ד"ר טובה גנזל
ד"ר טובה גנזלצילום: מרים צחי

התחלה/ סוכות תשל"ה, ירושלים. האב ניהל לאורך כל השנים את בית הספר היסודי חורב בירושלים, והאם עבדה בעמותות ללא מטרות רווח. הבכורה מתוך שמונה. לאחות השלישית, רותי, יש תסמונת דאון.

רותי/ עוד מעט בת 40, לומדת בבר אילן בתוכנית 'עוצמות' למבוגרים עם מוגבלות שכלית. "מאז שנולדה היא קיבלה יחס רגיל במשפחה". ההורים חינכו את רותי לעצמאות בלי פשרות. "למדתי מזה שאין סיכוי בלי סיכון".

יסודי/ חורב, שהיה מרוחק מהבית והצריך נסיעה ארוכה של שעות באוטובוסים. "היום כשהילדים שואלים אותי אם אני יכולה להקפיץ אותם לפה ולשם, אני מרגישה שמשהו השתנה".

תיכון/ חורב. הדמות המשמעותית הייתה ציפורה רוזנברג, שחינכה אותה בשמינית. "היא למדה במחזור הראשון לטוענות רבניות". התלמידות הרגישו "את הבחירה שלה ללמוד ואת המאמץ הרב שהשקיעה בכך. הרושם הזה שקיבלתי, השפיע עליי יותר מחומר הלימודים".

שירות לאומי/ אח"י - הוראת יהדות בבתי ספר חילוניים. המגורים היו בחיפה. במהלך השירות הכירה את ענת רווה, מנהלת אולפן נעמת לעולים מרוסיה שעלו זה עתה לישראל. "היא פתחה בפנינו את דלת ביתה, פגשנו את העולם הערכי שהביאה, את המוכנות לתת לעולים יותר ממה שהמדינה מעניקה". ענת ובעלה, דורון, נהרגו בתאונת דרכים כמה שנים אחר כך. "עד היום אני בקשר עם ארבעת ילדיהם".

שלוש ארבע וללימודים/ אחרי שנתיים שירות היא ביקשה ללמוד במדרשה ליהדות. עולם המדרשות היה אז בתחילת דרכו, ותגובת ההורים הייתה בהתאם. "הבית דחף לזה שאם עשיתי שנתיים שירות, אז צריך כבר ללמוד מקצוע".

ללמוד מקצוע/ נרשמה בבר אילן ללימודי תנ"ך ופילוסופיה כללית. "רציתי ללמוד תורה. הרגשתי שלתלמוד הגיעו תלמידים עם רקע קודם, ואת הבנות הסלילו לתושב"ע". לימודי הפילוסופיה היו מבחינתה ההקדמה לדבר האמיתי. "אני מהבית ברויאר (בר-אור). מי שרוצה ללמוד פילוסופיה יהודית צריך ללכת קודם על הבסיס. להבין את היסודות".

קצב גבוה/ היא למדה לתואר ראשון ושני יחד, וגם למדה במשך שנתיים בתוכנית המתיבתא של המדרשה ליהדות, כלומר 20 שעות שבועיות. למרות האינטנסיביות, סיימה בתוך שנתיים את מרבית החובות, למעט בוקר בשבוע. בזמן שהתפנה נפנתה למלא את החסר.

החסר/ "הרגשתי שלמדתי תנ"ך, אבל אם אני רוצה להכין שיעור ובו מדרש שמקורו בגמרא, אני מרגישה עילגת וצריכה לבקש עזרה מבעלי". היא החליטה ללכת ל'נשמת', שם למדה במשך שנה גדושה: בבוקר גמרא עם הרב משה ארנרייך, ואחרי הצהריים איסור והיתר עם הרב יעקב ורהפטיג. "הרגשתי שקיבלתי ארגז כלים מסודר והחלטתי להמשיך ללמוד".

להמשיך ללמוד/ "לימוד תורה היה מאוד טבעי בשבילי. גדלתי בבית שבו המסר המילולי והלא מילולי הוא שהדבר הכי חשוב בחיים הוא לימוד תורה. נותר לי רק להחליט שזה חשוב גם לי, שהאמירה הזאת רלוונטית לבנות".

על הדרך/ "הרבנית הנקין אמרה: אם למדתן איסור והיתר, למה שלא תלמדו בשנה הבאה הלכות נידה?" ימי הלימוד נקבעו כך שהלומדות תוכלנה גם לעבוד. בקבוצה היו שמונה נשים שמגיעות מעולמות תוכן מגוונים. "מכל אחת מהן למדתי. הרגשתי שהרווחתי". הלימודים ארכו שנתיים, ובסופן נולד תואר חדש בעולם: יועצת הלכה.

