אך גם הוא כשל. "הבינו שם שבלי תיאום עם הפלשתינים לא יוכלו לעשות כלום, ולכן ניסו לקדם הנגשה גם בצד הערבי, אבל שם הודיעו שהם לא צריכים הנגשה ולכן הם מסרבים להנגשה בצד היהודי".

חולשה של השלטון

צורי הולנדר, מנהל מינהלת מערת המכפלה, נתקל במצוקה הזו דבר יום ביומו. "אני מכיר את זה גם מהפריזמה הפרטית של אבא שלי, יהודי בן למעלה משבעים עם בעיות בברכיים, שכבר לא מגיע למערה כי אי אפשר לעלות במצבו את כל המדרגות. אני מכיר את הבעיה גם מהקבוצות הרבות שמגיעות לכאן. אני משער שעשירית מהמבקרים הם בעלי מוגבלות כזו או אחרת. מגיעות לכאן קבוצות של נכי צה"ל, נכים רגילים, בעלי מוגבלויות ברמות שונות, ואחרי שהם עושים את כל הדרך לחברון, אנחנו נאלצים לבשר להם שלצערנו אין לנו דרך להכניס אותם למערת המכפלה. אי אפשר לבקש בכל פעם טובה מלוחמי משמר הגבול ששומרים על המערה, שיוסיפו למשימות שלהם גם העלאת נכים במדרגות...".

את הסיבה האמיתית לסחבת ולתשובות המתחמקות שהם מקבלים, תולה הולנדר בתפיסה עקרונית שעליה רמזה גם עוזרת שר הביטחון במכתבה לריבלין. "על פי המדינה המקום שייך לערבים", הוא אומר. "אין שום בעיה של תקציב. יש תורמים, יש משרד התיירות, משרד המורשת וגופים נוספים. זו לא בעיה. הבעיה היא התחושה שהקושאן על המקום שייך לערבים. הבעיה היא החולשה של השלטון והחשש מהצד הערבי ומהשמאל. זה לא מתחיל ונגמר במעלית לנכים. אפילו התקנת שירותים במתחם המערה לא התאפשרה בגלל עתירה של הפלשתינים לבג"ץ. מדובר במצוקה אמיתית של מתפללים, ביניהם גם מבוגרים, שנאלצים ללכת מהמערה ועד לקצה רחבת הכניסה רק כדי למצוא שירותים. המינהל האזרחי הבין את הצורך והבטיח שיוסדרו שירותים, כבר יישרנו את השטח, אבל תוך כדי שהמשאית הביאה את המתקן, הגיעה הוראה מבג"ץ לעצור את העבודות. עבור השמאל כל הדיבורים על הומניות מסתיימים כשמדובר בחברון ובמערת המכפלה. פתאום נעלם צורך הומניטרי בסיסי כמו שירותים והנגשה לנכים".

סגן שר הביטחון, חבר הכנסת הרב אלי בן דהן, מודה ש"המצב שקיים היום, שבו אין למדינה שליטה בלעדית במערת המכפלה, הוא תוצאה של הסכמי אוסלו והסכמי חברון, שהביאו אותנו למציאות בעייתית שאנחנו לא שולטים על מערת המכפלה, ולא עושים מה שאנחנו רוצים, אלא צריכים להתחשב בעיריית חברון ולקבל את הסכמתה".

"כיום, בכל אזור היישוב היהודי בחברון, כשעולה ביוב על גדותיו, כשיש בעיה של מדרכה רעועה או של חורים בכבישים - צריך לפנות לעיריית חברון. רק לאחר שחולף פרק זמן ועיריית חברון לא מתקנת את המפגע, המינהל האזרחי או הוועד המקומי, שקיבל כמה סמכויות, יכול לבצע את התיקונים", אומר הרב בן דהן. כשהוא מתייחס למערת המכפלה עצמה הוא מציין את הטיפול שלו בהחלפת הקירוי למערה, ונאלץ לומר ש"את הדברים צריך לעשות בסבלנות ולקבל את הסכמת הוואקף המוסלמי, וכרגע הם בוודאי לא נותנים שום הסכמה להקמת המעלית, שיכולה להועיל גם להם. הרי גם להם יהיה טוב אם תהיה מעלית לאנשים נכים. אבל אצלם חשוב יותר שלנו לא יהיה, מאשר לדאוג לנכים שלהם. שוחחתי על כך גם עם האלוף פולי מרדכי, שהעלה את הדברים מול הגורמים בעיריית חברון והמקבילים".

מהיחידה לתיאום פעולות הממשלה באיו"ש נמסר בתגובה: "משרד הביטחון ויחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים פועלים לשימור ולשיפוץ מערת המכפלה והנגשתה לאוכלוסייה, זאת נוכח חשיבותה ההיסטורית והדתית לעם היהודי. בשנה האחרונה ביצע המינהל האזרחי פרויקט ניקוז אשר נותן מענה חלקי לנזילות החורף. כמו כן, הוכנסו תנורי חשמל לצד היהודי של המערה. בנוסף בוצע שדרוג החשמל, שיפוץ של המדרגה השביעית, החלפת ארונות הקודש, והוקם אוהל לטובת אירועים ובו כיבוד לאורחים. הפניות בנוגע לקירוי מערת המכפלה והנגשתה מוכרות ומטופלות על ידי הגורמים הרלוונטיים. בהתאם להסכמי הביניים, מתחם מערת המכפלה מצוי בתחום הסמכות התכנונית של עיריית חברון. על כן, ביצוע הפעולות האמורות ללא הסכמת העירייה מעורר מורכבות במישורים שונים".