בשבע מהדורה דיגיטלית

שיגעון של שוויון

כולנו שווים? גורמים בעלי אג'נדה מנסים להשפיע על תפיסת המגדר והמשפחה. הצלחתם לבלבל אותי

ד"ר חנה קטן , כ"ח באדר תשע"ח

כל אחת ואחת באה עם מטען ייחודי. כל אחת ואחת "שווה". כדאי שנזנח את הסרגלים. העולם נברא עגול
כל אחת ואחת באה עם מטען ייחודי. כל אחת ואחת "שווה". כדאי שנזנח את הסרגלים. העולם נברא עגול
איור: עדי דוד

את אחת הבנות שלי אני מזהה מרחוק לפי ההליכה (בעצם – הריצה) שלה.

קצב החיים ופעימות הליכותיה מכתיבים תאוצה. הזמן קצר והמלאכה מרובה. כך היא מאז הייתה פעוטה. כיום היא מגדלת בן תורה ומשפחה ברוכה, וזה דורש אנרגיות. ויש. חשבתי להציע לה, אם כבר, לעסוק בפלוגינג. מדובר בטרנד חדש: ריצה עם עצירות לאיסוף אשפה. זה נקרא פלוגינג, הלחם של ג'וגינג ופלוקה אופ, שזה לאסוף בשוודית. הטרנד נולד בשוודיה, התפשט למדינות אחרות באירופה ומתקרב לגבולות ארצות הברית. שורפים יותר קלוריות, וגם נהנים ממעשה טוב. צריך רק שקית זבל, נעלי ריצה ובגדים נוחים. זוהי פעילות א‑מגדרית שמתאימה לגברים ולנשים כאחד.

אבל אין מה לומר, נושא המגדר נוכח בכל פינה. עומד אחר כותלנו, מציץ מן החרכים. אחת מהסוגיות החמות היא חופשת לידה לאבות. לי זה מזכיר את הספר המתוק של זהבה קור, שלא מחמיא במיוחד לבני המאדים אבל בהחלט משעשע. בפועל, בינתיים רק כמה מאות אבות בישראל נוטלים את חופשת הלידה מזרועותיה של האישה. בפינלנד, לעומת זאת, המדינה נותנת שלושה חודשי חופשת לידה לאם, שלושה חודשים לאב ושלושה חודשים בחלוקה מלאה. ואכן, כ‑90 אחוזים מהגברים מנצלים את חופשת הלידה. שם לא נדיר לראות אבות מטיילים בצהריים עם מנשאים על כתפיהם, או מערסלים את תינוקותיהם על ספסל בגן הילדים.

שוויון, זה כל הסיפור

שדולת הנשים מבקשת להוסיף עוד חודש לחופשת הלידה בארץ - שבועיים לאב ושבועיים לפי בחירה. ח"כ מרב מיכאלי מנפנפת בכך שמסגרת ביתית פרטית עד גיל שנה משפרת את בריאותם ויציבות נפשם של הילדים. החוק ייתן זכות בסיסית לאבות לממש את אבהותם, במקביל לשוויוניות הנכספת בין גברים לנשים בעולם התעסוקה, שכן אנו שווים, כך היא אומרת.

וכאן שואלת הבת: אני מבינה שאת רוצה לתפוס את המקל בשני קצותיו. מדברייך אני מסיקה שבעינייך הדמות האבהית בבית היא חוליה מהותית בהתפתחותו של הילד. אבל מצד שני, הלוא בעינייך טשטוש הזהות המינית והמגדרית הוא מרכיב חשוב במודרניזציה ובשאיפה לשוויון מוחלט בין המינים. אז האם טוב באמת שילד יגדל במשפחה חד-ראשית?

השבוע, בביקורי במשכן הכנסת מטעם פורום יהודית, עברתי ליד שירותים שנשאו על פתחם שלט: "שירותים דו-מיניים". לא האמנתי למראה עיניי. אחת מחברותיי, שעינה לכדה את תדהמתי, סיפרה לי שזאת הייתה בקשתה של ח"כ מיכאלי. וכאן שוב שואלת הבת - זה שוויון או שיגעון? אנחנו מתגלגלים אחורה באבולוציה למחוזות שמתאימים לאדם הקדמון. זה ממש לא מתאים לעידן המודרני, הנאור. שוב הצלחת לבלבל אותי.