יועצת הלכה/ בהתחלה זה לא היה רשמי. השמועה על הידע הנרחב עשתה לה כנפיים. "היו יותר ויותר שאלות ובקשות מחברות שנתווך שאלות לרבנים". לא אחת מצאה את עצמה חוזרת בריצה הביתה מהגינה עם הילדים "כי אישה חיכתה לתשובה לפני השקיעה". השאלות הגיעו סביב השעון, כשרגעי השיא היו כמובן לפני שבת. "היה ברור שצריך למצוא מקורות מימון כדי למסד את זה". מאז הוקם אתר האינטרנט של היועצות, וכן קו חם שבו הן משיבות לשאלות טלפוניות.

הדור הבא/ לפני עשור פרשה מהעשייה הרשמית בתחום, "הרגשתי שכבר אין לי הסבלנות הנדרשת, ושאחרות יעשו את זה טוב ממני". היום היא מלמדת הלכות נידה במדרשה וגם עונה לשאלות התלמידות, "אבל זה לא כמו שהיה אז, שהייתי בכוננות מתמדת".

אישור מגבוה/ כשסיימה את לימודיה, ביקש ממנה אביה שתתלווה אליו לרב אשר וייס. "הוא דן איתי בש"כים ובט"זים ואז אמר לאבי: 'היא לא שאלה אותך לפני שהתחילה ללמוד ואין סיבה שנשים לא יגידו את מה שהן יודעות'. הוא התרשם שאני יודעת על מה אני עונה, שיש דברים שעליהם לא אענה, ושאין סיבה לעצור את זה".

האיש שאיתה/ היא נישאה לחזי אחרי שנתיים של לימודים בבר אילן. "חבר משותף הכיר בינינו". חזי היה אז בשנתו הראשונה ללימודי רפואה. "שנות ההתמחות שלו כפנימאי וכהמטולוג היו קשות", אבל השותפות היא מלאה. "תמיד ראינו את משאב הזמן המשפחתי כמשהו משותף וחלקנו אותו. זכיתי". הוא גם תמך בה לאורך הדרך הלא שגרתית. "הוא תמיד פרטנר ונותן גיבוי. תמיד, בכל צומת דחף אותי קדימה, וזה משמעותי".

הברכה/ דוד, בן 20, מסיים קד"צ ומתחיל שירות ב‑8200, ענת לומדת במגדל עוז ותתגייס בקיץ עם הגרעין של המדרשה, צורי בכיתה י' בנוה שמואל, טל בכיתה ח' באור תורה ברמות, נגה בכיתה ה' ומלאכי בכיתה ב' לומדים בחורב, והלל בת השלוש בגן.

תורה ועבודה/ היא לימדה בנשמת ובמכללת מבשרת ירושלים, אחר כך באור תורה רמות, וחינכה במשך שנתיים את מחזור א'. במקביל חזרה לאוניברסיטה ללימודי הדוקטורט, במסגרת תוכנית של מלגות נשיא. הדוקטורט שלה עסק בתפיסת הקדושה בספר יחזקאל. העבודה ההיא "מאוד אקדמית". מאוחר יותר עסקה בספר יחזקאל מצד אחר שלו - נבואת הצופה בין חורבן לתקומה. "בין הספר לבין הדוקטורט אין כלום".

המדרשה/ עם הזמן החלה ללמד במכללת הרצוג באלון שבות ובמדרשה בבר אילן, שם התקדמה בסולם התפקידים. אחרי שנה בארצות הברית, שבה הייתה עמיתת תקווה בתוכנית למנהיגות יהודית צעירה, שבה ארצה וקיבלה את תפקיד ראש המדרשה.

ראש המדרשה/ "היא ראשונת המדרשות ובשעתו הייתה ספינת הדגל. היא פתחה לי פתח לעולם משמעותי, אבל היא לא זזה בקצב המהיר שבו לימוד התורה לנשים זז. אני קיבלתי מדרשה שדומה באופן קיצוני למדרשה שלמדתי בה הרבה שנים קודם".

השינויים/ היא ביקשה לגשר על הפער שנוצר, ובין השאר פתחה בית מדרש שפעיל בכל שעות היום. "כל אישה יכולה לבחור ספר שהיא רוצה ללמוד אותו לאורך כל השנה, ללמוד בשעה קבועה, להיבחן עליו ולקבל ציון".

חברת הלומדות/ במדרשה לומדות מגוון נשים: סטודנטיות דתיות וחילוניות, בוגרות מדרשות ויועצות הלכה. "850 נשים שהמשותף לכולן הוא שהן בחרו להקדיש זמן ללימוד תורה". במדרשה מלמדים רבנים ומרצים שמציגים גישות שונות בתכלית. הרב יהושע שפירא לצד הרב יובל שרלו. "נשים יכולות ללמוד כאן לאורך שנים בצורה שונה לגמרי. אין דבר שהמדרשה היא כן או לא".

עשי לך רב/ למדרשה אין קו אחיד. "לפעמים הבנות מאוכזבות כשהן באות לשאול אותי ואני אומרת אפשר כך ואפשר גם אחרת. הן צריכות לקחת אחריות איזה רב הן בוחרות לשאול. החוליה הזאת, של הבחירה, צריכה להיעשות בצורה מודעת".

נוכחות נשית ציבורית/ "בשביל ששינויים יתרחשו צריך את אלה שיעמדו על הגגות ויצעקו. אני מעריכה נשים כאלה, אבל זו לא דרכי. שינויים צריכים להתרחש מלמטה למעלה, כמו יועצות ההלכה. נשים פנו, מה, לא נענה? זה לא אומר שאני חושבת שלא צריך לעזור לשינויים להתרחש".

לעזור/ "צריך להתאמץ על זה. כשאני מפיקה אירוע או כנס אני שואלת את עצמי האם נשים מקבלות מספיק הזדמנות להשתתף, והרבה פעמים התשובה היא לא". מנגד יש כנסים שבהם "אני מרגישה שזה מאולץ". היא מעודדת את צוות הנשים במדרשה לכתוב מאמרים, והמדרשה עומדת להוציא גיליון שלישי של 'דרישה', פרי עטן, בעריכת הרב יהודה זולדן. בשבילה הכתיבה היא חמצן, "היא מדרבנת אותי להמשיך ללמוד".

אם זה לא היה המסלול/ "יש לי גם כישורי ניהול, אז אולי הייתי עובדת במגזר הציבורי בניהול פרויקטים". המרחב הציבורי במדינת ישראל "חשוב לי מאוד".

תורה ואקדמיה/ "בכתיבה וגם בהוראה יש הבדל בין מה שהוא מחקרי-אקדמי ובין התורני. שני הכובעים מפרים זה את זה, אבל יש ביניהם הפרדה ברורה. בבית המדרש לא אשאל את אותן השאלות שאשאל באוניברסיטה. בכובע התורני, שהוא הדומיננטי אצלי כראש מדרשה, השאלות עוסקות הרבה יותר במשמעות, קירבה ונוכחות אלוקית".

מצטיינת המדרשה/ "בעיניי הצלחה לא מתבטאת בזה שתלמידה העמיסה על עצמה הרבה לימודי קודש, אלא בכך שאחרי שתסיים ללמוד היא תרצה לקבוע עיתים לתורה. לשם אנחנו מכוונים".

מגרש הביתי

בוקר טוב/ אם זה יום של בר אילן, ויש שלושה כאלה בשבוע, יוצאת מהבית לפני שש וחצי או אחרי שמונה - רק לא בפקקים. "אם אני יודעת שאהיה עד מאוחר בבר אילן, אני משתדלת להוציא את הילדים למסגרות בבוקר, כדי שאראה אותם או בבוקר או בערב". אם זה יום של לימודים ומחקר בגבעת רם אז "יותר בנחת".

מוזיקה/ "מה שהילדים שומעים", כלומר הכול. הטעם האישי שלה כולל את עלמא, צבי זלבסקי וכל הבנאים. "שירי קודש של יוצרים ישראלים".

שבת/ "מרובת אורחים בדרך כלל". הבישול מתרחש בשישי בצהריים. "אני מבשלת מהר ובכמויות, כך שאפשר להודיע שבאים גם ברגע האחרון".

אוכל/ סלט. לא משנה איזה.

פנאי/ "מאוד אוהבת לקרוא ספרים", אך לא מספיקה את כולם. לאחרונה קראה את 'מסוף העולם ועד סופו' של רבקה לוביץ' ואת גיליון 'השילוח' האחרון. 'הנאום האחרון של משה' של מיכה גודמן עוד ממתין בסבלנות.

אחזקת הבית/ "חזי ואני מתחלקים בזה, אבל נראה לי שהוא עושה את רוב העבודה". שישי בצהריים ועד כניסת שבת הוא הזמן שבו כל הילדים מתייצבים למשימת ניקיון וסידור הבית.

דמות מופת/ שרה שנירר. "השכילה לקדם את עולם לימוד התורה של נשים בקילומטרז' עצום והכול מבפנים". התנועה שיצרה לפני השואה כללה מאות אלפי תלמידות ונגדעה על ידי הצורר הנאצי. "עד היום ברור שכל הנשים החרדיות בעולם לומדות ברמה גבוהה בזכות העשייה שלה".

כשתהיי גדולה/ היא לא יודעת. "אני מרגישה שהשמיים הם הגבול. במדרשה מרגישים את זה מאוד חזק. החיים מזמנים אינסוף הזדמנויות וצריכים להיות קשובים לשפע שה' משפיע. חזי, שהוא המטולוג, תמיד מזכיר עד כמה חשוב להודות לה' על השפע שהוא משפיע עלינו בכל עת. אני מרגישה מבורכת".

לתגובות: [email protected]