ואת לא היחידה. ארגון 'משפחה חדשה' עושה מאמצי-על להפוך את מושג המשפחה לנזיל, והם לא מרפים לרגע. הנה, לאחר שפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה קבע שזוגנים (בני זוג לא נשואים) אינם זכאים לרשת את בני זוגם, ארגון 'משפחה חדשה' אץ רץ לעזרתם, ממש כמו בפלוגינג. הארגון מציע להם להגדיר את עצמם כזוגרים (ידועים בציבור) כדי לזכות בהטבות הממוניות של ירושה. לשם כך הם מציעים הנפקת תעודת זוגיות מיוחדת כדי לבלבל את האויב, ואין פוצה פה ומצפצף.

אותה מגמה נוכחת במוסדות אקדמיים ברחבי העולם. בכנס על גיוון חברתי שנערך באוניברסיטת פורטלנד סטייט, שאורגן על ידי סטודנטים שמכנים את עצמם "מאמינים בחופש המחשבה", התקיימה הרצאה בנושא הבדלי מגדר ביולוגיים, שעוררה מהומות. מדהים שכדי לספר עובדות ביולוגיות שנוגדות את האג'נדה השלטת צריך להתבלט ביושר מחשבתי מיוחד.

ובאותה רוח, אוניברסיטת פרדו באינדיאנה הוציאה הנחייה שלא להשתמש במילים שמכילות את המילה man שפירושה איש או גבר. משטרת מחשבות בצבעי נוגה. כ‑ו‑ל‑ם שווים.

ויש שווים יותר

פעמים שיושבת מולי בחורה, כלילת המעלות, אך ריבונו של עולם החליט לתת לה מתנה מיוחדת שמתבטאת בתיק רפואי מלא ועסיסי, והיא מבכה את הקשר שזה עתה הסתיים בגלל התיק הזה ובגלל החשש של הורי הבחור המיועד. אני מתבוננת בה ארוכות, בדמעות הסוררות המבצבצות מבין התלתלים הפרועים שמכסים את לחייה. היא כל כך עצובה. והיא כל כך טועה. כי כלל נקוט בידי: מי שלא רצה אותך בגלל מום כזה, מדומה או אמיתי - פשוט הפסיד. הוא לא מתאים לך ולא ראוי לך. מי שלא רואה מעבר לקליפות, מי שמתחבר לחוץ ולא לפנים - טוב שוויתר עלייך. חסד עשה עמך.

יש לי מטופלות חרדיות שמתלוננות על כך שהן צפויות לקבל שידוך סוג ב' כי הן מבית דתי ציוני (געוואלד!), או חוזרות בתשובה, או שהן מהעדה הלא נכונה, או שנודע על הבת-דודה של הסבתא שלהן שחלתה בסוכרת. אבל בינינו - השידוכים האלה, שנחשבים סוג ב', הם לעיתים קרובות הכי מופלאים שיש.

לא התקבלת לישיבה תיכונית אליטיסטית או שלא התקבלת לאולפנה נסיכית - הרווחת! כן כן, בדיוק כך. אם המוסד לא מסוגל לראות מעֵבר - הם פשוט הפסידו יהלום. וזה לא שלך. זה לא מקום שיצמיח אותך וידלה מתוכך את האוצרות החבויים והלא חבויים. כי הדבר החשוב ביותר בחינוך הוא עין טובה, אמון ואמונה.

אותו הדבר בעניין השירות הלאומי. יש שוות ויש שוות יותר. נהניתי מסקירה מדעית-סטטיסטית של משרתות השירות הלאומי שהוצגה ב'מצב הרוח', ונעשה בה פילוח של תחומי השירות לפי תכונות שונות: אם את בכורה – את מתאימה לקליטת עלייה. ספורטאית? הדרכת טיולים. יש לך כלב? תעבדי עם זקנים. אבל לדידי זה לא כל כך פשוט. כולנו יודעות שהקבלה למקום נכסף בשירות לאומי קשה פי כמה מהקבלה למוסד לימודים. כך זה כשמאה בנות מתראיינות למקום שיש לו עשרה תקנים בלבד. זה מתסכל בנות, כולן צדיקות, כולן נבונות, כולן טהורות. התהליך הזה חייב להשתנות.

כל אחת ואחת באה עם מטען ייחודי. כל אחת ואחת "שווה". כדאי שנזנח את הסרגלים. העולם נברא עגול.

לתגובות: drchana2@gmail.com